משמינים מנחת: האם יתכן ששמנים נהנים יותר במיטה?
לפני שאתם ממשיכים להילחם בכמה קילוגרמים עודפים, כדאי לכם לשמוע מה שיש לפרופ' ג'יימס ווטסון, גנטיקאי וחתן פרס נובל, לומר. לטענתו, השמנים מאושרים יותר מהרזים ואף נהנים יותר מיחסי מין. הסיבה: גופם מפיק יותר אנדורפינים, חומרים המשפרים את מצב הרוח. אנורקסיה אאוט
אם אתם מנהלים קרבות עקובי קלוריות עם המשקל הביתי שלכם ויחסי אהבה-שנאה עם הבבואה השמנמנה, שמשתקפת אליכם מדי בוקר במראה? האם אתן צופות בערוץ האופנה בעיניים כלות, משוכנעות שחיי המין של דוגמניות-העל הגרומות הרבה יותר מסעירים משלכן?
באחד מהם, שנערך בארצות הברית, הוזרקו למוחן של חולדות כמויות גדולות של MSH. כתוצאה מכך, נמצא באופן חד משמעי כי דחפיהן המיניים גברו מאוד.
אם עניתם בחיוב, נסו לבצע תרגיל קטן. עצמו עיניים ודמיינו שפיית המשאלות מהאגדות מציעה לכם עסקת חליפין: אתם מוותרים על מעטפת הגוף הנוכחי שלכם ועוברים מטמורפוזה. הגוף שלכם יהפוך שדוף, בדיוק כמו גופן של קייט מוס או קליסטה פלוקהרט, כולל חולצות בטן חושפניות, מכנסוני לייקרה ושמלות נוצצות והדוקות.
לפני שתתחייבו, כדאי שתדעו שעסקת החבילה הזוהרת שבחרתם כוללת גם הפתעות נעימות פחות, כמו הפרעות אכילה, דיכאונות וחשק מיני ירוד. עדיין מתלבטים? לפני שאתם עונים בחיוב או בשלילה, הקשיבו למה שטוען פרופ' ג'יימס ווטסון, חתן פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה בתחום הגנטיקה, על שמנים, דחפים מיניים, סקס ואושר: "אנשים שמנים מאושרים ומסופקים יותר מאנשים רזים", הוא טוען, "ונשים שמנות נהנות מחיי מין טובים יותר מאחיותיהן השדופות".
את הדברים המפתיעים הללו טען פרופ' ווטסון, מדען אמריקאי מהשורה הראשונה, בהרצאה שנשא בלונדון, בנובמבר שעבר, ומאז הוא עסוק במחקרים שיוכיחו שהוא צודק. פרופ' ווטסון, שהשתתף בצוות מפענחי המבנה של ה-D.N.A ובפרויקט השאפתני של פיצוח הגנום האנושי, זכה ב-1997 במדליה לאומית מידי הנשיא ביל קלינטון עבור הישגיו בתחום הגנטיקה. מה הפלא שעולם המדע הגיב במלוא כובד הראש על דבריו.
בהרצאה האמורה, טען פרופ' ווטסון כי אנשים שמנים מאושרים יותר מאנשים רזים, לא משום שהם אוכלים טוב יותר, אלא משום שהכימיקלים המופרשים בגופם בזכות האכילה, גורמים להם לחוש טוב יותר עם עצמם ועם גופם. לעומת זאת, דווקא דוגמניות-העל הדקיקות, שכולם מבקשים להיראות כמותן, אינן מסוגלות ליהנות מיחסי מין, הן סובלות מהפרעות אכילה ומדיכאון. "האם מישהו שמע פעם על דוגמנית-על מאושרת?" שאל בהתרסה.
בכלל, הוסיף פרופ' ווטסון, רוב האנשים הרזים חשים חוסר סיפוק בחייהם וסובלים מאי שקט. לעומתם, אנשים שמנים מסופקים ומרוצים יותר מחייהם. "זאת הסיבה שמעסיקים מעדיפים להעסיק אנשים רזים, משום שהם מניחים שהם יעבדו יותר בחריצות מהשמנים, הנתפסים כרגועים ושאפתניים פחות".
