נחל שיח: טיול בין שלוש בריכות
אחת לטבילה קרה ומרעננת, אחת שראויה רק למבט פסטורלי ואחת ריקה - בשביל כאב הלב הבלתי נמנע. אולי, פעם, שתה אליהו הנביא ממי המעיין הזה. היום שוטפים בו מכוניות. טיול קייצי במורד הכרמל
מספיק שבוע מעבר לים, בכדי להיות מופתע מכמה חם פה. אפשר להיוולד כאן ולחיות כאן כל החיים, אך להתרגל לחום הזה פשוט אי אפשר. בא החום הגדול, ואתו גם המדוזות שדוחפות את המחפשים מקום ראוי לטבול בו הרחק מן החוף. כמה חם.

 

ככל שהדברים אמורים בטבילה, עין משוטטים הוא הקצה של הקצה. המינימום האפשרי. כל עומקה של הבריכה החצובה בהר הוא כזה שהמים מגיעים עד המותניים בערך, גודלה משהו כמו מטר וחצי על מטר וחצי. אפשר היה לומר 'כמו מקווה' אבל זה בכלל לא כמו, זה מקווה. מקווה מים העונה לשם מעיין, עם זרם דק קולח כאילו לא פתחו את הברז עד הסוף.

 

העין נמצא בחלקו התחתון של נחל שיח שבכרמל. מסלול קצר יחסית, מסומן בסימון שבילים שחור, יורד משכונת כרמליה שבחיפה לאורך הנחל. מי שהחום כבד עליו מכדי לעשות טיול רגלי, יכול להגיע ברכב כמעט עד למקום עצמו מכיוון כפר סמיר.


עין משוטטים

עין משוטטים (צילום: גילי סופר)
 

בכניסה לוואדי מתרוממת חבורת חוגלות להזכיר שאולי העיר היא פה ליד, אבל הנה הוא הטבע בצורת ציפור שאיש לא שתל. ההר הירוק תמיד ירוק במיוחד עכשיו, כאשר מלבד כמה קיפודנים שסוגרים עונה, ופה ושם שאריות סגולות של קורנית, דבר כמעט אינו פורח כאן. ירוק ועוד ירוק ועוד ירוק, בלי יותר מדי גיוון. בחורש האלונים והאלות בולט האדום של פירות האלה הארצישראלית. התאור הפסטורלי הוא של המדרונות הירוקים הגולשים אל הים הכחול, אך המציאות, כהרגלה, שונה.

 

הפרספקטיבה הירוקה

 

נחל שיח הוא אחת דוגמאות הטובות להבנת הפרספקטיבה הירוקה. הדבר הזה שבנו לפני שנים אחדות על חוף הים בחיפה, מפלצת נדלני"ת מצוייה שרגליה במים
וראשה בעננים, תקוע בדיוק מול הואדי. פעם היו כאן שתי קשתות ירוקות אחת מימין ואחת משמאל על רקע הים הכחול, ומה שיש פה עכשיו זה נוף של גוש בטון. ברור שתוך שלוש שניות יקפוץ איזה נציג של הקידמה או של הקבלן, ויסביר כמה שהפרוייקט התחשב בסביבה, ועד כמה גם הוא עצמו אוהב לטייל במורד הואדי ולהראות לילדים את הזית העתיק. לא מאמין. מי שתקע את הדבר הזה בדיוק פה, מעניין אותו רק הרווח הנקי בטווח הבינוני. כך או אחרת, הירידה עד המעיין לא אורכת יותר משעה קלה וגם זה אם הולכים ממש לאט ועוצרים פה ושם לנוח מן החום.

 

מכיוון שהבריכה חצובה בסלע, המים מאוד מאוד קרים, בעיקר אחרי ההליכה. ולמרות שאין כאן בריכת שחייה, טבילה שכזו היא התרעננות של ממש. המים הנובעים בין שכבות הסלע נקווים לאמבט הנ"ל ומשם זורמים לבריכה נוספת, רדודה מאוד, שגם לאחר שנוקתה לאחרונה (כך מספרת חבורת צעירים עמוסי בירות שהגיעה למקום) לא ממש בא להכניס לתוכה אפילו לא בוהן. מאידך גיסא, לתת בה מבט כדאי גם כדאי - את התמונה משלימים חמישה דגי זהב השטים במי המעיין.


דגי זהב
דגים בבריכה הרדודה  (צילום: גילי סופר)

 

המסמרים התקועים בסלע הרך מעידים שבימים אחרים באים לכאן לטבול לשם שמים, וכך גם תושב האיזור שנאלץ הפעם, כמוני, לטבול בתחתוניו. גם אם המקום רחוק מלהיות סואן בהתחשב בכך שהוא בלב עיר, הוא רחוק מלהיות מבודד, אם כי נותרו בו אנרגיות של התבודדות. במעלה הערוץ מאהל קטן. ולמעלה יותר, במערה קטנה, מסודרים מזרנים שמיכות ונרות המעידים שיש מי שמעביר פה את זמנו גם לאחר רדת החשיכה. כנראה שזה היה ונשאר חלק מקסמו של המקום, כי עוד לפני כתשע מאות שנה שימש הערוץ מקום התבודדות לנזירים.

