אופטיה: מכת יופי

הומצאה במאה ה-19

העיר שוכנת במפרץ קווארנר (KVARNER), כ-13 קילומטר מעיר הנמל רייקה, ב'ריביירה של קרואטיה'. היא משקיפה על ים צלול בצבע טורקיז ולאורך הטיילת שלה אפשר לראות את הווילות והארמונות של עשירי העיר. מזג האוויר באזור - 22 מעלות בממוצע בקיץ, עם בריזה נעימה וקלילה, ו-7 מעלות בחורף - הפך את אופטיה גם למפלט למי שרוצה לברוח מהחורף הקר בצפון אירופה ומהקיץ החם בדרומה.

אופטיה, שהיתה בתחילתה כפר דייגים קטן, "הומצאה" במאה ה-19 על-ידי איגיניו סקראפה, איש עסקים מהעיר רייקה הסמוכה. הוא התאהב בעצי הערמונים ועצי הדליה הייחודיים לאזור ובנה לאשתו בית נופש, שנקרא על שמה - 'וילה אנגיולינה'. מסביב לווילה הקים גן מדהים ושתל בו פרחים וצמחים ממקומות שונים בעולם. קשריו הענפים הפכו את המקום לאחד מאתרי התיירות הפופולריים והיפים ביותר באירופה.

בין אורחיו המפורסמים היו גם כמה מבני משפחת הקיסרות האוסטרית ובעלי ממון מרחבי אירופה שבנו לעצמם וילות וארמונות לאורך קו החוף. עם המבקרים באופטיה נמנו גם הסופר אנטון צ'כוב והמלחין גוסטב מאהלר.

רוב הבניינים שנבנו במקום הם בסגנון וינאי ומרכז אירופי. כך גם הבזיליקה היפהפיה, מרכז המרפא ובתי המלון, שהראשון בהם, 'קווארנר', הוקם ב-1884 על חוף הים, צמוד לוילה אנגיולינה.

אופטיה מציעה שפע מגוון של בילויים: מועדונים, פאבים, אירועי פולקלור וקונצרטים, חופי רחצה, פארקים, גנים, אתרי נופש וקשת טיולי טבע מרהיבים. רעבים? תשאלו על מסעדת 'קוקוריקו', שבה מגישים במשך שלוש שעות שש מנות ושישה סוגי יין. המחיר לגולגולת: כ-50 יורו.

טוסקנה של הקרואטים

מהעיר ניתן לצאת ברכב או בטיולים מאורגנים לחצי האי איסטריה, המכונה 'טוסקנה של הקרואטים'.

חצי האי שוכן בקצה הצפוני של הים האדריאטי ומציין את הגבול המערבי של קרואטיה. האזור מאופיין במרחבים ירוקים, בנופים רוגעים ובכרמים המניבים מאות סוגי יינות. אחד המאכלים החביבים על תושבי האזור הוא מרק יין, המורכב מיין אדום, פלפל שחור ושמן זית. כמו בטוסקנה - גם באזורים מסוימים בחצי האי ניתן למצוא את פטריות הכמהין הנדירות השוות את משקלן בזהב.

בחוף המערבי של איסטריה שוכנת העיירה הקולוניאלית-רומאית פורץ' (POREC). זוהי עיירת הנופש הגדולה ביותר בחצי האי. בעיר העתיקה שלה תגלו טירות וכן מבנים היסטורים מלפני 2,000 שנה ויותר.

המקום מפורסם גם בזכות השימור המדהים של המוזאיקות מהמאה ה-6 בבזיליקת סנט אאופרסיוס השולטת בנוף העיר העתיקה. מדרום לעיירה יש שני מפרצים שנקראים לגונת המפרץ הירוק ולגונת המפרץ הכחול. בשניהם מרינה, אתרי קמפינג, מרכזי קניות ואירוח.

דרומה נמצאת רוביני, עיירה ציורית יפהפיה עם רחובות צרים מרוצפים אבנים חלקות. בעיירה מתנוססת קתדרלת סנט אפמיה, משנת 1736, שגובהה 60 מטרים. יש גם גלריות, מוזיאון, אקווריום ונמל דייגים משגשג. קו החוף מפורץ מאוד ויוצאות ממנו לשונות יבשה. שיט של רבע שעה מרוביני יוביל אל האי האדום, שנחשב לגן עדן עלי אדמות - לנודיסטים.

בקצה הדרומי של חצי האי שוכנת העיר פולה (PULA), עם היסטוריה בת 3,000 שנים. בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית היה לעיר מעמד חשוב, משום ששימשה כמעגן הראשי לצי האוסטרי. כיום פולה ידועה בזכות האמפיתיאטרון הרומי השמור להפליא, שנבנה בסביבות שנת 80 לספירה. בקיץ נערכים בו פסטיבלים של האופרה של פולה. אתרים מעניינים נוספים בעיר הם הקשת של סרגיי, מקדש אוגוסטוס, הקתדרלה והכנסיה הפרנסיסקנית.

מפולה, אם נעים צפונה ומזרחה, מגיעים למדולין, הידועה גם בשם מוטילה העתיקה, ולרבאץ, כפר דייגים עתיק שנתגלה על-ידי הסופר פרנסיס ברטון ב-1876. בעקבות ספרו של ברטון החלו לזרום לכאן אירופים מכל רחבי היבשת. בכפר לאבין הסמוך כדאי לעלות למגדל הפעמונים, ממנו יש תצפית פנורמית נהדרת על רבאץ ועל כל האזור.

