"נעמי היתה מתאמנת ואנחנו מקשיבים"

נעמי שמר שנולדה בשנת 1930 בקבוצת כינרת תיקבר בבית העלמין בקיבוץ בו קיבלה את שיעורי הפסנתר הראשונים ומשם נשלחה ערב מלחמת השחרור, כתקדים בקבוצתה, ללימודים גבוהים במוזיקה.

זיוה ליש, חברת המשק וארכיבאית הקבוצה, צעירה משמר בארבע שנים, נזכרה היום (שבת) בנגינה של ערבי שישי ובשיעורי הפסנתר שקיבלה שמר כילדה: "באותה תקופה כל הילדים בכינרת היו בחברה אחת. בכל יום שישי נעמי הייתה מנגנת על הפסנתר בזמן קבלת שבת, ואנחנו היינו שרים איתה. את הפסנתר הראשון בכינרת נתנה רבקה פלד, אחת מחברות הקיבוץ, לאמה של נעמי, רבקה ספיר. זה היה בראשית שנות ה-40. בלילות, כשנעמי הייתה מתאמנת, כל ילדי כינרת היינו שוכבים על הגבעה ומקשיבים. ככה למדתי את כל הסולמות והצלילים. עוד ילדות למדו לנגן בפסנתר, אבל היא הייתה המוכשרת מכולם, ומימשה את הידע בנגינה באירועים של המשק".

המשבר פרץ ערב מלחמת השחרור, כאשר שמר פנתה לאסיפת הקיבוץ, וביקשה לצאת ללימודים גבוהים בקונסרבטוריון בירושלים. "היציאה שלה ללימודים הייתה טראומה בכינרת", נזכרת ליש, "כי כאן צעירים בני 17-18 רצו להתגייס לצבא, להילחם, והקבוצה לא הסכימה. הצעירים התנו אז את הסכמתם להישאר בבית ולהמשיך לעבודה וללמוד, בכך שנעמי תישאר גם. הם אמרו שאם היא יוצאת ללימודים גבוהים הם עוזבים הכל, ובורחים כדי להתגייס. היתה אסיפה מאוד טעונה, עם צעקות וטיעונים לכאן ולכאן. מי שהכריעה את הכף הייתה שרה אביגור (רעייתו של שאול אביגור, מי שהיה אז מראשי ההגנה) שקמה ואמרה ש'צריך לתת לילדה ללמוד'. נעמי קיבלה את האישור שלה ללמוד, והצעירים שאיימו מימשו את האיום ואכן ברחו אל הצבא".

עם סיום לימודיה, מאחר ועדיין לא הייתה נשואה, נאלצה המוזיקאית הצעירה להתגייס לצבא. לדברי ליש, לא היה זה רומן מוצלח: "התנועה הייתה מחליטה אז בשבילנו לאן להתגייס. התגייסנו יחד ונשלחנו לנח"ל. אני זוכרת את הבוקר של הגיוס. האוטובוס היה נכנס לתוך כל הקיבוצים, וההורים עומדים ומלווים את הילדים לצבא. אמא שלה לקחה אותי הצידה ביד, ואמרה לי 'זיווה תשמרי עליה. היא לא מתאימה לשם'".

פזמונים לחתונות

על אף שעברה קורס מ"כים, שוחררה שמר מהשירות, וחזרה לכינרת, שם הפכה לפעילת התרבות של המשק. "היא עבדה עם הילדים בגנים, וכאן התחילה לחבר את שירי הילדים הידועים שלה. היא גם הייתה מחברת פזמונים לחתונות של החברים. היה אז מנהג לעשות 'תוכנית' במהלך החתונה, עם שירים ופיליטונים. עם השנים השירים האלה התפרסמו ברבים. בחתונה שלנו, לדוגמה, הושמע לראשונה השיר 'כל היום תרנגול בן גבר'. כמה חודשים לאחר מכן, בחתונה אחרת, הושמע שיר הרכילות, שאחר כך שרה להקת הנח"ל.

"אני לא יודעת אם הרבה מהשירים שלה נכתבו בהשראה של הקבוצה והאזור, אבל אני יודעת שהיא שילבה את המשק ברבים מהם. אפילו בשיר על היאחזות הנח"ל בסיני, כל הדליות והשרות והרינות, היו ילדות מכאן, מכינרת. שלא לדבר על 'נועה', שיר שכתבה על ילדותה, ועל החרציות שהיינו תולשים להם את עלי הכותרת, עלעל-עלעל, לדעת אם 'הוא' אוהב אותנו".

על האווירה היום בקיבוץ, עם פטירתה של שמר, אמרה ליש כי הוויכוחים על לימודיה ועזיבתה את המשק, באמצע שנות ה-50, הותירו משקעים. "למרות הכול, מבחינתי היא חלק מהמקום. כמו רחל, שלאורך השנים לא חיה כאן אולם כתבה שירי געגועים לכינרת. גם נעמי לא חייתה כאן את כל חייה אבל שירתה הושפעה מהאווירה, מהאזור ומהאנשים בכינרת".