פעמוני אזעקה

מתקשה להתרומם: "איפה אתה חי", ערוץ 2, 21:30

בעייתה של "איפה אתה חי" הולכת ומתחוורת: שמה הנוסף של התוכנית הוא למעשה "גם רק בישראל", להלן ארז טל מסרב להתקדם, והעדרה של אורנה בנאי – או דמות נשית דומיננטית אחרת – מותיר את אולפנו גברי וקריר, ואת הנונסנס פרימיום שלו, מצחיק ככל שיהיה, מבוצע באופן טכנוקרטי משהו, רחוק מהאנרגיה הזוגית הפרועה ההיא.

ועדיין, "איפה אתה חי" נותנת בידור סביר. אז מה, לכל הרוחות, הביא להתפרצות עוינת של מאות גולשים אינטרנטיים כנגד התוכנית? ובכן, דוקטור. נדמה שמתחת לפני הרייטינג – ברעידות אדמה שאינן ניכרות עדיין בפיפל-מטר – ישנה מסה של צופים שהקסם המסוים הזה אינו עובד עליהם יותר. אלו האנשים שישבו מול תוכנית הבכורה של "איפה אתה חי" והרגישו כי נמאס להם לגמרי. כי מגיע להם יותר.

אל תטעו; אלו אותם אנשים שגעו בצחוק מול "רק בישראל", אלא שעכשיו, מול אותן ערימות נונסנס, מתעוררת בהם תגובת הנגד האלרגנית, הבחילה הקיומית הקלה. זו רתיעה שמקורה במודעות עצמית פתאומית: ההבנה כי בעצם ישיבתך מול "איפה אתה חי" אתה ניזון על מוצר נוסחתי שכל מטרתו למצוא חן. ההשתדלות הממוקדת להפליא הזו של טל, הלחיצה החוזרת ונשנית על אותם כפתורים, היא שעוררה את חמתם של הצופים שהגיבו למחרת בזעם באינטרנט.

זה דבר אחד כשטל מביא אותה בהפוכה עם לימור, ודבר אחר כשהנוסחה נחשפת לפתע במערומיה. וגם אם טל מדגים, כהרגלו, מודעות עצמית בשידור, זה כבר לא מספיק. הקהל הזה כמו מבקש לומר: אנחנו לא קלים כל כך להשגה. לא עד כדי כך. תצטרכו להמציא משהו חדש, אפילו קטן. "ארץ נהדרת" המציאו בקטן. טל פשוט חזר. עבור רוב הצופים, זה הספיק ודי. ועדיין, לו אני טל, הייתי מתעורר לצילצול פעמון האזעקה הקטן שצילצל בשבוע שעבר.

השפלה לכולם: "הברבור", יס ריל, 23:00

"הברבור" – או, כפי שאני מכנה אותה, "מקיוסקאית לחנוונית" – לוקחת שורת נשים שלא הייתם מסובבים אחריהן את הראש ברחוב, והופכת אותן לנשים שהייתם מסובבים אחריהן את הראש בדאגה כנה, כדי לוודא שהתפרים לא נפרמים.

המשתתפות בתוכנית עוברות סידרת התערבויות כירורגיות פלסטיות אינסופית ואמורות להפוך, בתום 30 יום, לגירסת הפנצ'ר של פמלה אנדרסון. תאמר שלי יחימוביץ': האומללות מגשימות חלום מעוות שמעולם לא היה שלהן ושהושתל באישיותן בידי חברה שוביניסטית ותקשורת בהמית. יאמר נחמיה שטרסלר: היו כוניפות ונשארו כוניפות, אז – שלא יעבדו עליכם. תאמר בת ה-16 מאותגרת-המשקל מהפריפריה: איפה נרשמים?

יאמר מבקר הטלוויזיה: "הברבור" היא מיזם שונא-אדם, המקום הקיצוני והדוחה ביותר אליו הגיעה טלוויזיית המציאות עד כה, וזו ודאי לא התחנה הסופית. אין ברירה, אלא לשפוט אותה טלוויזיונית, וככזו, "הברבור" היא מז'אנר האימה: יש בה משהו אפל, כמעט גותי – וזה הגיוני אם ניקח בחשבון את הפעילות הפרנקנשטיינית שהתוכנית מייצרת.

הצפיה ב"הברבור" גורמת לך, כצופה, לשילוב יוצא דופן של מציצנות סקרנית, רתיעה פיזית ותחושות אשם ובושה. גם זה הגיוני לנוכח תוכנית הרומסת ברגל גסה את עצם אנושיותך. שכן "הברבור" נמנית על תת-הז'אנר הטרי יחסית של טלוויזיה א-הומאנית (לצד, למשל, "המניפולציה"), וההשפלה היא לכל הצדדים: למשתתפים בתוכנית ולצופים בה. ולו תת-הכרתית, אתה מבין: אם כל זה נעשה רק על מנת לבדר אותך, אין לך כל רצון להיות חלק מזה.

צריך להגיד: