אודי A6 במבחן בזק

כאשר מציעים לנו לפגוש באחת ממכוניות הסאלון המדוברות והמודרניות בעולם על כבישי הארץ, לעולם לא נסרב. גם כאשר מדובר במכוניות עם לוחיות רישוי גרמניות, גם אם מדובר במפרט מאוד לא-ישראלי, למרות שזמן הנהיגה בכל אחת מהן היה קצר משמעותית מהמקובל. למה? כי אנחנו אוהבים מכוניות. זה למה.

במבט ראשון

יש כוח

המנוע הראשון בו נהגנו היה ה-V8 החזק, עם 4,163 סמ"ק ו-335 כ"ס. מעבר לגרגור החרישי ממתין כאן עדר שלם כדי להזניק את המכונית הלא-קלה ל-100 קמ"ש תוך 6.1 שניות. אתם לא טועים, זמן האצה של רפליקות ראלי, רק שכאן זה עם תיבה אוטומטית. אפרופו, יחסי העברה ארוכים מאפשרים לחצות בשני את המהירות החוקית בארץ.

מדוע יחסים כאלה כאשר לרשות הנהג עומדים שישה הילוכים? לא ברור. בכל אופן, מדובר בגיר שירגיש בעיקר בבית על האוטובאן, אך לאור עתודות המומנט וההספק, אינו מתקשה "להתגבר" על תיבת הטיפטרוניק. זו לא רק ארוכה, אלא גם לא זריזה מספיק ונוטלת שליטה תמוהה במצב ידני. ולממהרים מומלץ לזכור מה צריכת הדלק בדחף מלא - פחות מחמישה ק"מ לליטר.

ובמקרה זה, מוטב אולי לעבור לגרסה השנייה שעמדה לרשותנו, עם "רק" 3.0 ליטר, מסילה משותפת-שישה צילינדר-225 כ"ס "בלבד". ומדובר ביהלום נוסף מבית היוצר של "תעשיות הדיזל" הגרמניות, שמצליחות פעם אחר פעם להותיר אותנו עם לסת שמוטה, בעקבות היכולת המדהימה של שתייני הסולר.

מדובר לא רק בנתוני ביצועים השייכים למנועי בנזין בנפח דומה (243 קמ"ש, 7.3 שניות ל-100 קמ"ש), אלא גם בפעולה רהוטה, שקטה מאד וחלקה עד כדי הטעיית מרבית הנוסעים. כאשר זה מגיע עם צריכת דלק נמוכה משמעותית, ומחיר ליטר הרבה יותר נמוך, הופכת הבחירה בדיזל להגיונית יותר מאי פעם. אתם חייבים לנסות. וכן, בעיות הגיר הארוך מדי נוכחות גם כאן, בעקבות יחס העברה סופי ארוך (עוד) יותר.

ברור לנו שאנשי אודי לא התייעצו עם הסוכנות המקומית לפני ששלחו הנה את מכוניות ההדגמה. למעשה, אני די בטוח שמי ששלח את המכוניות האלה לכאן, מעולם לא נהג על כבישי ישראל. אז נכון שצמיגים רחבים מאד בחתך נמוך מאד על חישוק בקוטר גדול מאד עושים רושם יוצא דופן, אבל... 

מדובר אחרי הכל במכונית סלון שאמורה לנייד נוסעים בנוחות מירבית, ברכות מסוימת. ומה לעשות, שגם בעלת מערכת המתלים הנעימה ביותר תיאלץ להכנע לסוללי ישראל עם צמיגי 245/40 על חישוקי "18(!). מילא, כאשר מדובר ב-4.2 החזקה מאד על אוטובאן סלול למשעי. אבל כאשר מדובר ב-3.0 ליטר דיזל על כבישי תל אביב, זה כבר הופך מגוחך ובעיקר עושה עוול למכונית.

הוסיפה לכך חבילת ספורט נוקשה במיוחד, ותבינו מדוע הבטנו זה בזה בחוסר אמון, כאשר מכונית הכמו-שרד הגדולה קיפצה מגבשושית לתעלה וחזרה. ולכן תסלחו לנו ודאי שאנחנו מעדיפים פשוט שלא להתייחס לתחום נוחות הנסיעה, אחת הנקודות היותר-חשובות במכונית שכזו. ועוד לא סיפרנו לכם איך נראו דפנות צמיג אקזוטי רחב מדי אחרי סדרת מפגשים עם כבישי ישראל.

אז אולי היא בעצם ספורטיבית?

אודי משלחת אותנו לדרך עם הנעה כפולה ומערך מתלים מתקדם בהשראת ה-A8, שמבטיחה ריסון תנודות מוצלח מבעבר. זה עובד מצוין, ומעניק למכונית הגדולה יכולת טובה יותר. אלא שזו מעצימה עוד יותר את חסרונותיו של ההגה. עם מחסור משווע בהיזון חוזר ומשקל קליל כמעט בכל תנאי, שמתקשה מלאכותית רק במהירות גבוהה ועומסים חריגים, מרגיש הגלגל בו אוחזים יותר כ"ג'ויסטיק" מאשר כאביזר שליטה רציני, במכונית רצינית.

חבל, אך ההגה הזה מבטל כל תחושה ספורטיביות, גם במכונית שאמורה להציע כזו יכולת פה ושם. אלא שלא רק ההגה עושה כאן שירות דוב. גם יחידת המנוע המונחת הרחק לפנים על הציר הקדמי, מעבירה משקל עודף לקצה המרכב ומייצרת חרטום כבד מדי.

הזמן הקצר והמפרט הכל-כך לא מקומי אינו מאפשר "התייחסות מקומית" מלאה לאודי החדשה. ובכל זאת, מספר דברים ברורים. ראשית, ה-A6 החדשה מפגינה שיפור משמעותי בכל תחום כמעט מול היוצאת. תא הנוסעים מרשים במיוחד והמנועים (בעיקר הדיזל) זכאים לכל מחמאה שקיימת. חבל רק שבתחום ההתנהגות לא הצליחו, ואולי כלל לא ניסו, להגיע כאן לנוסחת הקסם של ב.מ.וו. זאת, למרות השימוש בהנעה כפולה.

כך שהמוצר הנוכחי הוא בעיקר הרבה יותר לימוזינה, ופחות מכונית לתנועה מהירה. היינו אומרים כי עם ה-A6 הנוכחית, הופכת ה-A8 לכמעט מיותרת. וכן, גם עבור היושבים מאחור. מצד שני, במחיר של 620,000 שקל ל-4.2 (ללא גג שמש...), מדובר גם בתג-מחיר לא רחוק כל-כך משיא הפאר...