מבחנות זה שמחה: עלייה של עשרות אחוזים בתינוקות המבחנה
בשנים האחרונות פורסמו, אומנם, מחקרים המצביעים על קשר אפשרי בין הפריות מבחנה למומים בעובר – אבל מספרם של טיפולי הפוריות בארץ נמצא בעלייה מתמדת. "מדובר בטכנולוגיה טובה ובטוחה שמסייעת לאנשים להגשים חלום ולהפוך להורים", מבטיח מומחה להפריות, "אבל יש גם סיכון קטן שצריך לקחת בחשבון"
יותר משנה ניסו רונית (שם בדוי) ובעלה להביא ילד לעולם, עד שהבינו שיש להם בעיה. לאחר טיפול קצר הרתה רונית וילדה את בתה הבכורה, כיום בת תשע.
שנים ספורות לאחר מכן החלה התינוקת, שגדלה בינתיים, לבקש מהוריה אח קטן. חמש שנים נוספות ניסתה רונית להרות שוב, ללא הצלחה. בשלב זה הופנתה לטיפולי הפריה חוץ-גופית. במשך שנתיים עברה מספר טיפולים, ללא הצלחה.
"התחלתי את הטיפולים והפסקתי באמצע, בגלל הקושי האיום להתמודד עם האכזבה", היא מספרת. "החלק הקשה ביותר היה ההתמודדות עם שגרת הטיפולים היום-יומית, הריצות, הזריקות, הבדיקות, וכמובן – הכשלונות. ביום שבו עשו את בדיקת הדם לראות אם ההריון נקלט, הייתי מגיעה לבית-החולים בבוקר שמחה ומחויכת ומצפה כל היום לתשובה שאמורה להגיע בצהריים. אז הייתי מתקשרת ושומעת את התשובה: 'מצטערים, לא הצלחנו הפעם'. ושוב כל העניין מההתחלה.
"בתקופת הטיפולים הייתי בלתי נסבלת. ההורמונים שקיבלתי פשוט הטריפו אותי. סבלתי מגלי חום, אכלתי המון, צעקתי על כולם ובכיתי הרבה. החלק הפיזי כואב מאוד, אבל בשלב מסוים את מתרגלת אליו. את רואה את המטרה לנגד עינייך וכל כולך מרוכזת בהצלחה. הקושי האמיתי הוא להתמודד עם האכזבה האיומה, שהיא מנת חלקך כשאת מקבלת תשובה שלילית".
מהפכה של ממש
רונית היא לא היחידה שעברה את דרך החתחתים הזו בשם הכמיהה לילד. מנתונים שנאספו באחרונה במשרד הבריאות עולה כי מספר הילדים שנולדים בישראל כתוצאה מהפריות מבחנה ממשיך לעלות באופן משמעותי. בין השנים 2000 ל-2002 חלה עלייה של 33 אחוז במספר הילדים שנולדו לאחר טיפולים כאלה. גם במספר מחזורי הטיפול חלה עלייה משמעותית: בשנת 2002 נערכו בישראל 20,886 מחזורי טיפול לעומת 18,001 בלבד בשנת 2000.
מנתונים שפרסם בימים האחרונים האגף לשירותי מידע ומחשוב במשרד הבריאות, נתונים שנאספו מהיחידות להפריה חוץ-גופית בבתי-החולים בארץ, עולה כי בשנת 2002 נולדו בארץ 4,792 תינוקות לאחר הפריה חוץ-גופית לעומת שנת 2000, בה נולדו 3,546 תינוקות בלבד לאחר טיפולים כאלה. בהשוואה לשנת 95' חלה עלייה של 66 אחוז אחוז במספר היילודים שנולדו כתוצאה מטיפולי הפריה.
נתונים נוספים מצביעים אף הם על העלייה המתמשכת שחלה בתחום ההפריות. בשנת 2002 3.4 אחוזים מכלל לידות התינוקות החיים בישראל היו בזכות טיפולי הפריה – זאת לעומת 2.6 אחוזים בשנת 2000 ו-1.7 אחוזים ב-1995. מהנתונים עולה גם, כי שיעור הצלחת הטיפולים עלה – 18 אחוז מכלל טיפולי ההפריה החוץ-גופית הסתיימו בלידת יילוד חי בשנת 2002 לעומת 14 אחוז בלבד בשנת 95'.
