רגע של נצח
"קיץ הוא זמן שאנשים מנציחים במצלמתם. זכרונות מחופשה שנתית, רגעים שישארו צרובים בזיכרון שנים רבות בנוכחותם או בהיעדרם. מצע טוב לגעגועים"
טיפות המים ניתזו לכל עבר ברעש גדול ברגע שבו הגייזר בנווה ים התפרץ מבין הסלעים ועלה לגבהים. כעבור שניים שלושה מטחים הבחנתי שיש במקום יותר מאשר גייזר אחד, ושלכל אחד מהם זמן ואופי התפרצות משלו. נראה שהטיפות משתחררות לרגע מכבלי גוף המים הגדול, הים הרחב, וחוגגות את קיומן החופשי באוויר. שלא כמו האדים, עבור טיפות מים קיום באוויר אינו מובן מאליו.
באותו זמן, ליתר דיוק באותה אלפית השניה, הקפיא הצילום את תנועתן, כשהוא משמר את הצורה הפיסולית החד פעמית של המים. מנציח שבריר שניה שבה לכאורה כח הכובד לא משפיע על המים. אי אפשר להתעלם ממנו על פני כדור הארץ. רק האשליה שבצילום משאירה את בקבוקי היין הריקים שהניפו תלמידי קורס בר-מנים באוויר.
בעזרת המצלמה אני מפרקת את הפעולה שלהם לחלקים, עוצרת לרגע את התנועה המתמשכת. מתבוננת בדקויות שהעין לא מסוגלת לקלוט, במרכיבים העדינים של תנועה, בקשרים החדשים שנוצרים בין האנשים בקבוצה.
בקרבת מקום אני מחכה לקלוט תיזמון אחר, מנציחה רגע של 'יחד'. חושבת על הדיאלוג שמנהלים ביניהם נצח ורגע בצילום. קיץ הוא זמן שאנשים מנציחים במצלמתם. זכרונות של חופשה שנתית. רגעים שישארו צרובים בזיכרון שנים רבות בנוכחותם או בהיעדרם. מצע טוב לגעגועים.
באחד הקייצים, לפני שנים, צילמתי את חכליל על שיבולת שועל יבשה. זמן קצר אחר כך סיים הפרפר את מחזור חייו, אבל בתמונה הוא ממשיך להתקיים באופן אחר, לעורר את הד החופש מעבר לזמנו.
שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים', 'חופשית ברוח' ו'נופי נפש'. לאתר הבית שלה לחצו כאן.