"איזה עצבים!"
שר התחבורה החדש החליט כי יש להאריך מיידית את נתיבי איילון עד חדרה. משום מה, לשר התחבורה החדש נדמה שזה הציר הבעייתי ביותר כרגע. מעניין למה
איזה עצבים! לקום בבוקר, להזדחל בפקקים מהשרון לתל-אביב, ולקרוא על הבשורה מבית מדרשו של שר התחבורה החדש: את נתיבי איילון הולכים להאריך עד חדרה! לקרוא - ולא להאמין. כנראה שמרוב שרים ובעלי תפקידים שמתחלפים שם, במשרד הכאילו-לא-חשוב הזה, לא נשאר שם אחד שיודע לקרוא מפה ואין מי שירד מדי פעם לשטח - לכבישים, לצמתים למחלפים, ויראה מה קורה.
עוד "כביש אורך" הם מבטיחים לנו. עוד אוטוסטרדה בין תל-אביב לחיפה, הרביעית במספר במותניים הצרות של המדינה, בין הים לבין הקו הירוק, בין כביש החוף לבין חוצה ישראל. תעשו חשבון פשוט: ארבעה כבישים ראשיים, עם שניים-שלושה נתיבים לכל כיוון, על רצועה ברוחב של 20-25 ק"מ. וזה אומר שרצועת אספלט רחבה תחרוץ את מישור החוף לאורכו, בכל ארבעה-חמישה ק"מ. איפה בעולם ראיתם דבר כזה?
יש אורך, אין רוחב
והאמת המצערת היא שזה לא מפתיע. במשרד התחבורה חושבים מאז ומעולם רק לאורך. אל הרוחב הם מעולם התייחסו כעניין זניח. כך למשל שכחו שם לגמרי שלא כולם נוסעים מדי יום מחיפה לתל-אביב ובחזרה. שיש גם כאלה המעוניינים בתחבורה נוחה ונטולת פקקים, למרות שמקום מגוריהם הוא כפר סבא, רעננה, כפר יונה אבן יהודה, ומקום עבודתם הוא אזורי התעשייה המתפתחים של נתניה דרום, הרצליה פיתוח או מגדלי המשרדים בתל-אביב.
שכחו שם את תושבי רמלה, רחובות ונס-ציונה, הנדרשים להגיע מדי יום לאזורי התעסוקה הגדולים בראשון לציון ובדרום תל-אביב. אבל מי סופר אותם. לשר התחבורה דחוף לחבר את חדרה לגוש-דן, קצת פחות מכך את הוד השרון להרצליה, או את אלעד ושוהם לתל-אביב.
משרד חלם
אבל הבעיות של תושבי הפריפריה הם עניין פעוט כנראה, המתבטל מול חישוב כלכלי עקום, במקרה הטוב. הרי במשרד התחבורה יושבים אותם אנשים שחתמו על חוזה נדיב ביותר עם חברת "דרך ארץ", זו שסללה את כביש חוצה ישראל. חוזה המבטיח לחברה הזו פיצוי מתקציב המדינה אם מספר כלי הרכב שיסעו על הכביש - וישלמו יש לזכור דמי אגרה כדת וכדין - יהיה קטן מהתחזית.
אז את הפיצוי תיכף יתחילו לשלם אולי, אבל במקום להשקיע בדחיפות בכבישי רוחב חסרים, באלה שיחברו את יישובי הפריפריה לחוצה ישראל מצד אחד, ולכבישי אורך קיימים מצד שני, וכך יגדילו את מספר המשתמשים בכביש המצוין הזה, סוללים דווקא עוד כביש אורך, שיתחרה בדיוק באותו כביש אגרה. כביש שעלול לחסל סופית את יתרונו של כביש 6, שיגדיל את הפיצוי שהמדינה חייבת לשלם כמובן... חלם כבר אמרנו?
אולי בכל זאת
אם יש כסף ועניין, אולי אפשר להציע למשרד התחבורה כבישים אחרים. נניח כביש 7 בצפון, שאמור לחבר את חוצה ישראל לאזור חדרה, לכביש 4 (תל-אביב-חיפה הישן) ולכביש החוף. או כביש 551 שאמור לחבר את חוצה ישראל מאזור טירה-טייבה, דרך מחלף הדרים על כביש 4 אל כביש החוף באזור יקום. או כביש 531 שאמור לחבר את חוצה ישראל עם כפר-סבא, רעננה, הרצליה, נתיבי איילון וכביש החוף באזור שפיים.
רוצים עוד? בבקשה. כביש מכבית שאמור לחבר את חוצה ישראל מאזור ראש העין, אלעד ופתח תקווה, דרך קריית אונו אל כביש גהה. וכביש 431 האמור לחבר את חוצה ישראל עם אזור רחובות, נס ציונה וראשון לציון אל כביש החוף, מדרום לגוש דן. יש עוד כמה, אבל אני מניח שהרעיון ברור.
כל הכבישים המתוכננים האלה לא קיימים עדיין, לא נסללים כלל ולא מתקדמים לשום מקום בגלל בירוקרטיה מעייפת, תקציבים תקועים, מאבקי יוקרה ושאר סיפורי אלף לילה ולילה. וכל הכבישים המתוכננים האלה, הם צירי תנועה שיכולים בין היתר להוסיף עשרות אלפי כלי רכב ביממה לאלה שכבר משתמשים בחוצה ישראל בכל מקרה. אולי כך ניתן יהיה לא רק לשפר את איכות החיים ולפתור לפחות חלקית את בעיית הפקקים סביב גוש דן, אלא גם למנוע את הצורך במתן פיצוי ליזמי כביש 6.
זה לא קורה. למשרד התחבורה ולעומד החדש בראשו (בינתיים) יש סדר עדיפות שונה ללא ספק. תל אביב-חדרה, זה הציר החשוב מכל עכשיו. איזה עצבים!
לפנייה לכתב/ת 
"איילון שמגיע עד לחדרה, זה מה שחסר לנו?"
צילום: מאיה אזולאי
"איפה ההשקעה בחיבורים לכביש 6?"
צילום: מיכאל קרמר
