חופשה חילונית במלון חרדי

בני הזוג ט' תיכננו לבלות ביחד עם שני ילדיהם שלושה ימים מחופשת חג הפסח בבית המלון נירוונה שבחוף ים המלח. כשהתקשרו למלון על מנת להזמין חדרים ולהסדיר את התשלום, היפנה אותם פקיד הקבלה לחברת 'פלוס תור'. "זה משרד לתיירות פנים המבצע עבורנו את פעולות ההרשמה והתשלום", הסביר להם איש שיחם.

פנו בני הזוג למשרד האמור, הזמינו חדרים, שילמו באמצעות כרטיס אשראי 5,700 שקלים עבור שלושה ימי שהות בתנאים של פנסיון מלא "כולל כל התוספות", ובבוא המועד הגיעו לבית המלון והשתכנו בחדריהם.

כשירדו באותו יום לארוחת הערב התברר למשפחת הנופשים כי רוב רובם של אורחי המלון הם אנשים דתיים וחרדים שהגיעו אליו כקבוצה באמצעות 'תור פלוס'. עד למפגש עם המשפחות הדתיות לא נאמר לבני הזוג, לדבריהם, דבר על כך, והם גם לא ידעו ש'תור פלוס' מתמחה באירגון נופש לקבוצות דתיות.

בני הזוג הרגישו, לדבריהם, לא שייכים למקום ולאורחיו. "נראינו", כתבו בתביעה הפיצויים שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, " כנטע זר בתוך האוכלוסייה הדתית שבמלון".

בלי בריכה, בלי ארוחת בוקר

השניים טענו בתביעתם כי נמנעה מהם האפשרות לנצל את השירותים הסטנדרטיים של המלון: לא היה בידור בערב החג, הבריכה היתה סגורה, ונאמר להם כי כאשר תיפתח בתום ימי החג, לא תורשה רחצה משותפת של נשים וגברים ויוקצו שעות רחצה נפרדות לכל אחד משני המינים.

בתביעתם הוסיפו וטענו בני הזוג, כי בבוקר החג לא הוגשה ארוחת בוקר רגילה ונאמר להם שתהא זו ארוחה בשרית שתינתן רק בשעה 11:00. נסיונותיהם, על פי גרסתם, לקבל ארוחת בוקר רגילה ובמועדה עלו בתוהו. לדבריהם, קיבלו יחס משפיל מצד נציגי המלון ונאלצו להשביע את רעבונם במסעדה במרכז המסחרי שבאיזור.

בעדותם בבית המשפט טענו התובעים כי הבהירו לנציגי המלון כי הציפיות שלהם היו לנופש סטנדרטי ולא לנופש במגבלות שהוצבו, אבל אלה לא עשו שום ניסיון להיענות לדרישותים האלמנטריות או להעבירם למלון אחר באיזור, כדי שיוכלו לקבל שירותים המתאימים לאורחים חילוניים.

"על מנת להימנע מהמשך הסבל ועוגמת הנפש שלנו ושל ילדינו, שהשתעממו ולא יכלו לעשות מאומה", החליטו התובעים לעזוב מיוזמתם את המלון, אחרי ששהו בו יום אחד וקיבלו במהלכו, לדבריהם, תמורה חלקית לכספם. לאחר ששבו לביתם, פנו בני הזוג לנתבעים - מלון נירוונה וחברת פלוס-תור - בבקשה להעניק להם פיצוי נאות, אך לא נענו.

בית המשפט: שני הנתבעים אחראים

כל אחד מהנתבעים ניסה להטיל את האחריות לפיצוי התובעים על שכם רעהו: מלון נירוונה תלה את קולר האשמה בפלוס תור שלא דאגה ליידע את בני הזוג כי שכרה את כל החדרים במלון עבור ציבור דתי-חרדי וכי אופי האירוח יהיה מותאם לדרישותיהם, ואילו תור- פלוס טענה שהיא שילמה למלון את מלוא התמורה עבור האירוח. 

השופטת ורדינה סימון, ששמעה את טענות הצדדים, קבעה כי התובעים ששהו במלון יום אחד מתוך שלושה, לא נהנו כלל: "לא זו בלבד, הם סבלו משהות זו ומבזבוז זמן שהיה מיועד לחופשה מהנה. כל ציפיותיהם מהחופשה נכזבו".

בעניין האחריות לפיצוי התובעים הגיעה השופטת למסקנה כי שני הנתבעים ביחד ולחוד צריכים לשאת בה. "למלון נירוונה", אמרה, "יש לייחס אחריות כיוון שהפנייה הראשונית של התובעים הייתה אליהם, טלפונית, והם היו אלה שהפנו את התובעים ל'תור פלוס' מבלי להבהיר להם שהללו שכרו את המלון על מנת לארח בו קהל מיוחד בתנאים מיוחדים, ואילו ל'תור פלוס' יש לייחס אחריות כיוון שלא דאגו לברר עם התובעים כי ידוע להם שמדובר באירוח מיוחד לקהל דתי וחרדי, שאיננו תואם את האירוח הסטנדרטי באותו מלון".

בפסק הדין חייבה השופטת את הנתבעים ביחד ולחוד להשיב לבני הזוג את 5,700 השקלים ששילמו עבור הנופש ולשלם להם בנוסף 1,200 שקלים כפיצוי עבור עוגמת הנפש.