חיים בסרט

תחת הכותרת "במהלך חודש אוגוסט לא הולכים לקולנוע", מתגלגל ברשת מכתב הקורא למרד צרכנים נגד בתי הקולנוע. מרד צרכנים אף פעם לא הצליח בישראל, אבל אם חושבים על מה שקורה בבתי הקולנוע בארץ, אולי יש מקום לתקדים. כי רשימת הבעיות הצרכניות ארוכה. ארוכה מאוד.

נתחיל. קודם כל, אם לא הייתם בזמן האחרון בסרט, כדאי לכם לדעת שמחיר הכרטיס עומד על 35 שקל. לא זול. לא זול בכלל. ואם אתם רוצים לשריין לעצמכם מקום בטוח בקולנוע, עלות ההזמנה הטלפונית באמצעות כרטיס אשראי עומדת 3 שקלים. מדובר בעמלה מטורפת של כמעט 10% - והכל רק בגלל שאתם רוצים להגיע לקולנוע בראש שקט.

עכשיו תחשבו על זה: מי שהולך לסרט עם בן זוג ישלם לפחות 70 שקל על הכניסה. תוסיפו חנייה, בייביסיטר (אם יש ילדים קטנים בבית), שתייה, פופקורן, והוצאתם בקלות 100 שקל. לשעתיים.

ומה שיותר מציק זה שהמחיר הוא אחיד. אין הבדל מחיר בין החברות המפעילות את בתי הקולנוע. גם אין הבדל מחיר בתוך הקולנוע עצמו: מי שיושב במקום הכי טוב באמצע, ישלם בדיוק כמו מי שיושב בשורה הראשונה בצד.

נמשיך. בוא נגיד שלא אכפת לכם לשלם את הסכום הזה. הזמנתם כרטיסים, מצאתם חנייה והגעתם בזמן לסרט, כי ככה מבקשים. נכנסתם לאולם, התיישבתם במקום, ואתם מחכים לרגע שבו יעמעמו את האורות. מתחילים. אז זהו, שלא. אתם נאלצים לחזות ברצף ארוך של פרסומות, ללא שום יכולת לזפזפ. אתם קהל שבוי ללא יכולת מילוט.

מעצבן, נכון? ומה תאמרו על זה שאחרי הפסקת הפרסומות (למעשה: התחלת פרסומות) מתחיל הסרט, ונמשך, ואתם נכנסים לסיפור. ופתאום: הפסקה. למה? כדי שתקנו במזנון הקולנוע במחירים מופקעים שתייה ופופקורן. וזה לא שאתם יכולים להביא מהבית: ברוב בתי הקולנוע חל איסור להכניס מזון.

אז מה היה לנו: מחיר גבוה לכרטיס, פרסומות כפויות ומחירים גבוהים במזנון. זה מעצבן, ובגלל זה גם שלח לפני כשבוע עורך דין בשם אלעד מן מכתב לממונה על ההגבלים העסקיים בבקשה שיחקור את הנושא.

אבל ברשותכם - נחזור רגע למכתב הקורא למרד צרכנים: "לצרכן יש הרבה כוח", נכתב שם. "למעשה הוא היחיד שיש לו כוח. אבל הרפיון, ההכנעה וחוסר ההתאגדות הופכים אותו לחלש ומעבירים מסר חד משמעי לבתי הקולנוע: 'הם יגיעו בכל מקרה, לא משנה מה מחיר הכרטיס'".

נראה אתכם לא מגיעים בכל מקרה.