יותר אנדורפינים
לא היתה זו הפעם הראשונה שמישהו הסתער על דימוי הגוף הדקיק, שהפך להיות מקובל כל כך בעולם המערבי. אלא שהפעם היה זה מדען מהשורה הראשונה, שבחר לבסס את דבריו על מחקרים עדכניים מתחום המיקרוביולוגיה, כשהוא טוען שהכימיה עוד תוכיח כי רזון אינו אלא ערובה לאומללות, בעוד שעודף משקל מבטיח חיים מאושרים ומלאי הנאות חושניות.
ההסבר שנתן לכך פרופ' ווטסון פשוט ביותר: "גופם של שמנים מפריש יותר אנדורפינים, חומרים כימיים שיוצרים תחושת עליצות ומעוררים תשוקה מינית", הוא טוען. "לעומת זאת, בגופם של אנשים רזים במיוחד, כמו דוגמניות-העל שמחייכות במתיקות לצלמים, יש מעט מדי אנדורפינים. מה הפלא שהחזות הנוצצת שלהן מסווה נפש אומללה?".
הטענות של פרופ' ווטסון עשו כותרות מיד עם פרסומן. "כשמדען בעל שיעור קומה כמותו מדבר, עלינו להקשיב", קבע ה"טיימס" הלונדוני במאמר מערכת. "מדובר באדם מבריק, שעוסק בשנים האחרונות בנושא חדש ושנוי במחלוקת ומתבסס על ממצאים מתחום הביולוגיה המולקולרית. פרופ' ווטסון קם ואומר בקול רם מה שכולנו יודעים היטב: מודל היופי של החברה המערבית המודרנית הוא מודל פסול, והגיע הזמן שמישהו יוכיח זאת באופן מדעי".
האמת היא, שההוכחות עליהן מסתמך פרופ' ווטסון עדיין אינן מגובות במחקרים קליניים על בני אדם. עם זאת, הוא בהחלט מתבסס על שורה של מחקרים עדכניים ומהימנים, שמצביעים על כיוון מבטיח מאוד.
המחקר הראשון שעליו התבסס פרופ' ווטסון ואשר גרם לו להחליט לחקור את הנושא לעומק, נודע לו לגמרי במקרה. זה היה כאשר ניהל שיחה ידידותית עם נהג מונית מניו יורק, שסיפר לו על מדען מאריזונה. אותו מדען, מתברר, פיתח הורמון לשיזוף עצמי. אבל כאשר הוזרק ההורמון לגופו של המדען שעשה את הניסוי, הוא גרם לו לזקפה אדירה, שנמשכה שמונה שעות וחצי.
שמו של הורמון הפלא הוא MSH, הורמון הדומה בהרכבו לאנדורפינים וללפטין ומיוצר מאותו גן משותף. הלפטין הוא ההורמון העיקרי המיוצר ברקמת השומן, הוא מעכב צריכת מזון, אבל אם חלו מוטציות בקולטן שלו הוא גורם להשמנה.
המחקר שנערך באריזונה הצביע לראשונה, על קשר אפשרי בין הימצאותו של הורמון ה-MSH לבין עוררות מינית. אצל אנשים שמנים גובר ייצור הלפטין, ולכן גם רמת ה-MSH בדמם גבוהה, ומשום שההורמון הזה יוצר תחושה נעימה ומגביר עוררות מינית, הניח ווטסון כי שמנים חייבים להיות לוהטים מאוד במיטה.
בעוד פרופ' ווטסון מסתגר במעבדה כדי לבדוק לעומק את התיאוריה החדשה שלו, נערכו מספר מחקרים נוספים, שחיזקו את טענתו.
