שתף קטע נבחר

הונדה אקורד - האם פרימיום?

הונדה מכוונת גבוה מתמיד לכיוון קטגוריית הפרימיום, עם האקורד המשפחתית. האם תצליח לעשות זאת, למרות שהתאומה נמכרת גם לציי רכב במחיר אטרקטיבי?

לא ברור אם מדובר במהלך מתואם. אבל כמעט בכל השקת משפחתית יפנית גדולה בשנים האחרונות - אם הייתה זו מאזדה 6, טויוטה אוונסיס, סובארו לגאסי או הונדה אקורד - דאגו המארחים היפנים להזכיר לנו מתחרות ישירות דומות (ב.מ.וו 3, אודי A4) ולשנן כי מדובר במוצר "פרימיום".

 

ובכן, תמיד הערכנו יצרנים השואפים מעלה. אבל זה גם קצת מוזר. האם פורד מונדיאו ואופל ווקטרה לא ראויות להתייחסות? האם בכוח ההצהרה בלבד יצליח מותג יפני לבסס עצמו בקטגוריה שיצרו לעצמם מותגים גרמנים בעבודה קשה ואיכות גבוהה במשך עשרות שנים?

 

כולם, כך נראה לפחות, שכחו קצת את מקומם הטבעי. אלא שכאשר הן מגיעות לארץ, העסקים מסתבכים, או מתיישרים בעצם. כפי שמדגימה הונדה אקורד עם מנוע 2.4 ליטר, הנמכרת לשוק הפרטי בגרסה יוקרתית, יקרה ויומרנית, אך משווקת לציי רכב במחיר תחרותי מאד עבור גרסת 2.0 ליטר פשוטה יותר.

 

אותה הונדה שימשה עבורנו בסיס השוואה, בעיקר מכיוון שאת הגרסה ל"פשוטי העם" אנו מכירים היטב. האם זוכה הלקוח הפרטי שבוחר בתוספת המחיר עבור ה-2.4 היקרה, לאותה חבילת איכות שמקבל רוכש אודי או ב.מ.וו?

 

מצא את ההבדלים

 

חיצונית יש הבדלים קטנים. אולי אפילו קטנים מדי בין המכונית שעולה 240,000 שקלים לזו שתדרוש מכם 160 אלף בלבד. צמד יציאות מפלט וחישוקים קלים (שיש גם לחלק מגרסאות ה-2.0 ליטר) הם כל ההבדל. מעבר לכך, אתם יכולים לשחק את הצנועים והחסכנים יחסית.

 

תא הנוסעים מהווה העתק כמעט מושלם ל-2.0 ליטר, ומקבל את פנינו כרגיל עם תחושה סולידית, מוצקה ואיכותית ממרבית היפניות. מעבר לכך, למעט מחווני אופטיטרון בוהקים, האקורד אינה מושכת במיוחד לעין, אך מצליחה לעומת זאת לייצר אווירה נעימה עם שילוב גוונים שנראה יוקרתי, המצטרף לריפודי עור. הוסיפו לכך מערכת שמע מרשימה ובקרת אקלים מקורית, ותקבלו סביבת נהג שמתאימה להגדרת פרימיום. זאת, למרות שבאופן מוזר בולט חסרונו של מחשב דרך.

 

תנוחת הנהיגה הנמוכה, אותה מכתיב מבנה לוח המחוונים, יוצרת תחושה ספורטיבית אמנם, אך נהגים גבוהים יתקלו בבעיית מרחב ראש. הגג הנפתח כאן מגביל את טווח התנועה של המושב מעלה-מטה. נקודת ביקורת נוספת מתייחסת לשטח שמשות מצומצם הפוגע בראות מסביב, וסובל עוד יותר ממראת פנים קרובה מדי המסתירה אף היא.

 

ומה בנוגע לנוסעים מאחור? ובכן, החלל שם, בדיוק כמו בגרמניות המוזכרות מעלה, אינו עצום ונופל ממספר משפחתיות אחרות. עם זאת, גם כאן האווירה היא איכותית יחסית, והגם שאינה משתווה לזו של נבחרת גרמניה, היא עדיין טובה מהיפניות המוכרות. אגב, אפשר היה להעניק כאן קצת יותר מרחב ראש בתמורה להורדת המושב.

 

החטיבה הנבחרת

 

השינוי החשוב לעומת האקורד הנפוצה הוא מנוע ה-2.4 ליטר שמייצר הספק מרבי נאה של 190 כ"ס. ובדיוק כמו נתון המומנט המרבי (22.4 קג"מ) שמגיע בסל"ד גבוה יחסית של 4,500, גם נקודת ההספק המקסימלי ממוקמת באזורי הונדה אופייניים - 6,800 סל"ד. תיבת חמשת ההילוכים האוטומטית הגיעה לכאן ישירות מהאחות החלשה יותר.

