מה המשותף ל-RFID, לגיטרות ולכלבים?

תגי RFID (קיצור של Radio Frequency Identification) מתחילים לתפוס מקום מרכזי בשרשרת האספקה, אותה שרשרת של לוגיסטיקה ומסחר שמתחילה בקצה קו הייצור ומסתיימת אחרי שהלקוח הסופי עבר את הקופה ושילם עבור הסחורה. הטכנולוגיה לא חדשה במיוחד ורובכם מכירים אותה. למשל, מתגי זיהוי אלחוטיים לעובדים.

מה שחדש הוא המחיר הנמוך, שנובע מהמיזעור של השבבים ומהגידול הדרמטי בכמויות היצור. המחירים של תגי RFID ירדו לתחום של עשרות סנטים ובכך נפתחה הדרך ליישום המוני גם במוצרי צריכה זולים.

אך כאשר חברות כמו ג'ילט החלו להשתמש בתגי RFID במקום בברקוד, וקמעונאיות כמו וולמארט מכריזות שתוך שלוש שנים זו תהיה הדרך לסימון מוצרים, גופים שונים, בעלי נטיה אינסטנקטיבית להתנגד לטכנולוגיות חדשות ש"משרתות את הקפיטליסטים" - עולים על בריקדות.

החזית הלא נכונה

חבר'ה, עזבו שטויות. טכנולוגית RFID לא מאפשרת לאיש לחדור לפרטיותכם.  מי שרוצה לדעת מה קניתם בסופר יכול לעשות זאת באמצעים הרבה יותר קלים מאשר הצבת תחנת האזנה אלחוטית מול הקופה וצילום הלקוחות. אני לא חושב שמישהו צריך ללמד אותי מה הן זכויות צנעת הפרט ועד כמה חשוב להגן עליהן - אבל אתם נלחמים בחזית הלא נכונה.

תגי RFID יכולים לשפר דרמטית את היעילות של שרשרת האספקה ובכך לאפשר הורדת מחירים. סורקי RFID יקצרו את התור בקופות וגם לכך איני מתנגד. יש תוכניות לבנות בתוך התגים חיישנים זעירים, שיווחו מתי פג תוקפם של מוצרי מזון, ואם מישהו פתח את האריזה לפניכם.

אחרים מדברים על התקנת עמדות RFID במקרר הביתי ובמזווה, כדי לקבל דיווח ישיר על מה שיש בבית, כמה יחידות מכל דבר, והאם לא פג תוקפו. זה די מועיל למי שיוצא לקניות בלי לערוך סקר מצרכים מאוחסנים לפני כן. אפשר להביא עוד עשרות תוכניות מעשיות לשימושים מועילים בתגי RFID שיצאו לפועל בעתיד הקרוב.

אני רוצה לספר לכם על שני שימושים שכבר מביאים לי תועלת ובזכותם אני כל כך נלהב מהטכנולוגיה:

מי ראה את הכלב שלי?

הסיוט השגרתי של בעלי חיות מחמד - כלבים, חתולים או כל יצור אחר אליו מתקשרים רגשית - הוא העלמותם הפתאומית. יש כלבים בעלי נטייה לחקור את העולם (גם ללא רשותכם), יש כלבים גזעיים עם תעודות, שעולים אלפי דולרים ובצאתם לרחוב כמו קוראים לגנב, ויש כלבים שתמיד מוצאים את דרכם למכלאות העירוניות, שם מחכה להם תרדמת נצח (אם לא תספיקו להציל אותם).

תג RFID הוא התשובה לכל הפחדים האלה. שותלים אותו מתחת לעור החיה (זה לא נורא ולא כואב) וכך אפשר לזהותה ואת בעליה בלי שהגנב יוכל לנטרל את השבב ללא ניתוח המשאיר עקבות. את התג, שגודלו כגרגיר אורז, משתילים בהזרקה. כל אחד יכול לעשות זאת בלי שיעור בווטרינריה.

תמורת 63 דולר אפשר לרכוש ערכת RFID מחברת HomeAgain ("שב הביתה"), ולהזריק את השבב מתחת לעור תוך שניות. החברה מחזיקה מסד נתונים בו רשומים הבעלים של כל חיית מחמד מסומנת, ודרכים ליצירתם קשר במידה והיא נמצאת אבודה או גנובה.

על מה אתה מנגן?

תג RFID אחר שמשרת אותי מוטמע בגיטרה יקרה שקניתי לא מזמן. מי שלא מתעניין בתחום, לא יודע שגיטרות מיוחסות יכולות לעלות גם 50,000 דולר ויותר, ואפילו בייצור מסחרי סדרתי, יש גיטרות איכות שמחירן מעל אלף דולר. לעין בלתי מקצועית כל הגיטרות נראות זהות, ולכן הן ניתנות לגניבה בקלות.

חברה מקליפורניה בשם Snagg מתמחה בסימון כלי נגינה (ובעיקר גיטרות) בתגי RFID. התג מוצנע במקום שקשה למצוא אותו וקשה עוד יותר להוציאו. יצרני הגיטרות הידועים, כמו Fender ו-Gibson, כבר החלו לסמן את מוצריהם, כמו גם יצרן המגברים Carvin. הסימון בתגי RFID לא רק עוזר להקטין את מספר הגניבות של כלי נגינה יקרים, הוא גם מסייע באיתור כלים מזויפים.