ארומתרפיה: מריחים ופותרים בעיות נשימה ועיכול

אי שם בשלהי שנת 1928 עבד חוקר צעיר בשם רנה מוריס גטפוס במעבדה, כאשר מבחנה מלאה בחומר לוהט נשפכה על ידיו, גרמה לכוויה גדולה. יתכן שהמקרה הזה היה מצטרף לעוד עשרות סיפורים על כימאים ושאר אנשי מקצוע צעירים הנושאים על גופם את סימני מומחיותם, אלא שבמקרה זה בחר החוקר הסקרן, שלא היה אדיש לסיפורים ששמע, להשתמש בתחבושת טבולה בשמן לבנדר.

גטפוס התרשם כל כך מקצב ההחלמה המהיר עד שהקדיש את תשע השנים הבאות לחקר יכולת הריפוי של שמנים שונים. כך בא אל העולם מונח שמאז הפך למוכר בכל רחבי העולם – ארומתרפיה ובתרגום חופשי "טיפול באמצעות הניחוח". כיום ניתן לטפל בהצלחה באמצעות שמנים שונים בבעיות נשימה, מכאובי הגוף והנפש, בעיות במערכת העיכול, קוסמטיקה ועוד.

200 ק"ג של לבנדר

שמנים אתרים מופקים בדרך כלל מפרחים, מפירות, מעלים ואפילו מקליפת העץ. ישנן שתי שיטות עיקריות שבהן מפיקים שמנים. בשיטה הראשונה - נסחט ונמעך החומר הנחשק ומונח בקערה שבה יש שומן צמחי העוזר להמיס אותו. בשיטה השנייה והשכיחה יותר - מוזרם קיטור דרך תא שבו נמצאים הצמחים. הקיטור נושא עימו את אדי השמן ולאחר מכן מושאר במכל להתקרר. בשיטה זו ניתן להפיק כמות גדולה יותר של שמן טהור יותר. באופן כללי ניתן לומר כי שמנים ארומתיים נחשבים לטהורים יותר כשהם מוכנים באמצעות כבישה חמה, אולם יהיו מקרים שבהם נעדיף שמנים שהופקו בכבישה קרה.

(צילום: לי קוברסקי)

כמות החומר המופק היא קטנה ביותר. לשם המחשה, 3,000 לימונים נדרשים כדי להפיק ק"ג אחד של שמן לימון טהור ו-200 ק"ג של פרחי לבנדר נדרשים כדי לזקק ק"ג אחד של שמן אתרי זה. לכן – מדללים את שמן הלבנדר הנוצר עם חומרים אחרים, בדרך כלל עם שמנים נשאים, שאינם מסוגלים לחדור את שכבות העור, כמו שמן שקדים או שמן ענבים.

סיבה נוספת לדילול השמן היא רפואית - כמות גדולה מדי עלולה להיות רעילה. הכמות המומלצת היא בדרך כלל חמש עד עשר טיפות של שמן אתרי ב-20 גרם שמן נשא או במידה דומה של קרמים שונים.

דרך הריח או מחזור הדם

רוב המחקרים מסבירים כי תפקיד השמנים האתריים בצומח מסתכם בהגנה מפני פטריות, חיידקים וטפילים שונים. השמן עלול להיות תוקפני עד כדי כך שהוא יכול לגרום ל"הרעלה עצמית" של הצמח, אם לא היה ממוקם בחללים או בבלוטות מיוחדות המיועדות לשמירה הרמטית של החומר. ההשערה המקובלת היום היא כי השמן האתרי מקנה לבעליו יתרון אקולוגי עצום כנגד בעלי חיים, חרקים ומחלות.

השמן משפיע על בני האדם בשתי דרכים - דרך חוש הריח או דרך מחזור הדם. במקרה הראשון - האף מעביר את הניחוח אל המוח דרך המערכת העצבית, שם הוא נקלט במערכת הלימבית הממוקמת בחלק האחורי של המוח. מערכת קדומה זו אחראית אצל בני האדם על תיאום בין חלקי המוח השונים, ובמילים אחרות: על הקשר בין החלק הרגשי של המוח (כעס, עצב וכיו"ב), לחלק הפיזי (לדוגמה נשימה וקצב לב), ולזה האחראי על הזיכרון והמחשבה. במקרה השני - מעביר מחזור הדם את תמצית השמן אל אותו מרכז במוח, אבל בדרך הוא גם משפיע על האיברים השונים בגוף.

ישנן כמה דרכים עיקריות לשימוש בשמנים:

• עיסוי - בצורה זו נספג השמן האתרי המדולל לתוך העור ומשם הוא חודר למערכת כלי הדם ולשאר הגוף. היחס המומלץ אצל מבוגרים הוא טיפה אחת של שמן אתרי לכל 2 מ"ל שמן נשא.
• אמבטיה - בצורה זו חודר השמן דרך העור, אך אדיו גם נשאפים פנימה. בדרך כלל מומלץ לטפטף בערך 8 טיפות לאמבט, לשהות באמבטיה לפחות 20 דקות ואחר כך לנגב העור בעדינות, כדי לאפשר לחומר לחדור פנימה. כמו כן אפשר באותה שיטה לעשות אמבטיה לרגליים.
• אינהלציות - להשפעה ישירה יותר דרך אדים, מומלץ לטפטף מספר טיפות שמן למלח גס. את התערובת להוסיף למים רותחים ואז לשאוף את האדים כאשר מגבת מכסה את הראש.
• מבער – מכיוון שהשמן האתרי מתנדף בקלות לאוויר, ניתן להשתמש במבער או אפילו לטפטף מספר טיפות על טישו ולהניח קרוב למטופל. ההשפעה מורגשת מיד.

כמו כן, אפשר להשתמש בשמן בקומפרסים, לערבב אותו עם קרמים שונים ואפילו לבלוע אותו בכמוסות, הכל לפי הצורך. בכל מקרה מומלץ לברר עם מומחה מהי שיטת הנטילה הנכונה לכם ולשמן עצמו. זיכרו כי רוב השמנים מסוגלים להיות רעילים (במיוחד בבליעה), ולכן כדאי לבדוק תמיד את האזהרות בזמן הקנייה.

_______________________________________________________

• הכתבה התפרסמה לראשונה בגיליון חודש יולי של הירחון "דרך האושר".

_______________________________________________________