 

סביב המעיין שרידי חקלאות עתיקה, שדרת ברושים ובוסתן קטן שרימוניו טרם הבשילו. בגדה ממול מערה חתומה בדלת טורקיז וציון כי מדובר בשטח פרטי. חבר שגדל בשכונה הסמוכה סיפר לי שלפני שנסגרה המערה היה שמה 'האורוות', על שום השקתות החצובות בסלע בתוך המערה פנימה. על פי המסורת הנוצרית הסתתר במערה לא אחר מאשר אליהו הנביא. הנזירים שהתבודדו כאן בסוף המאה ה-12 הסתדרו למסדר ממוסד באמצע המאה ה-13, 'הכרמליתיים', מסדר נזירים קתוליים שאליהו הוא פטרונם.

 

הסלע בו חצובה המערה הוא סלע בהיר מאוד ורך מאוד (קירטון כמדומני) המשובץ בשורות שורות של אבני צור שבולטות זיזים זיזים מן הקיר. לא חלילה שמישהו ממליץ לעשות את זה, אבל הקיר הקטן יכול לשמש אחלה מקום אימון למטפסי קירות מתחילים.

 

לפחות הצפרדעים הרוויחו

 

סימוני 'שטח פרטי' יש גם בסביבת שרידי המבנה המגודר בגדר פרוצה, שהיה פעם כנסייה צלבנית. במפה שהפיקה עמותת התיירות של העיר חיפה נקרא המקום מנזר אל סיק, וילדי האיזור פשוט מכנים את המקום 'המבצר'. גם הוא היה פעם פתוח. הדיבור על יד המעיין (בחיי שרק הקשבתי) הוא שמזל שהשטח הוא של הכרמליתיים, כי אלמלא כן היתה יוצאת לפועל התוכנית לבנות טיילת במורד הנחל.

 

הלאה מערבה, אחרי שרידי הכנסייה, קפלה ושרידים צלבניים נוספים, וכמה מאות מטרים במורד נחל שיח, עין שיח, מעיין ששפיעתו רבה בהרבה, אך בריכה אין בו.

 

במים השופעים מן הצינור של עין שיח, הרבה שחרירים. שחריר הנחלים, כך למדנו בילדותנו, הוא העד האמין ביותר לנקיונם של המים. השבלול השחור והמאורך לא חי במים מזוהמים, סיפרו לנו, וכנראה שגם את כלבי האיזור לימדו את אותה אמונה עממית, אחרת לא סביר שהם היו שותים מו המעיין בשקיקה שכזו.

 

יש משהו עצוב בעין שיח המשמש חבורת נערות לרחצת מכוניותן. המים, כאמור, לא נאגרים. אמנם ישנה איזו פיסת דשא טבעית למרגלות הנביעה, אך המים מתפזרים להם לכמה וכמה ערוצים בוציים, ומעט נמוך יותר לא נפקד גם מקומם של גללי הפרות. עד שמגיעים המים אל בוסתן עזיז ח'יאט הנמצא ממש בסמוך, מה שנשאר מהם הן כמה טיפות סרוחות, לא יותר, המטפטפות לאחת הבריכות להנאתן של הצפרדעים.


עין שיח
בוסתן עזיז ח'יאט (צילום: גילי סופר)

 

זו באמת יכלה להיות שכיית חמדה אמיתית אלמלא הייתה מערכת התעלות והבריכות ריקה ממים. שדרת ההדסים עבותי הגזע פורחת, העצים כאן, הבריכות כאן, התעלות כאן ואפילו המעיין כאן. והמים נשפכים הצדה. אולי מרוויחים בעלי החיים הזקוקים לבתי גידול לחים, אך באמת שכואב הלב לראות את הגן הנעול הזה מוזנח ומעלה קוצים. בעלי הבוסתן שהיו מעשירי חיפה בתקופת המנדט הלכו לעולמם, כך מספרים בכפר למעלה, והמקום עצמו נמסר לעיריית חיפה.

 

על הפסגה מצפון בולט המסגד של הכפר כבביר שנבנה כאן בסוף שנות ה-70, מבנה מיוחד בעל זוג צריחים, ששווה גם הוא ביקור. עם זאת, חום יולי אוגוסט הוא לא העונה המומלצת לטפס במעלה 365 המדרגות המובילות לכפר, היום שכונה של חיפה. כבביר הוא המקום היחיד בארץ בו חיים בני האחמדיה - תנועה מוסלמית בת מיליוני מאמינים ברחבי העולם, שנוסדה בהודו בסוף המאה ה-19. האחמדינים מקיימים את כל מצוות האיסלם, אך מתנגדים לג'יהאד, 'מלחמת המצווה', ומטיפים לאחוות עמים. ממש מי מעיין קרירים ביום שרב.

 

איך מגיעים? את תיאור מסלול ניתן למצוא באתר האינטרנט של העמותה לתיירות ונופש על עיריית חיפה, המפעילה גם מוקד מידע טלפוני (305090 - 800 - 1). את מפת חיפה אפשר כמובן למצוא גם בלוח ynet, הירידה לנחל היא מרחוב לוטוס. הכניסה למעיין מלמטה היא בדרך עפר היוצאת מרחוב מגורשי ספרד.

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה נחל שיח: טיול בין שלוש בריכות
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ראש מעל המים
    עין שיח. הכלבים והשחרירים מעידים על ניקיון
    צילום: גילי סופר
    מערת אליהו הנביא. היום היא שטח פרטי
    צילום: גילי סופר
    ynet ספיישל