מנטה גיליון 12 (צילום: גיא מנדלין)
החוק בארצות הברית לא מתיר ניסויים בבני אדם ולכן לא ניתן כרגע לבדוק כיצד משפיע עליהם ה-MSH. עם זאת, שורה של מחקרים שנערכו בארצות הברית, שבמהלכם נעשו בדיקות דם לבני אדם שחלקם סובלים מעודף משקל, גילתה כי רמות ה- MSH בגופם של שמנים גבוהות יותר. כן נמצא, שככל שרמות ה-MSH גבוהות יותר, כך עולה רמת האנדורפינים, עובדה שלדעת פרופ' ווטסון, יכולה להסביר מדוע אנשים שמנים נינוחים יותר, מסופקים ובעלי דחפים מיניים עזים יותר.
אולי פריצת דרך
גם בישראל נערך בימים אלה מחקר על הקשר בין MSH להשמנה, אם כי פרטיו עדיין חסויים. פרופ' נפתלי שטרן, מנהל המכון האנדוקריני בבית החולים איכילוב ומי שעומד בראש המחקר, לא ממהר לאמץ את התיאוריה של פרופ' ווטסון, אבל מאמין שייתכן כי זו תוביל לפריצת דרך בחקר ההשמנה. "עד היום לא נמצא שהיצר המיני אצל שמנים עולה על זה של רזים, או נופל ממנו", הוא אומר. "לפעמים ההיפך הוא הנכון. להרבה שמנים יש דווקא אישיות דיכאונית, שבעטיה התפתחו אצלם בעיות שונות, כולל הפרעות אכילה. אבל יש שמנים שמדוכאים רק משום שהם שמנים, כך שייתכן שיחס שונה של הסביבה להשמנה היה מונע את הבעיה".
בכל מקרה, אומר פרופ' שטרן, לניסויים בהורמון MSH יש חשיבות רבה. "נכון להיום, הספרות המקצועית מדווחת על ניסויים בתחום רק בעכברי מעבדה, אבל יש גם בדיקות דם שעושים בבני אדם, שמוכיחים בוודאות שאצל שמנים יש עלייה משמעותית ברמת הורמון MSH", הוא אומר.
הניסויים שמבצעים פרופ' שטרן ואנשיו במרכז הרפואי איכילוב מאששים את הממצא הזה. "במהלך הניסויים שלנו מדדנו את רמת ה- MSH בדמם של אנשים שמנים ומצאנו רמות גבוהות של ההורמון בדמם", אומר פרופ' שטרן. עם זאת, הוא מסרב לומר מה משמעות הדבר, בעיקר משום שמדובר בשלב מוקדם מכדי לצאת בהצהרות.
גם שמנים מדוכאים
לא כל המדענים מסכימים עם טענותיו של פרופ' ווטסון, ויש כמה מחקרים שאף מוכיחים את ההיפך. חלק מהם למשל, קושרים השמנת יתר, בעיקר אצל נשים, עם חרדות קשות והפרעות נפשיות אחרות. מחקרים אחרים מצביעים על קשר מובהק בין השמנת יתר להערכה עצמית נמוכה, גם במקרים בהם לא סבלו השמנים ממחלות האופייניות לשמנים.
פרופ' אילנה בלום, ראש המכון האנדוקריני בבית החולים בילינסון, יוצאת בגלוי נגד מסקנותיו של פרופ' ווטסון. "גנטיקאי רציני אמור לעסוק בגנטיקה ולא לשחרר הצהרות פופוליסטיות על דוגמניות-על וזקפה שאורכת שמונה שעות", היא טוענת. "בניגוד למה שטוען פרופ' ווטסון, שומן יתר נחשב דווקא לגורם מדכא סקס, ואנשים שמנים מאוד סובלים מאימפוטנציה ואינם עושים סקס כלל. ידוע גם ששני שלישים מבין הנשים השמנות סובלות מדיכאון, הליבידו שלהן בנסיגה ודימוי הגוף שלהן נמוך. מה שכן, גם אנורקסיות סובלות מדיכאון, ולכן גברים ונשים שמנים מאוד, ממש כמו אנורקסיות, גם מדוכאים מינית. נכון שקיימת אינטראקציה בין הורמון MSH לבין דיכוי תיאבון, ונכון שהחומר הזה נחשב גם למעורר מינית, כפי שעולה מהניסוי שהתבצע באריזונה בעכברים, אבל עד שלא יוצגו תוצאות חותכות באמצעות ניסויים בבני אדם, דבריו של פרופ' ווטסון לא יכולים לשכנע".
