| |
מר פרס, אתה מושחת
מכיוון שלא הכחשת, מעשיך ואמירותיך בעניין טוהר המידות הציבורי פסולים בעיני, כולם עד אחד
הנה, מר פרס, מה שלא בסדר בנסיעות המתנה שלך. שנים ארוכות מנסה המפלגה שלך למצב את עצמה כאלטרנטיבה לבוחרים שמצבם הכלכלי אינו מן המשופרים: העובדים, תושבי הפריפריה, הגמלאים, המובטלים, הנכים. בשמו של יושר ציבורי עילאי אתה וחברי סיעתך מתדפקים על לבו של הבוחר, בשמה של חלופה לרפובליקת הבננות, בשמו של צדק סוציאלי.
עכשיו, כאשר מגרדים מעט את ציפוי הממלכתיות שלך, מוצאים שמבחינה עקרונית אין לך כל בעיה לקבל מתנות יקרות בניגוד גמור לחוק, ומבחינה מעשית לשוב ולקבל אותן. בינתיים אנחנו יודעים על שני מקרים שהגיעו לוועדת האתיקה של
הכנסת, אבל איכשהו נדמה לי שיש עוד כמה וכמה. רק צריך לחפש.
ובכן, מה יש לך לומר לבוחריך הפוטנציאלים? אולי שטעית מאוד, שאתה מצטער, שאתה תורם את ערך המתנות הללו משכרך לקופת המדינה? אולי שלא היו דברים מעולם והכל הכפשה של תקשורת עוינת? אולי שבאמת צריך לשוב ולבדוק את הנהלים, והנה גילוי נאות על המתנות שקיבלו שאר חברי סיעתך בקדנציה הנוכחית, והנה הבטחה חגיגית שלעולם לא יקבלו כמוהן עוד? רבות ומגוונות הן האפשרויות העומדות בפניך, אבל אתה בחרת להסתתר מאחורי יועץ תקשורת.
מכיוון שהעובדות לא הוכחשו בשמך, אתה נחשב בעיני כמי שמודה בעבירה על חוק, שמטרתו היחידה היא למנוע שחיתות גלויה וסמויה של אנשי ציבור. מכיוון שלא הכחשת, מעשיך ואמירותיך בעניין טוהר המידות הציבורי פסולים בעיני, כולם עד אחד. מכיוון שמפלגתך לא הסתערה כאיש אחד להוקיע אותך ואת מעשיך – גם הם פסולים עד מאוד, וחשודים כמי שבאמת סבורים כי עבירה על חוקי השחיתות שעוד נותרו ברפובליקת הבננות שלנו לא מעניינת אותם כלל, כל עוד היא מתרחשת במפלגתם.
להתנהגות כזאת, מר פרס, קוראים בשם "סיאוב פוליטי". בסופו של דבר יש עליה עונש מאת הבוחר. כשתקבל אותו, אל תיתמם. הבאת אותו על עצמך.
ואנחנו, הציבור הדומם שפעם היה שלך בלי עוררין, שפעם האמין בך – גם לנו יש חלק בהתפשטות הבלתי נסבלת של השחיתות הציבורית. אנחנו עומדים בצד ולא עושים דבר, בעוד נבחרינו מאמצים לעצמם גם נורמות התנהגות של מדינה מאוד לא מתוקנת, וגם זחיחות פראית, גבהות לב דורסנית ואטימות לבלי גבול. איפה אנחנו בסיפור הזה, ומתי נצא לרחובות כדי לצעוק, "מושחתים, הפעם באמת נמאסתם?".
לפני עשור ויותר יצא לי לראיין פעם את בני בגין, כשהיה חבר כנסת. נפגשנו בירושלים, ירד גשם זלעפות, ובתום הראיון הצעתי לו להצטרף אלי במונית שתסיעו לביתו. הוא התלבט ארוכות, סבר שאין זה נאה, ובסופו של דבר נעתר להפצרות להגיע במונית רק עד תחנת האוטובוס הקרובה. כששאלתי אותו איך מסתדרים בעולם האמיתי ביושר קיצוני כמו שלו, אמר שאין דבר כזה, יושר קיצוני. יש רק יושר. דעותי הפוליטיות הפוכות משלו, אבל אני מתגעגעת אליו – כי בכנסת ישראל 2004 ספק אם יושב אדם אחד כמוהו.
אינני יודעת כיצד משיבים אל הכנסת, ואל הממשלה, אנשים שיושרם ניכר לא רק בהתלהמות מילולית אלא באורח חייהם, במעשיהם ובסירובם לפיתויים. אני יודעת רק שאם לא נתעורר, אם לא נצא לרחובות, ואם נמשיך להאמין שמדובר כאן במחלוקת נושנה בין ימין לבין שמאל, עקומת המוסר הציבורי של נבחרינו תמשיך לשקוע מטה-מטה.
אם לא נדע שאנחנו ראויים ליותר מנבלים ברשות החוק כנבחרי הציבור, אם לא נעניש אותם – איך נזכה לטובים מהם?
|
