על המדף: 3 דיסקי טראנס
Void מציעים עונש לאוזניים, Misted Muppet מנסים להפוך לאגדות, ולסטט מטלמסקה מבייש את עצמו
Void - Punishment
יש חלוקה ברורה מאוד בקרב קהיליית הטראנס – אלה שאוהבים את הסגנון של סקאזי ו-Void, ואלה שלא. אורן עמנואל ותמיר רגב, שמרכיבים את Void, נחשבים כיום לאחד מהרכבי הטראנס המובילים בתחומם. סגנון הכתיבה שלהם מאופיין בקו מאוד מסחרי, אך משלב בתוכו פסיכדליה קשיחה אותה עוטף מעטה טכנו דוקרני עם קורטוב השפעות מטאל. בהופעות חיות ובתקלוטים מצליחים השניים להרעיד את הרחבות במרבית המקומות אליהם הם מזומנים, ובמקרה של מחסור באנשים, חלק מהקטעים הקודמים שלהם בהחלט ממלאים חורים.
דווקא באלבום הבכורה, שקדם לכמה קטעים מבריקים (No Disco, למשל), נכנעים השניים לקו מסחרי, שבלוני, ועל-פי רוב – מעצבן. בין חריקה לצוויחה, בין קרשנדו מטורף למשנהו, מכניסים עמנואל ורגב מעט מאוד מוזיקה, הרבה מאוד סאבים מפומפמים, ורמות דציבלים בלתי-סבירות בעליל. הערך המוזיקלי של רוב הקטעים שואף לאפס, למרות שחלק מהמלודיות קליטות ורקידות.
עוד סמל מסחרי בולט באלבום הוא רשימת ה-BPM – למעט הקטע האחרון באלבום, כל שאר הרצועות מתהדרות ב-BPM אחיד (וגבוה), מה שאמנם מקל על מיקסוס בעמדת הדי-ג'יי, אך לא יותר מזה.
The Misted Muppet - From the legend
טל חסידי ודגן ישראלי תפסו את אוזני לפני כשנה, כששיחררו קטע באוסף של טראנסלוסנט. בתקופתו חשבתי לעצמי שזה נחמד שיש מישהו שמנסה לשחזר את הסגנון של פעם (בעיקר את הסגנון המוזיקלי של אינפקטד מימי Classical Mushroom). אך עם חלוף הזמן וריבוי האלבומים שיצאו, נשכחו החבובות. עם יציאת האלבום החדש, נזכרתי בשניים, ורציתי לראות מה יש להם להציע, הפעם בווריאציה שלמה יותר.
למרבה הצער, האכזבה קשה. השניים, על כל כישרון הכתיבה המוזיקלי שלהם, מעדיפים ללכת על בטוח, ומסתמכים על נוסחאות שארז אייזן ועמית דובדבני שיכללו, בסאונדים מיושנים ובמעברים בלתי-מובנים. לזכותם ייאמר שלפחות באספקט אחד האלבום הזה הוא חיובי – כמעט כל קטע מכיל בתוכו פתיחה דרמטית ומעניינת, משהו כמו ארבע דקות חיוביות פר קטע – אך ברגע שהמחוג הדיגיטלי חוצה את קו ארבע הדקות, העניינים מתחילים להתבלגן, ובצורה לא טובה. חוסר הסדר והצורה שבה מתפזרים השניים על גבי אלבום שלם, מביכה למדי, ומעוררת שאלות לגבי עתיד הפול-און בישראל.
Talamasca - Made in Trance
ואם אנחנו עוסקים בעתיד, הבה נחזור גם לעבר. לסטט, שידוע בעיקר כאיש שמאחורי טלמסקה, ונחשב לאחד הכלים הכבדים ביותר זה שנים. רשימת האלבומים והסינגלים ששיחרר עד היום מרשימה, וכמות האנשים איתם שיתף פעולה היא לא פחות ממדהימה. לסטט תמיד שמר על אוזן קשובה, ועם כמה הוצאות שאפתניות (Zodiac), הוא שומר על מקומו בפסגה זמן רב.
עם כל הרזומה המרשים הזה מאחוריו, דווקא הפעם בחר לסטט להתבזות בצורה לא אופיינית. האלבום החדש, שכולל כמה שיתופי פעולה לא מרשימים במיוחד, סובל מנטייה קשה מאוד להתמסחרות. טלמסקה תויגה כשם דבר בעולם האנדרגראונד של סצינת הטראנס העולמית. ככזו, אנשים ציפו מלסטט לספק לא פחות מאת הסחורה הטובה ביותר כמו Beyond the Mask, עשרות סינגלים ו-וינילים.
אבל דווקא ב-Made In Trance הוא נופל. האלבום הוא נוסחתי, מבושל עד זרא, מתובל יתר על המידה באווריריות, מלודיות קלילות ולעוסות, ותחושה כללית של הליכה לאיבוד. הכיוון הכללי של האלבום הוא מפוזר, ולסטט אינו מצליח להניח את האצבע על קטע אחד שיכול לגרום לאלבום להתרומם.
