כאשר מנחם בגין ז"ל והגנרלים שלו אריק שרון ורפול יצאו בראש צה"ל למלחמה יזומה בלבנון, כדי לעשות סדר חדש במזרח התיכון, הייתה ממשלת בגין ממשלת מיעוט. זה לא הפריע לאדונים הללו לשעוט קדימה לתוככי מדינה ריבונית, להילחם, לכבוש, להכות, להפציץ, להרוס בקול תרועה, בראש רכב ישראל ופרשיו. מסתבר שלמלחמה ולהרס אין צורך ברוב בכנסת או במשאל עם.
אריק שרון צעק עלינו, על המתנגדים למוות ולרצח שבוצע בשמנו בלבנון: "אתם לא יהודים! אתם לא ציונים!" חד וחלק. שהרי לשיטתו לכבוש, להילחם, לגזול אדמות לא-לנו, לנצל ממשל צבאי ותקנות שעת חירום מנדטוריות כדי לנשל את הפלסטינים - זה יהודי, זה ציוני!
עכשיו חברו לשרון היכין והבועז שלו: נתן שרנסקי מימין ואלי ישי משמאל. הם דואגים לבטחוננו, הם לא סומכים על אהוד ברק, מעניין. האמנם הם דואגים לבטחוננו או שמא דואגים להחזיק ברכוש של מי שהתנחל בארץ כבושה בעזרת הרובים ושאר כלי משחית?
"אחים" הם קוראים לנו. איזה אחים? האמנם שותפים הם לצורכי האדם בגליל ובנגב, בעיירות הפיתוח או בפרברי העיר? "כעלוקה לה שתי בנות: הב הב". הם שאבו ככל שיכלו מקופת המדינה, וגזלו ככל שיכלו אדמה לא להם.
ב-1949 נחתמו הסכמי שביתת נשק, והקו הירוק הוסכם על-ידי ממשלת ישראל. הגדה הועברה לירדן בהסכמה וירדן לא נהגה בפלסטינים ככובש. היא נתנה להם אזרחות וייצוג בפרלמנט ובממשלה. אך ב-1967 באנו אנחנו, ובכוח הכוח ובשכרון הכוח כבשנו, השפלנו. האמנם אנחנו לבד? האם החלטת האו"מ מ-29 בנובמבר 1947 לא דיברה על שני עמים? האם לאחר מלחמת העצמאות לא הכרנו בשני עמים בעצם הסכמתנו לקו הירוק? האם העובדה שהטלנו ממשל צבאי על השטחים הכבושים ב-1967 אינה מעידה שאין זו חלקת מדינת ישראל? האם אנחנו היינו מוכנים לחיות תחת השררה של הממשל הצבאי ושל המתנחלים המשיחיים האומרים שכולה שלהם: האדמה, המים, המקומות הקדושים, הכל הכל לבעלי הכוח ויצר החמדנות?
הפלסטינים גם הם בני אדם, גם הם עם, גם הם רוצים ריבונות, גם הם לא מאוהבים בשלטון זר ונוגש. האם שוב נילחם כדי להמשיך להיות כובשים?
אריק שרון, אלפי אזרחים בלבנון נהרגו ונרצחו בשל יוזמתך, מאות מאות מחיילנו נהרגו ונפצעו בשל תוכניותיך. את כל אלה הבאת בשם הביטחון והשלום והרווחה. אוי לנו כי היית לנו לראש. עתה אנא ממך, החרש ותחשב לך זאת לחכמה. היום יש הזדמנות לבנות שלום של אמת. שלום בלא רובים, בלא מפציצים, "מרכבות" ופצצות מצרר. הציונות רצתה להקים כאן מדינה נאורה, נורמלית, לא ספרטה החיה על חרבה. מדוע שרון, אתה וחבריך, מסיתים ומדיחים? כמה אנשים נוספים צריכים ליהרג כדי שבעלי הנכסים בשטח הכבוש יבואו על סיפוקם וכדי שפוליטיקאים קיצונים, אירידנטים, הקוראים לעצמם רבנים, ימשיכו לאחוז באזרחי מדינת-ישראל כבני-ערובה לשיגיונותיהם ולעורלת לבבם, תוך התעלמות מהגינות אלמנטרית כלפי הפלסטינים, ותוך זלזול יהיר בקהילה הבינלאומית?
חובתנו כאזרחים, כאנשים הגונים, כהורים לילדים, כבני אדם הבוחרים בחיים של יושר וכבוד ושלום, לברך את ראש הממשלה אהוד ברק בצאתו, ולאחל לו ולנו כי המשימה הקשה שקיבל על עצמו תצלח בידיו. וחשוב שנזכור כי המשימה קשה כל-כך בייחוד בשל אנשים כאריק שרון וכמתנחלי יש"ע, המטילים עלינו אימה ופחד למען ניכנע לתאוותם. וחמדנותם כי רבה.
ברק, "אל תיחת מפניהם, פן אחיתך מפניהם", אמר אלוהים לירמיהו.