"אין ספק שבשנים האחרונות כולנו הרגשנו שיש עלייה מסוימת בפעילות, וגם התוצאות השתפרו", אומר פרופ' בני פיש, מנהל היחידה לפוריות והפריה חוץ-גופית בבית-החולים בילינסון. "העובדה שאנחנו מחזירים כמות קטנה יותר של עוברים לרחם, ולכן מפחיתים את מספר ההריונות מרובי העוברים, השיפור שחל בטכניקות להקפאת עוברים, ושיפור האפשרויות לטיפול בפגים – כל אלה תורמים להשגת תוצאות טובות יותר בטיפולי ההפריה".
הטכנולוגיה בטיפולי הפוריות משמשת בשנים האחרונות קרש קפיצה להתפתחויות טכנולוגיות חשובות נוספות, העשויות לשנות בעתיד הקרוב את פני הרפואה. בין השאר, היא אפשרה את פריצת הדרך בעבודה בתאי גזע ואת הניסיונות בשיבוט. בעתיד, כך מקווים, היא תסייע להארכת גיל הפוריות הנשי ולשימור יכולת הפוריות בקרב נשים שסובלות ממחלות קשות.
"למרות ההתפתחויות שחלו בשנים האחרונות בתחום הפוריות הגוף האנושי עדיין עובד לפי התכנות המקורי שלו", אומר פרופ' פיש. "אם את זה נוכל לשנות – זו תהיה מהפכה של ממש".
סיכונים מחושבים
טיפולי ההפריה החוץ-גופית, שמשמשים לטיפול בבעיות פוריות כבר כמעט 30 שנה, עברו מספר גלגולים עד שהגיעו להישגים הנוכחיים. ילדת המבחנה הראשונה בעולם נולדה באנגליה ב-1978. הטכנולוגיה המשמשת בטיפולי ההפריה החוץ-גופית עשתה קפיצת דרך משמעותית באמצע שנות ה-80, כשתרופות חדשות, שאפשרו לשלוט טוב יותר בייצור הביציות בשחלה, הוכנסו לשימוש. במקביל פותח האולטרסאונד הווגינאלי, שאפשר את שאיבת הביציות בהליך פשוט יחסית.
בנוסף החלו להתפתח הטכניקות להקפאת העוברים ולתרומת ביציות, המאפשרת גם לנשים מבוגרות שאין להן עוד ביציות איכותיות להרות. בשנים הבאות למדו הרופאים איך להכין את הרחם לקלוט עוברים שנוצרו מביציות שנתרמו מנשים אחרות ועוברים שנוצרו במחזורי טיפול קודמים ושהו בהקפאה.
קפיצת המדרגה המשמעותית הבאה היתה בשנת 93', כשהוכנסה לשימוש בבלגיה טכנולוגיה המכונה מיקרומניפולציה, המאפשרת הזרקת זרעונים בודדים את תוך הביצית המיועדת להפריה. הטכניקה הזו משרתת כיום כמחצית מהזוגות הסובלים מבעיות פוריות, שמקור הבעיה אצלם הוא בגבר, ולא באישה.
"הטכנולוגיה של ההפריה החוץ-גופית נולדה, למעשה, כדי לסייע לנשים עם בעיות פוריות על רקע מכני", אומר פרופ' פיש. "כל הטיפול בהפריה חוץ-גופית תוכנן כמעקף לחצוצרה האנושית, שבה נפגשים בטבע הזרע והביצית. מכאן, נמצא הפתרון כמעט לכל בעיות הפוריות".
אולם בשנתיים האחרונות הוטל צל כבד על הישגי ההפריה החוץ-גופית. מחקרים חדשים שפורסמו בעיתונים רפואיים מהשורה הראשונה הצביעו לראשונה על קשר אפשרי בין הפריות חוץ-גופיות לעודף מומים המופיעים בילדים הנולדים כתוצאה מהן.
