לפני מספר חודשים החלו להופיע בכלי התקשורת ידיעות, מהן עולה שמשטרת ישראל השיגה במשך שנים היתרים להאזנות סתר נגד אזרח ישראלי, מיכאל שמו, על בסיס הצהרות כוזבות שניתנו תחת אזהרה, ולפיהן קיימים לנגד אותו איש צווי מעצר בחו"ל על פשעים חמורים כולל רצח. עם חלף הזמן נאלצה הפרקליטות להודות כי אין בידיה או בידי המשטרה צווים כאלה.
לאחרונה נאלצה הפרקליטות, במידה מסוימת של בושת פנים, לחזור בה גם מכתב האישום שהגישה
נגד אותו אדם המייחס לו מתן שוחד. עד להתקפלותה החד-צדדית של הפרקליטות, אופן הכנת כתב האישום והביקורת הקשה שבית המשפט מתח עליו, מעלים תמיהות ותהיות לא פשוטות לגבי רמת תפקודם של רשויות החוק במדינה וטיב מניעיהן. ככלות הכל, לאחר שנים של חקירה מאומצת, לא הוגשו נגד האיש אלא שני כתבי אישום על עבירות "צווארון לבן" –שאחד מהם כאמור כבר בוטל והשני עומד לבירור משפטי.
תלאותיו של מיכאל לא תמו עם ביטול כתב האישום נגדו. בתחילת יוני השנה הגיע עליו מכתב משר הפנים אברהם פורז,
בו בשורה על כוונת השר לבטל את אזרחותו הישראלית שהוענקה לו לפני עשור שנים עם עלייתו לישראל מארץ מוצאו - רוסיה. העילה לביטול האזרחות נעוצה בטענה שלפני עלייתו, היה האיש כביכול, "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור במדינה" ושהוא מבוקש ע"י משטרת רוסיה בגין שורה של מעשים חמורים ביניהם רצח. היות והוא הסתיר את "העובדות" הללו, שגילוין היה מונע ממנו קבלת אזרחות - אזרחותו הושגה כביכול במרמה. הבסיס למרבית טיעונים הוא במידע חסוי, שלדברי השר לא ניתן לחשוף או למסור לידי המכותב בשל "חשש ממשי לפגיעה באינטרס ציבורי חשוב" שאותו השר לא מפרט.
המכתב, הן מבחינת נימתו והן מבחינת מהותו, מעורר תחושה מובהקת של אי-נחת בישראל על מפתנה של המאה ה-21, בייחוד כשהוא חתום ע"י מי שניחשב כאביר זכויות אדם וחירויות הפרט. תוכנו, לא עומד בשום מבחן של "מידתיות" או סבירות – לא מבחינה הגיונית ולא מבחינת עובדתית. אם עברו הפלילי של אדם באמת עלול לסכן את שלום הציבור, הדעת נותנת שדבר היה בא לידי ביטוי במשך תקופה של עשור, משך הזמן ששוהה מיכאל בארץ מאז קבלת אזרחותו. בנוגע להיותו "מבוקש" ע"י משטרת רוסיה, בידי מיכאל שורה שלמה של הצהרות בשבוע מגורמי האכיפה ברוסיה שאין אין להם נגדו דבר וחצי דבר.
אך מטרידה מכל, היא הכוונה לשלול מאדם את זכותו האזרחית הבסיסית ביותר ועוד במהלך מנהלי, על סמך "מידע חסוי" בשם איזשהו "אינטרס ציבורי" עלום. משמעות הדבר היא שלילת כל אפשרות מ"החשוד" להתמודד מול ההאשמות הכלליות המועלות נגדו. שלילת אזרחות היא צעד דרסטי וקיצוני שהפעלתו לא נשקל אף במקרים של בגידה ושל אזרחים ישראליים שפעלו בשירות ארגוני טרור נגד המדינה. כאשר ניסיון להפעיל צעד זה בא בעקבות סדרת הצהרות כוזבות, האשמות שווא וניסיונות עקיפת תהליך שיפוטי תקין, קשה להשתחרר מהרושם שמערכות האכיפה בישראל מנהלות מאבק, נקמני לא ענייני ובמידה מסוימת אובססיבי, נגד מיכאל.
על רקע זה, בולט העדר זעקתם של אותם אנשי תקשורת וציבור, הנוהגים בדרך כלל להזדעק בכל פעם שמסתמן חשש שפעולה שלטונית פוגעת או מגבילה זכות מזכויות האדם. הפעם, במקום שאמות הסיפים ירעדו מעצמת מחאתם על הפרה כה קיצונית של עקרונות הדמוקרטיה, משום מה קולם נדם ובמקומו שוררת דממה משונה ולא אופיינית.
כמובן אין כל הוכחה שהיחס המתנכל של רשויות החוק כלפי האזרח מיכאל קשורים לכך ששם משפחתו הוא צ'רנוי, ארץ מוצאו היא ברה"מ לשעבר, וזיקתו הפוליטית היא עם מפלגות הימין. אך כאשר נתקלים בשתיקה הרועמת של אלה הנכונים לעלות על הבריקאדות על פגיעות הרבה פחות קשות ושרירותיות בזכויות הפרט, קשה למנוע מחשד קל בכיוון זה לכרסם בלב.