בכל חצי האי איסטריה מורגשת היטב ההשפעה האיטלקית. חלק מהערים והיישובים נקראים גם בשמות איטלקיים, בנוסף לשמותיהם הקרואטיים. הבתים בחלקים העתיקים של הכפרים והעיירות, על סימטאותיהם הצרות, הכביסה התלויה במרפסות והפרחים בעציצים, מזכירים מאוד יישובים דומים באיטליה, רק שכאן הכל הרבה פחות ממוסחר, והמחירים נמוכים בהרבה. חלק מהבתים שופצו לאחרונה ואחרים השתמרו ממש כמו במקור.

טיול נוסף אפשר לעשות לשמורת הטבע המקסימה פליטביצה, אבל יש לקחת בחשבון שמדובר בנסיעה של כשלוש שעות וחצי לכל כיוון. שמורת הטבע הזו היא אחת המפורסמות באירופה. יש בה 16 אגמים בגדלים שונים, הפרשי הגובה יוצרים למעלה מ-90 מפלים קטנים והצמחיה מרהיבה. הטיול בשמורה, כולל הפלגה בסירה, נסיעה בקרונית והליכה, נמשך כשלוש שעות.

קפיצה קטנה לחו"ל

מצפון-מערב לקרואטיה נמצאת סלובניה, שרק לאחרונה התקבלה לשורות האיחוד האירופי. מומלץ מאוד להקדיש חלק מהזמן למדינה זו (ולא לשכוח להצטייד בדרכון למעבר הגבול). ברבות מעריה ועיירותיה טבוע חותמן של אימפריית הבסבורג ושל הרפובליקה הוונציאנית. יש בה, בסלובניה, קצת איטליה וקצת אוסטריה. מבחינה כלכלית, היא המפותחת מבין מדינות יוגוסלביה לשעבר.

בירת סלובניה, ליובליאנה (בסלובנית: אהובה) היא פנינה מרכז אירופית - עיר קטנה ונעימה שתושביה עסוקים בענייניהם ולא בענייני המדינה. החלקים היפים ביותר של העיר הם העיר העתיקה שלרגלי הטירה וגדות הנהר הצר ליובליאניצה, שעוצבו בידי האדריכל פלצ'ניק.

תחילתה של ליובליאנה כעיר רומאית בשם 'אמונה', ועד היום אפשר לראות את שרידי המורשת הרומאית בכל חלקיה. קיסרי בית הבסבורג השתלטו על ליובליאנה במאה ה-14 ובהמשך בנו כנסיות רבות וארמונות בגוונים חיוורים, שבגללם זכתה העיר בכינוי ליובליאנה הלבנה. בשנים 1814-1809 היתה ליובליאנה בירת הפרובינציות האיליריות, קרש הקפיצה קצר-המועד של נפוליאון לים האדריאטי.

ליובליאנה היא מעין פראג קטנה, אבל בלי המוני התיירים. יותר מ-25,000 סטודנטים לומדים ב-14 הפקולטות וב-3 האקדמיות לאמנות של האוניברסיטה שבעיר, כך שהתחושה היא תמיד של עיר צעירה.

אבל את כתר היופי של סלובניה מקבל ללא ספק אגם בלד (BLED). זהו אגם למרגלות כפר נופש בגובה 501 מטר מעל פני הים, שאורכו 2 ק"מ ובמרכזו אי קטן ועליו כנסיה. מעל האגם מתנשאת טירה מרשימה שהנוף הנשקף ממנה אל האגם מדהים. לא פחות. במים הצלולים של האגם יש שפע פורלים וקרפיונים והמים חמימים ונעימים לשחייה ושיט. עלות שיט בסירת משוטים, מחוף האגם אל האי שבמרכזו, כ-10 יורו לאדם.

בכיוון צפון-מזרח מבלד נמצאות הפסגות הגבוהות ביותר של רכס קאראוואנקה, המהווה גבול טבעי בין סלובניה לבין אוסטריה. ממערב מתרוממים האלפים היוליים. בלד הוא כפר יפהפה המהווה יעד חביב על מטיילים כבר עשרות רבות של שנים. בכל שנה - והשנה באמצע יולי - נערך פסטיבל בלד, במשך שלושה ימים רצופים, שבמהלכם מאירים החוגגים את האגם ב-15 אלף נרות.

חגיגה אופיינית אחרת לבלד היא בחירת חתונת השנה. לחתני האזור, אגב, זהו אתגר לא פשוט. במקום לשבור כוס, עליהם לשאת על ידיהם את הכלה ולעלות את 99 המדרגות המובילות לכנסיה, באי שבלב האגם.

מערת פוסטוינה מתחרה בבלד על התואר 'אתר התיירות מספר 1 בסלובניה' וממשיכה לשאוב אליה המונים. הסיור במערה, השנייה בגודלה בעולם, מודרך בחמש שפות ונמשך שעה וחצי. המבקרים זוכים לראות 5.7 ק"מ מתוך ה-27 ק"מ של המערה. כ-4 ק"מ מתוואי הסיור נעשה ברכבת המונעת בחשמל, שעוברת בין תצורות קארסט יפות מוארות בתאורה צבעונית. את 1,700 המטר הנותרים עוברים בהליכה.

הסיור מסתיים בצפייה באקווריום שבו שוחה 'הדג האנושי' פרוטאוס, האופייני למערת פוסטוינה. זהו דג עיוור, הנושם באמצעות זימים חיצוניים וניזון מיצורים מיקרוסקופיים. אורך חייו של הדג המוזר הזה, הדומה למעין זוחל בצבע ורדרד, עשוי להגיע עד ל-100 שנה.

לסיור במערה מומלץ לקחת בגדים חמים, כי הטמפרטורה כאן היא 8 מעלות והלחות 95 אחוז, במשך כל השנה.