אין גבול לזלזול

אין ספק. המצב בכבישים בשבועות האחרונים פשוט מזעזע, עם שיא רע במיוחד בסוף השבוע האחרון. יש כותרות גדולות בעיתונים, הציבור מניד ראש בעצב ותדהמה וקשת עושה את מה שהיא רגילה לעשות - מנגנת על המיתרים הרגישים של הציבור. "תוכנית חירום מיוחדת" צעקו הפרומואים, "עם חיים הכט" שיסביר איך מחסלים את הנגע. האם יעבור האיש לפסי היגיון הפעם?

הצחקתם את חיים. הכט, כמו הכט, מצליח בשניות לשכנע שהוא באמת ובתמים לוקח הכל ללב. צריך רק לזכור כי מדובר בסגנון הופעה ייחודי שעושה את זה. כי אצל חיים נראה כי גם שרברב שביצע עבודה חלקית, עלול לגרום לו סיוטים בלי סוף, בכי תמרורים ועצב עמוק.

זה לא היה מציק יותר מדי, אלמלא החשש היותר-ממבוסס שמישהו עוד עלול לקחת את המלצותיו חסרות ההגיון ברצינות. יחשוב שיש מידה כלשהי של צדק בדבריו וכי כך ניתן להקטין את מספר התאונות.

"בומבה לראש"?

ואיך הוא עושה את זה? פשוט מאד, כמו שהציבור רוצה שיעשו לו את זה. אנשים שמפחדים לצאת לכביש מבינים בפחד. אז חיים מפחיד. אנשים מבולבלים ולא יודעים מה הפתרון, אז חיים מדקלם להם את מילות הקסם שהורגלו לשמוע. אכיפה, אכיפה, אכיפה.

וואוו, חיים הכט ויעקב רז, ליצן טלוויזיה ועדיין מפקד אגף תנועה, גילו כיצד יש לבער את נגע תאונות הדרכים. מעניין מאד. מר רז הנכבד, האם היה זה כפילך שהתהדר בשנה שעברה כי ירידה ניכרת (ורגעית) במספר תאונות והרוגים היא פועל יוצא של עבודת משטרה מצוינת. האם לא אתה טענת כי "האכיפה עובדת"? ואם כן, אז מה קרה עכשיו? האם משמעות העלייה הדרמטית בתאונות הדרכים היא שהפסקתם לאכוף? כי אם לא זה המצב, אז אולי אתה טועה ומטעה?

ואז ממשיך הצמד לפזר רעיונות. ומגיע לפופוליסטי מכולם - השבתת רכב כענישה לעבריין תנועה. את האובססיה לכך אצל הכט אנחנו מכירים, גם אצל רז. "הלאמת רכב באופן אוטומטי" הם זועקים, תפתור את הבעיה. "בומבה לראש" קורא לזה חיים הכט, ומבסוט מעצמו עד מאד. העובדה שהחוק "נוטרל" מעוקצו על-ידי משרד המשפטים בדרכו אל ועדת הכנסת, אינה מבלבלת את חיים, שמתלהם בזלזול על "זכות יסוד המכונית".

ובכן חיים, עם כל הכבוד, לא רק שיש כאן סתירה יסודית בזכות האזרח. ותעשה לי טובה, מדינה המעונינת לתת לאזרחיה זכות כזו, אינה יכולה להחליט לפתע כי מסיבה מסוימת - אפילו תאונות דרכים - היא מבטלת זכות כזו. ככה זה חיים, צריך להלחם בכך בדרך אחרת.

אבל חשוב מכל. האם מלבד תחושות בטן של מר הכט הנכבד ומר רז המכובד, ועוד כמה מאות אלפים שפשוט לא יודעים איך נלחמים בתופעה הזו, יש סיבה להשבתת רכב כענישה? האם יש דוגמה כלשהי בעולם כי פעולה כזו אכן הורידה אפילו אחוז אחד של עבריינים מהכביש, וחסכה אפילו את חייו של אזרח בודד? כמובן שלא.

אימה ושטויות

ואיך אפשר בלי הרצה של סרטי אימה בחו"ל? חיים יודע הרי מה הקהל אוהב. גם הוא קרא לבטח איזה רייטינג יש לסרטונים מזעזעים ברשת האינטרנט. אז הוא מביא לנו שוב את הפורנוגרפיה של התאונה, גם אם היא מבוימת. "באוסטרליה", הוא מנפנף, "נלחמים כך בתאונות דרכים".

הלו חיים, תתעורר יקירי. כאשר למדינת ישראל תהיה תשתית, תרבות מוטורית ורמת הוראת נהיגה וחינוך כמו באוסטרליה, אפשר יהיה להתחיל להשוות. כאשר רמת המינוע ותנאי החיים יהיו דומים, ניתן יהיה להשוות. באותה מידה אפשר הרי להביא מדינות אחרות, בהן נוסתה שיטת ההפחדה ולא הצליחה. כמו הולנד למשל.

ואז מגיע שוב רז, ומסביר לקהל המרותק שבבית כי הסיבה לגל התאונות בסוף השבוע היה חוסר תשומת לב, הרדמות, "ניקור" על ההגה. יכול בהחלט להיות מר רז, אבל אולי תסביר לנו עכשיו, פעם אחת ולתמיד, איך הייתה אכיפה ואיך היו איומים על עיקול רכב מונעים תאונות אלה. נכון שאין לך מושג. זה בסדר, לא חשבנו אחרת.

וכאילו זה לא הספיק, שומר רז את דובדבן המתוק מכולם לסוף. "אין לנו מה להתבייש בתשתית" נואם שוטר התנועה מספר 1. את זה הוא אומר, כנראה, מכיוון שצריך לשוב ולהבהיר כי אין שום גורם אחר שמשפיע על תאונות הדרכים - זה רק הנהג. ניצב רז מעופף לו כנראה גבוה-גבוה מעל היזע והדם שעל הכביש הישראלי. הוא גם לא ייתן לעובדות, ובטח לא למומחים לבלבל אותו עם עובדות מוצקות.

על סדר היום

יום אחד, בעוד זמן רב, יעבור כנראה נושא תאונות הדרכים רף מסוים, ויחדור לקודקודיהם של חברי הממשלה. ואז, אולי יתחילו פה לזוז דברים. כאשר האחראים האמיתיים על חיינו יבינו כי המלחמה מספר אחת שלנו היא המלחמה בכביש, והדרך להלחם היא באמצעות עבודה רצינית, יסודית, יקרה ומקיפה. לא באמצעות "בומבה בראש", ובטח לא תודות לכוכב-רייטינג מרקד.

כולנו רוצים שלא יהיו תאונות יותר. כולנו רוצים להעניש רוצחים על הכביש. כולנו מעוניינים באכיפה הולמת. כולנו רוצים חוקים שירתיעו מחסלים בפוטנציה. אבל לשמחתנו, לא כולנו חייבים להביא רייטינג לקשת, כדי שתוכל לדרוש דמי פרסום גבוהים יותר לתכניותיה השונות.

ולכן אנחנו, בניגוד לחיים הכט, מעדיפים דווקא להיצמד לנתונים מוכחים, ומוותרים על העיסוק בערטילאי כאשר מדובר בדיני נפשות. גם לנו יש אמנם תחושות בטן, אבל אנחנו לפחות יודעים להפריד בינן לפעילות אמיתית ורצינית בשטח. אנחנו רבותיי, מעדיפים להיצמד לדבריהן של ועדות חקירה ומבקרי מדינה. ומוותרים ברצון על תכניות דמגוגיות של קשת והכט.