מיצובישי גרנדיס - מהספייס לחלל

כשאוליבר בוליי, מעצב הבית של מיצובישי, סיפר לנו בזמנו כי הוא רוצה לראות בכל מיצובישי "קצת איוו",  הוא התכוון כנראה בדיוק לגרנדיס. כי ממבט ראשון לפחות, ברור שמיצובישי הצליחה להזריק אקשן לאחת המכוניות האפורות והתמימות שייצרה אי פעם. למעשה, אני מתקשה לזכור מיניוואן שמשך כל-כך הרבה מבטים ותשומת לב.

כי מכונית המבחן שבידינו, זו שהחליפה למעשה את הספייסוואגון המיושן, נראית כאילו זינקה זה עתה מחוברת קומיקס יפנית. היא נראית "רעה" במובן הטוב של המילה, עתידנית ושונה. זה אומר שהיפנים הפנימו כנראה ששימושיות היא דבר מצוין לכשעצמו, אבל גם שהיום יש למעטפת משקל גבוה במידה דומה.

בחוץ, בפנים

החרטום עם האף המעוגל, סמל ההיכר של מיצובישי בת זמננו, זוכה כאן להבלטה, בדיוק כמו הכנפיים התפוחות שלצדו. מיוחד במיניוואן? אכן, בדיוק כמו דופן עם קו חד של שמשות כהות, המתעגל מטה בקצה האחורי, כולל פיסול נאה במפתנים. את החבילה סוגרים אחוריים מקושטים ב"מגדלי תאורה" שקופים בסגנון "יפני עצבני".

ובכלל, מדובר בחזות אגרסיבית, ההופכת את הרכב הלא-קטן לקומפקטי יחסית למראה, ובעיקר נמוך יחסית. באמת, עם 165 ס"מ הוא אכן נמוך מהמקובל בקטגוריה, אבל גבוה מספיק כדי לבלוט. ובכל שאר הממדים, כולל בסיס הגלגלים (283 ס"מ), עומד הגרנדיס ברמה המקובלת במיניוואנים גדולים ועכשווים.

העיצוב מרשים מכל זווית

סביבת הנהג מקורית, ונראית בכל מקרה איכותית מדגמי מיצובישי בהם נהגנו לאחרונה. מישהו הזכיר איוו 8? וזה כולל מחווני אופטיטרון בוהקים וצבעוניים, שבאופן ייחודי זוכים בלילה למעין ממד נוסף בסגנון הצללה חצי-אומנותית על תחום המהירות-סל"ד שאינו נחוץ. הלו, זה מיצובישי?

בורר ההילוכים שוכן למעלה ובמרכז, קרוב מאד ליד ימין ונוח לתפעול. מעליו בקרת אקלים פשוטה למראה אך יעילה, המציעה גם פיצול לאחור, כולל שליטת נוסעים על טמפרטורה רצויה. כל נוסע זוכה לפתח אוורור עצמאי, ומקור תאורה אישי. חבל רק שמתגים משניים ומנופי תאורה/מגבים הובאו ממחסני המלאי הגדולים.

אלא שעל רקע האבזור-ציוד-אווירה נדיבים, בולטים מספר חוסרים. למשל צמד גגות הזכוכית - שרק האחורי נפתח באמת, הקדמי רק מתרומם קלות ידנית - עם מתג הפעלה שנמצא דווקא בשליטת הנוסעים. או פעולת מחשב דרך מוזרה, ומחסור בפיקוד מההגה למערכת השמע, או צג לא ברור שמשרת את שניהם.

תנוחת הישיבה מעט נמוכה מהצפוי במיניוואן, והתחושה אינטימית. יש הרגשה כאילו הגרנדיס "מתכווץ" סביב הנהג, ומשכיח את ממדיו האמיתיים. גם הבחירה בדלתות רגילות (ולא הזזה), מסייעת לאשליה. המפתן הנמוך מאפשר כניסה נוחה, והמרחב (גם מאחור) טוב. חבל רק שהספסל האמצעי אינו חוזר בדיוק למקומו.

בעוד מתחרים רבים בוחרים במושבים נפרדים, בחרו מיצובישי בספסלים הפוגעים מעט באווירת הסאלון. הגרנדיס מפצה על-כך בבחירת גוונים נעימה, כולל משענות יד מוכספות. תא המטען אינו גדול,אך מציע נפח טעינה "אמיתי", ולא סמלי כמו חלק מהמתחרים. אגב, ניתן להפוך את המושבים האחוריים, לקפלם לתוך הרצפה בקלות יחסית, וליצור נפח גדול באמת.

בכביש, בעיר

בחרטום הגרנדיס פועמת גרסה מחוזקת למנוע ה-2.4 ליטר המוכר של מיצובישי, שבעזרת תזמון משתנה מייצר הספק מרבי של 165 כ"ס ומומנט מרבי של 22.1 קג"מ ב-4,000 סל"ד. עם זאת צריך לקחת בחשבון שמדובר במיניוואן גדול ולא קל (1,655 ק"ג), וכי לתיבה האוטומטית ארבעה הילוכים בלבד.

