בועת ההייטק 2.0
התקופה הנוכחית מזכירה את שנת 1998. למרות שהפעם הפס הרחב, המסחר האלקטרוני וההכנסות מפרסום מקוון הם כבר לא באזוורדס אלא עובדות בשטח. הקרקע מוכנה לבועה חדשה, ואם חשבתם שהפעם זה יהיה אחרת - אז תחשבו שוב
הזינוק המטאורי שהעניק ההייטק לכלכלת ישראל היה, בראייה של טווח ארוך, מגמה פחות חזקה ופחות מבוססת, נגיד, מהצמיחה המכובדת והיציבה שהעניקה לכלכלה העלייה ממדינות חבר העמים, בראשית שנות התשעים. כגובה הזינוק כך עומק הצלילה, אבל בפרספקטיבה של זמן דווקא שנות הצמיחה היו התופעה יוצאת הדופן - לא המיתון הקשה שאחריהן.
לאותן שנתיים של צמיחה ושפע, מהן נהנו רק חלק מתושבי ישראל, קראנו בדיעבד "בועה" בהשפעת האמריקנים. ובדרך-כלל התכוונו למה שהתכוונו האמריקנים כשקראו לה כך: שתקופת השפע של 1999 ו-2000, שהתבססה על אמון בלתי מסוייג של עשרות מיליוני אנשים בכלכלת המידע, הייתה ריקה מתוכן ושברירית כמו בועת סבון.
מעטים נהנו מהשפע
אבל בשפת ימינו יש למילה "בועה" הקשר נוסף. מי ש"חי בבועה" הוא מנותק, מרוכז בעצמו ובסביבתו, ואינו רואה מעבד למעטה הדק מדק, השקוף למחצה, שמקיף את עולמו ומקנה לו תחושה כוזבת של שלמות. יש מילים פחות יפות לתאר את התופעה הזו, אבל הן קשורות לכל מיני איברי גוף ולכן נסתפק בדימוי הסבונאי.
העניין הוא, שהמובן השני של הבועה מתאים יותר. בסך-הכל נהנו מהשפע ההוא אנשים מעטים מאד - אם מסתכלים על זה בפרספקטיבה נכונה. אחוזים בודדים מהאנושות חיו טוב יותר, בזמן שמספר גדול פי עשרה של אנשים ברחבי העולם חיו בתנאי תת-תזונה. אבל גם בישראל, שעמדה אז על מפתן העולם המערבי וביקשה בכל מאודה להיכנס, היו לאורך כל התקופה למעלה מ-200 אלף מובטלים, שחיו חיי עולם שלישי לכל דבר.
הפער הדיגיטלי ברור יותר
זה שההיי טק חוזר זה כבר לא סוד. יש גם טענות מסוימות על כך שהצמיחה בפתח, ונשאר רק הוויכוח האם מי מאתנו ייהנה ממנה. אלו שכבר חשים בצמיחה בחשבון הבנק שלהם, אגב, חיים בבועה משלהם, כבר עכשיו. רובם, אני מניח, מקדישים למובטלים אותה מידה של תשומת לב כמו שרבים מאתנו - לא נעים להודות - הקדשנו בשנים היפות של ההייטק.
היה כבר מי שתיאר את ימי הבועה כימי פומפיי, ולי רק נשאר להוסיף שכנראה צריך היה להגיע עד הלום כדי להבין שהלבה שבעבעה אז - וגם היום - מתחת רגלינו, לא הייתה זו של נאסד"ק, אלא זו של האנשים שחרפת העוני לא אפשרה להם להתקרב לטווח ראייה מאומצת מהבועה. ואם אז יכולנו רק לדמיין למה הכוונה כשמדברים על "הפער הדיגיטלי", אז היום קל יותר אולי להבין. כשחצי מבתי-האב בישראל מחוברים לאינטרנט, וחצי לא, קל להבחין מי היא ישראל הראשונה ומי השנייה.
הקרקע מוכנה לבועה חדשה
אם חשבתם שהפעם זה יהיה אחרת, אז תחשבו שוב. כשהבועה התפוצצה דיברו פה הרבה על התפכחות, התבגרות, איזון, הבראה, חזרה לממדים טבעיים - והיו עוד כמה מילים יפות שריח של כורסאות מנהלים נודף מהן. הייתה אווירה של חרטה, חזרה בתשובה וקבלה לעתיד. יכול היה להיות מעניין לבדוק כמה מנהלים הביעו את החרטה שלהם בשקלים, וקיצצו לא רק בעובדים שלהם אלא גם בעצמם, אבל זה נושא לדיון אחר.
מה שמעניין לא פחות בינתיים, הוא שהקרקע מוכנה לבועה חדשה. בין גולשי האינטרנט המהיר בישראל יש אחוזים גבוהים שלא יודעים את יוסף, ולא יודעים צורת בועה מהי. אנשים שזה מקרוב הצטרפו למשחק, חלקם בכלל לא שמעו על הבועה ואחרים לא מכירים את הנפשות הפועלות ולא ידעו לזהות את האופורטוניזם, תאבת הבצע והשרלטנות לכשישובו אלינו.
והפעם, בינינו, דווקא יש לא מעט תוכן אמיתי בכלכלת המידע. הפס-הרחב, המסחר האלקטרוני וההכנסות מפרסום מקוון, הם כבר לא באזוורדס אלא עובדות בשטח. מבין שלל ראשי התיבות בני שלוש האותיות, מ-ERP ועד CRM, יש לפחות הצלחה או שתיים. בבועה הקודמת, אף אחד לא הסכים שיהרסו לו את החלומות עם קצת מציאות. נקווה שהפעם לא יקרה ההפך.
לפנייה לכתב/ת 
huki_a.jpg)
