מול ציפורני הגדר
הברית החדשה בין ישראלים לפלסטינים מיוסדת על התחושה שיש קו בסיסי של צדק שאותו אסור לחצות
לאורך תוואי הגדר בגדה צומחת היום תרבות חדשה. מצד אחד, הצבא והדחפורים, ומנגד, ישראלים ופלסטינים הנצמדים ביחד אל האדמה ואל העצים, מנסים להצילם. בשבוע שעבר החליט שרון שמעמדו כאיש השלום כבר מבוסס די הצורך כדי לנסות להרחיב את הגדר לעבר אריאל וקדומים היושבות עמוק בגדה, כ-20 ק"מ מישראל. ומאז הם שם.
הנוף עוצר הנשימה באזור אריאל מפולח בכבישים החדשים שבנו השליטים לשימושם בלבד, ומתחתם עוברים הכבישים הישנים של הנשלטים. שם, במפלס התחתון, נמצאת היום ישראל-פלסטין האחרת.
צעירים ישראלים מגיעים באוטובוסים להתנחלויות ומשם עושים את דרכם ברגל ובמוניות פלסטיניות בין המחסומים. הם מסתובבים בכפרים בקבוצות וביחידים. אחדים לנים בכפרים, אחרים יעשו אותה דרך גם מחר. בכל מקום מקבלים אותם בברכה ובפנים מאירות: "תפדלו", אומרים הילדים בפתחי הבתים, כאילו לא שמעו מעולם על זריקת אבנים. גם הכפריים באזור אריאל פתחו את ליבם ובתיהם לישראלים שרוצים להשתתף בהתנגדות הבלתי אלימה שלהם לגדר שגוזלת את אדמתם.
הישראלים בכפרים אינם פוחדים מחמאס. אם משהו מפחיד אותם, זה הצבא הישראלי שעשוי להחליט, לפי שרירות הלב של מפקדים מקומיים, לרסס את המפגינים בכמויות גדולות של גז מדמיע, או להכריז על אזור ההפגנה שטח צבאי סגור כדי שיהיה אפשר לעצור את הישראלים.
מה שמביא ישראלים לעמוד עם הפלסטינים אל מול הצבא הוא התחושה שיש קו בסיסי של צדק שאותו אסור לחצות.
לא שיקולי ביטחון קבעו את התוואי הנוכחי של הגדר. אילו היתה המטרה למנוע חדירות טרור, אפשר היה לבנות אותה אחרת. התוואי שתכנן אל"מ (מיל') שאול אריאלי, ראש מינהלת השלום של ממשלת ברק, חרג אף הוא מקווי 67' והכליל את גושי ההתנחלות הגדולים בצד הישראלי. אבל 300 הקמ"ר שנגס הקו ההוא מכל שטחי הגדה היו פחות משליש משנוגס הקו הנוכחי. והוא ניתק 56,000 פלסטינים מקשר רציף עם הגדה, במקום 400,000 כיום.
פרויקט הגדר של שרון והצבא נועד להשתלט על חלק גדול ככל האפשר משטחי הגדה הגובלים בישראל ולרוקן אותו בהדרגה מיושביו. קלקיליה שנותקה מאדמותיה ומהגדה היא כבר עיר מתה. רבים מתושביה ברחו לחפש פרנסה בשולי הערים בגדה, האחרים שוקעים בייאוש ובניוון של אסירים. זה העתיד שמיועד לבידו, בית סוריק והכפרים האחרים שבין גבעת זאב למבשרת ציון. ועכשיו הגיע תורם של זאוויה ודיר-בלוט שבין אריאל לראש העין.
בלשון הצבא, אריאל וקדומים הן "הציפורניים" של הגדר, ציפורניים הננעצות עכשיו באדמת הגדה להעביר נתח ענק של אדמה פלסטינית לישראל. בדרך יהיה צורך "לטהר" את האדמה מיושביה בחנק איטי, כמו בקלקיליה.
הישראלים שעומדים מול הצבא הגיעו לשם כי הם יודעים כי מעל לחוקי הצבא של שטח צבאי סגור יש חוק בינלאומי שאוסר טיהור אתני, וחוק המצפון. אך מה שמחזיר אותם לשם יום אחרי יום הוא הברית החדשה שנוצרת בין בני הארץ הזאת. חברות וקרבה של ישראלים ופלסטינים שאוהבים את החיים, את האדמה, את הרוח בערב. הם יודעים שאפשר גם לחיות אחרת בארץ הזאת.
לפנייה לכתב/ת 
גז מדמיע בהפגנה בזאוויה
צילום: איי פי
מומלצים