ומה מגלים בנסיעה? שהגרנדיס מנצל היטב כל כ"ס וק"ג מומנט. יכולת ההאצה מהמקום נאה, וכך גם בנוגע ליכולת השיוט בכביש המהיר. במצב זה מתגלה כי תא הנוסעים מבודד היטב, ורק תחת עומס וסל"ד גבוה רעש המנוע הופך מטריד. חבל רק שבחירה ביחסי העברה ארוכים מדי, בעיקר "חור" לא מובן בין ראשון לשני (יחד עם סרבנות לחזור לראשון בעת הצורך) מכהים מיכולתו הדינמית של הרכב, ועלולים אפילו להטריד בעליות, עקיפות או האצות כאשר יש מספר נוסעים. כל אלה מביאים גם לצריכת דלק לא מחמיאה במיוחד של פחות מ-7.0 ק"מ לליטר בתנאי המבחן.

האיוו לא בפנים

כמיניוואן אמור הגרנדיס לשרת את הנוסעים, ופחות את הנהג. אך המראה האגרסיבי והנמוך יוצרים ציפייה למשהו אחר גם בנסיעה. האם הוא אכן מיניוואן-איוו? בשום פנים ואופן. למען האמת, גם ללא ציפיות מיוחדות הוא עלול להותיר אתכם מאוכזבים בתחום הדינמי. הגרנדיס בפירוש אינו פורץ דרך בהתנהגות כביש של כלים מסוגו, ולכל היותר מתמקם באמצע.

כצפוי הוא מרגיש רך מדי בפניות, לא מרוסן דיו בכביש גלי. ומפתיע עוד יותר הוא מספר הפעמים בהן נכנסה לפעולה בקרת האחיזה, פועל יוצא של אחיזה לא גבוהה במיוחד. על פניו זה לא נורא, אלא שבקרת היציבות אינה ניתנת לניתוק, כניסתה נעשית באופן בוטה מדי ולעיתים אף מבהיל. היא פשוט מיותרת. 

עוד פחות טוב ממנה הוא ההגה. משקלו בעיר נכון אמנם, אך הוא הופך קליל מדי כאשר עולה המהירות, בדיוק היכן שיש צורך ביותר משקל. וזה עוד לפני תחושת החופש המוגזם במרכז, עם נטייה לשינוי משקל באמצע הפניה. בנוסף, רדיוס הפנייה בגרסה המצוידת-יותר אותה בחנו, גדול מדי ואינו נוח לתמרון בעיר.

ואפרופו נוחות. הגרנדיס נוח למדי כאשר הוא עמוס לעייפה, או על כביש-מהיר-סלול-היטב. אך בעיר הוא מתקשה לטפל בשיבושי אספלט, לא אוהב פסי האטה ומתעב בורות. והנוסעים חשים בכך, באופן קבוע. יכול בהחלט להיות שהגרסה המהודרת, עם צמיגים בחתך נמוך (מדי) של 205/55 וחישוקי "17, פשוט נוקשה יותר מהגרסה הרגילה - "16, 205/60.

אווירה אחרת

קודם כל, מחמאות למיצובישי על ההתמקדות. הספייסוואגון לא ידע לאיזו קטגוריה הוא משתייך, לגרנדיס לעומתו אין בעיית זהות. הוא ממוקם באופן ברור וחד-משמעי בקטגוריית המיניוואנים הגדולים, מה שיקל להצדיק את המחיר, שאינו אטרקטיבי יותר כפי שהיה במקרה של הספייס.

הגרנדיס עולה בין 195,000 בבסיס ל-210,000 למכונית ההדגמה, ולכן ממוקם מבחינת עלות במרכז הקבוצה. ואילו הייתי מעוניין לרכוש אחד, ספק אם הייתי בוחר במכונית ההדגמה. דווקא לגרסת הביניים (צמיגים צרים במעט, ללא בקרת יציבות, מערכת שמע צנועה יחסית) נראית כמשתלמת מכולן, במחיר נוח יחסית של 200,000 שקלים.

התחרות תהיה קשה

והמחיר הזה - לא רק - מעמיד אותו מול מתחרים לא קלים. למשל מול מאזדה MPV וקאיה קרניבל, המציעים בהתאמה מנוע גדול יותר או יחדית טורבו דיזל חסכונית. כל אחת מהשתיים אגב הייתה עושה רק טוב למיצובישי, שנראית כאן כהולכת מעט לאחור בתחום יחידות המנוע.

מצד שני, הגרנדיס ללא ספק נראה טוב מהאחרים, וקובע סטנדרטים חדשים בתחום. הוא מודרני, ומביא עמו רמת סקס-אפיל חסרת מתחרים כיום בקטגוריה השימושית-בלבד בדרך כלל.  משום מה נראה לנו שיהיו לא מעט שיעדיפו להדחיק את מגבלות היכולת הדינמית, ולהתמקד דווקא באיכויות הסביבתיות. הם לא יעשו עסק רע, והם לא יהיו מעטים, בכל מקרה.