 

וכפי שאפשר לנחש, יחידת הכוח היא הפרט הראשון שמרשים את הנהג כאן. לפי מסורת הונדה אנו מוצאים גם כאן מנוע חזק, מרשים במיוחד כאשר המחט חוצה את קו ה-6,000 סל"ד לכיוון המנתק שממוקם 1,000 סל"ד גבוה יותר, אך מייצרת מספיק דחף גם בסל"ד בינוני.

 

אחרי הכל, בכל זאת יש כאן נפח גדול מהממוצע לו הורגלנו במשפחתיות. אבל מרשימה עוד יותר היא הפעולה החלקה במיוחד, נעימה בכל מצב ונעזרת בתגובת מצערת חדה. ובקיצור, מדובר ביחידת מנוע מהמרשימות בהן נהגנו לאחרונה. כזו שאינה נופלת מיחידות הבסיס אצל מותגי פרימיום אירופאים.

 

התיבה האוטומטית המצוינת משלימה את החבילה עם פעולה חלקה ונעימה. היא מאפשרת תפעול ידני נוח, עם נעילה מלאה של ההילוכים. עם זאת, לא ברור מדוע התעקשו בהונדה לבחור ביחסי העברה ארוכים כל כך. מה הטעם בחמישה הילוכים, אם השלישי יכול להגיע ל-180 קמ"ש?

 

עידון העיגול

 

מבחינת התנהגות מציעה האקורד יכולת טובה בהחלט, כאשר הקו המאפיין כאן הוא העדפת עידון על-פני חדות ודיוק. כך אנו מגלים הגה בעל משקל נכון, אך עם מעט מדי תקשורת ויותר מדי חופש במרכז. לא נהגנו אמנם ב-2.0 ליטר לצד האחות הבכירה, אך נראה לנו כי הפעם זה עובד פחות טוב.

 

מעבר לכך, האקורד מציעה לנהג יכולת דינמית גבוהה יחסית. המרכב נותר מאוזן כמעט בכל מצב נסיעה, כמובן שכאשר מדובר בשיוט נינוח, אך גם כאשר הוא נדרש להגיע לקצוות. כיול מתלים טוב מותיר את ארבע פיסות הגומי באופן רצוף על האספלט, ונכנע לפיסיקה עם תת היגוי קליל רק בעומס מוגזם.

 

האם הבחירה באיכויות דינמיות באה על חשבון הנוחות? בכביש המהיר מדובר בפירוש במכונית נוחה במיוחד, אך בעיר נכנעים המתלים מהר מדי למהמורות מקובלות. באותה הזדמנות אנחנו מגלים כי נשמרת דממה למופת מכיוון המרכב, וכך גם מאזור הפלסטיקה. אות ועדות לאיכות הרכבה גבוהה.

 

יומרות הפוכות

 

אז האקורד נראית, מציעה יכולת גבוהה וסביבת נהג ונוסעים הולמת למחיר. יש כאן שיפור בולט לעומת גרסת ה-2.0 ליטר, ולא רק מבחינת המנוע. היא הרי גם מהודרת יותר עם ריפוד עור, תפעול חשמלי למושב נהג, גג נפתח, פנסי ערפל וקסנון ואפילו בקרת יציבות. האם זה מצדיק הפרש של 50% לעומת ה-2.0 ליטר שעולה 160,000 "בלבד"? זו כבר שאלה אחרת.

 

אלא שהבעיה הגדולה יותר היא דווקא התחרות המוזכרת. נניח שיש בידכם עוד 80,000 שקל כדי לרכוש את ה-2.4. האם לא כדאי יותר לחפש מתחרה גרמנית, עם מותג נוצץ יחסית ותדמית משופרת עדיין? כנראה שכן. בעיקר מכיוון שלמרות השיפור, אודי וב.מ.וו נראות עדיין מושכות יותר. הן בחוץ והן בפנים. וזה אומר שהונדה חייבת להחליט. אם פרימיום, אז עד הסוף. משום מה יש לנו הרגשה שזה מה שיקרה בעתיד הלא רחוק.


הונדה אקורד 2.4 ליטר

הונדה אקורד 2.4 ליטר
שם יצרן ודגם הונדה אקורד 2.4 ליטר
מנוע 4 ציל', 16 שסתומים, רוחבי
נפח 2,354 סמ"ק
הספק מרבי/סל"ד 190 כ"ס/6,800
מומנט מרבי/סל"ד 22.4 קג"מ/4,500
אורך 466.5 ס"מ
רוחב 176 ס"מ
גובה 145 ס"מ
בסיס גלגלים 267 ס"מ
משקל 1,450 ק"ג
זינוק מ-0 למאה קמ"ש 9.0 ש'
מהירות מרבית 227 קמ"ש
מחיר 240,000 שקלים
אחריות 36 חודשים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הונדה אקורד 2.4 ליטר
המנוע מצוין
ומה עם שאר המכלולים?
ynet רכב בפייסבוק
לוח winwin
מומלצים