מרד הנעורים

בארגנטינה הדהירה אל אולמות ההקרנה כבר החלה. הסרט "המורדים - המסע אל החלום", שהוקרן בטרום בכורה, התקבל על ידי המעריצים בחום, שלא לומר בלהט. בסיום ההקרנה נתנו ארבעת המופלאים, פליפה, קמילה, לואיסנה ובנחמין, מיני-קונצרט לקהל המשולהב, עם להיטים מאלבומם השלישי, "זיכרון". בכך ניתן אות הזינוק להקרנת הסרט בו זמנית בארצם ובישראל.

זהו הסרט הראשון, ולכל הדעות האחרון, שארבעתם מגלמים בו את הדמויות מהסידרה המצליחה. הנערים התבגרו ואינם יכולים עוד לשחק תלמידי תיכון. האהבה והידידות הם הנושאים המובילים את הסרט, כנהוג בבית מדרשה של כריס מורנה. לא חידוש גדול, אבל נוסחה שעובדת תמיד אצל הקהל הצעיר בארגנטינה (וגם אצלנו). בסרט עוזבים מיה, מריצה, פבלו ומנואל את חממת בית הספר היוקרתי ואת החיים הנוחים בבית ויוצאים לדרך בלי פרוטה בכיס, יחד עם בניטו, סוכן האמנים חסר האחריות. הם נוסעים בוואן מרופט בדרכים עלומות, כשהם שואפים לזכות בתהילה מוסיקלית.

וכך, בפעם הראשונה בחייהם, בתהליך התבגרות מואץ, פוגשים הגיבורים עיירות מוזרות, נופים חדשים ודמויות בלתי צפויות. הופעת תינוקת בחייהם, המפתיעה אותם ומאיימת לשבש את תוכניותיהם, הופכת בסופו של דבר לאחד ממקורות השמחה הגדולים שלהם. מאותו רגע, העיסוק ביצור הקטן מצטרף לסידרת הרפתקאותיהם המוטרפות ומותיר בזכרונם ובליבם חותם לכל החיים.

הנערים מתמודדים עם כאב ושמחה, מתגברים על מכשולים רבים בדרך הקשה אל ההתבגרות ומגלים את עצמם, תוך תחושה של חופש מוחלט. הסוכן, שבנשמתו הוא ילד מורד עוד יותר מהם, מלווה אותם לאורך כל המסע, שבסופו יבינו כולם שהיה המסע של חייהם, ושבזכות האהבה והידידות המחברות ביניהם אפשר לשנות גורלות.

הסרט ממשיך אומנם בקו של הסידרה, כשהמרד הוא הנושא העיקרי, אך שונה ממנה בכך ש"המסע אל החלום" הוא למעשה אקורד הסיום שלו. מורדים הם לא יהיו יותר. סוף פסוק.

הבמאי, אסקיאל קרופניקוף, בחר לצלם את הסרט בפורמט של וידאו דיגיטלי, על מנת להקל על עבודת הפוסט-פרודקשן ולאפשר הוספת אפקטים מיוחדים ללא הגבלה. פליפה קולומבו, הדובר הכי רהוט בקבוצה, אומר ש"הסרט מציין את הלפני ואחרי של הקבוצה והסידרה. קשה להיפרד מהדמויות, אבל אנחנו עושים סוף פסוק למה שהיה בטלוויזיה". בנחמין רוחאס מסכם בנימה פילוסופית: "הסרט הוא טקס הסיום של עבודה חשובה בטלוויזיה, שנמשכה שנתיים. נראה אם הוא ימצא חן בעיני הילדים וגם בעיני המבוגרים ...".

מהו בכל זאת ההבדל בין הסידרה לסרט? בעיני הבמאי, השוני הוא בהתפתחות הדמויות המרכזיות. הם סיימו תיכון, מגיעים לגיל 18 ויוצאים להרפתקה ללא הגנת ההורים, לבדם ועוד עם תינוקת על גבם. אותן דמויות, אך הסיפור שונה בתכלית. "מצד אחד, הסרט יותר 'מציאותי' מהסידרה, ומצד שני קצת יותר דמיוני ממנה, בבחינת 'אלה דברים שלא קורים במציאות'". ופליפה מוסיף: "כאשר אתה מגיע לגיל 18 אתה יכול, מבחינה חוקית, להחליט מה תעשה בחייך, בלי שההורים יאמרו לך מה לעשות. עכשיו הגיע הזמן לממש חלומות, ואנחנו עושים זאת בדרך מוטרפת, מסע למחוזות ארץ ונפש שאף פעם לא היינו בהם".

ואכן, לסרט שיאים דרמטיים שהבמאי והתסריטאי השתדלו לעשותם בלתי צפויים, וכמובן סוף טוב שמשאיר טעם של עוד - שספק אם יהיה. כי לכל אחד מהקבוצה יש כבר תוכניות והצעות שונות לעשייה בטלוויזיה ובתיאטרון.