המחקר הראשון שפורסם ב"ניו אינגלנד ז'ורנל אוף מדיסין" טען כי תינוקות מבחנה סובלים פי שניים ממומים קשים שונים מאשר תינוקות שנוצרו בדרך טבעית. מחקרים נוספים גילו קשר אפשרי בין הפריה כזו למומים המעלים את הסיכון לתחלואה בסוגים שונים של סרטן. המחקר האחרון, שהתפרסם השבוע באוסטרליה, טוען כי תינוקות מבחנה סובלים יותר מתסמונת מסוימת, הגורמת למומים שונים וקשורה גם לסיכון מוגבר להתפתחות גידולים סרטניים.
מהימנותם של המחקרים האלה שנויה במחלוקת בקרב אנשי המקצוע. המתנגדים להם טוענים, בין השאר, כי חלקם נערכו בקרב קבוצות קטנות מדי, שאין בהן כדי להעיד על הסיכון הכללי הנשקף לילדי המבחנה.
"התשובה היא שכיום אין תשובה מוחלטת בנושא הזה", אומר פרופ' פיש. "לפני 25 חשבנו שהפריה חוץ-גופית אינה גורמת כלל למומים. היום יש הסכמה בקרב המומחים, שכנראה יש אכן שכיחות קצת יותר גבוהה של מומים בקרב אוכלוסיית הילדים שנולדו לאחר הפריה חוץ-גופית, וזאת על סמך מחקרים שפורסמו בשלוש השנים האחרונות. בחלק מהמקרים מדובר, כנראה, בבעיות כרומוזומליות של הזרע, שהיו מלכתחילה קשורות לסיבה הראשונית לעקרות, אבל כנראה שגם הטכניקה הרגילה של ההפריה גורמת לשכיחות גבוהה יותר של מומים.
"חשוב להדגיש, שרובם הגדול של המומים האלה ניתנים לזיהוי עוד במהלך ההריון. מדובר בטכנולוגיה טובה ובטוחה, שבשימוש מושכל מסייעת לאנשים שלא היה להם שום סיכוי להרות באופן טבעי להגשים את חלומם ולהיות הורים. אבל כמובן שיש כאן גם סיכון קטן, שצריך ליידע לגביו את ההורים לעתיד ולהביא אותו בחשבון יחד עם סיכונים אחרים".
ציון שבח למדינה
אחת מתופעות הלוואי של ההפריה החוץ-גופית היתה גל של שלישיות ורביעיות שנולדו בעקבות הטיפולים, כיוון שלרחמה של האישה מוחזרים, בדרך-כלל, יותר מעובר אחד. הריון מרובה עוברים כרוך בסיכונים שונים לאם וליילודים ומגביר את הסיכון לתחלואה קשה בקרב התינוקות הנולדים.
כדי למנוע הריונות כאלה פירסם משרד הבריאות לפני חודשיים הנחיה, המגבילה את מספר העוברים שניתן להחזיר לרחם לאחר טיפולי הפריה לשניים בלבד. עם זאת מתיר המשרד לרופאים לשקול החזרה של למעלה משני עוברים בשורה של מקרים ייחודיים. בין השאר, במקרה של אישה שלא הרתה לאחר שלושה מחזורי טיפולים, במקרה שגיל האישה המטופלת גבוה מ-35, ולאחר שתי החזרות של עוברים שבהן לא הושג הריון.
"ההורות היא ערך תרבותי עתיק יומין ביהדות, ולכן יש לתת ציון לשבח למדינה על כך שהיא מאפשרת זאת באופן כמעט חופשי", אומר פרופ' פיש. "כל הזוגות שמגיעים אלי רוצים ילד, בדרגות שונות של כמיהה. רובם הגדול מוכנים לעבור הרבה על מנת לממש את חלומם. להוציא מקרים קיצוניים מאוד, רוב הזוגות לא מוכנים לקבל בכלל אפשרות של כישלון.
"מדובר בדרך רב-שלבית, שעלולה להסתיים בכישלון בכל שלב. אופי הטיפול הוא כמו של מירוץ משוכות שמכתיב משוכה אחר משוכה שצריך לעבור אותה. אין פה אחריות. הרבה מאוד נשים היו מוכנות לעבור כל דבר, אם היית יכול להבטיח להן שתוך פרק זמן מסוים יהיה להן ילד".
"מי שהולכת על זה, צריכה ללכת על כל הקופה", ממליצה רונית, שילדה בן לפני מספר חודשים. "לא להפסיק, לא להישבר באמצע, לא לוותר. התוצאה שווה כל מאמץ".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