"אני לא חושבת שיש קשר ישיר בין שומן למצבי רוח ובין שומן לתשוקה מינית", קובעת הפסיכיאטרית ד"ר עדית נבו מהמרכז הרפואי איכילוב בתל אביב. "שמנים אינם דיכאוניים או מאושרים יותר מהרזים ואינם נהנים יותר או פחות מיחסי מין. חלק מהמטופלים שלי, שהם אנשים שמנים מאוד, מדווחים על הנאה מינית אדירה. אחרים נהנים פחות, בדיוק כמו הרזים, שלא כולם נהנים בהכרח ממין".
עם זאת, למרות שאין היא מכירה את התיאוריה של פרופ' ווטסון ולמרות שיש לה הסתייגויות ממנה, מוצאת ד"ר נבו שהיא מרתקת. "ההצהרה של פרופ' ווטסון מכילה בשורה חברתית חשובה, שעשויה לעצב מחדש את האייקונים התרבותיים של החברה המערבית, כמו הסגידה המופרזת לרזון", היא אומרת. "אם פרופ' ווטסון או מדענים אחרים יצליחו לאמת את הנחת המחקר שלהם, מדובר בתגלית מהפכנית".
"מי שמרגיש טוב עם עצמו באופן כללי, ירגיש נוח ובטוח גם עם הפרטנר למיטה, ולא משנה אם הוא שמן או רזה", כותבת אן בקר, פסיכיאטרית מאוניברסיטת הרוורד, באתר אינטרנט שעוסק בדימוי גוף, "אבל ידוע שנשים רזות נוטות לעתים להתייחס לגופן כאל אובייקט, מה שמפריע להן ליהנות מיחסי מין. אצל נשים רזות הגוף הופך לעתים לחפץ שצריך להזין, לחטב ולשמר. מודעות היתר לגוף מפריעה להן להתמסר לפרטנר. הרי כדי ליהנות ממין צריך להשתחרר, לנקות את הראש ולהתמסר לתחושות העונג. אבל אצלן יש אובססיה בנושא המראה החיצוני ולכן קשה להן ליהנות".
להתפייס עם המראה
גילה ברונר, סקסולוגית ומנחת סדנאות: "אין שום קשר בין שומן לבין היכולת ליהנות מסקס טוב. לעומת זאת, יש קשר רב בין הנאה חושנית ממזון לבין הנאה מינית, כל עוד האכילה אינה כפייתית או באה לפצות על חסכים אחרים.
"רוב הנשים והגברים השמנים, אם הם חיים בשלום עם ההשתקפויות שלהם במראה, נהנים מהחיים, גם בין הסדינים. יוצאות דופן הן נשים שמנות שהותקפו מינית, שאצלן השמנת היתר נובעת מבעיה פסיכולוגית. הנשים הללו שמנו בכוונה תחילה, בניסיון להפוך לאנטיתזה של הדימוי הנורמטיבי, הרזה והנחשק. שכבות השומן מאותתות לסביבה שהן לא מעוניינות יותר בקשרים מיניים. בקצה האחר של הסקלה נמצאות נשים שבעקבות תקיפה מינית הפכו אנורקסיות, מצב שגם הוא מעלים את כל סימני הזיהוי הנשיים".
גם ברונר סבורה שלדוגמניות-העל יש בעיה. "צריך להבחין בין שמירה הגיונית על משקל גוף תקין לבין הימנעות מאוכל, שהוא סוג של התענגות. מי שגוזרת על עצמה משטר רזון קיצוני, מפסיקה ליהנות מאוכל ומתענוגות פיזיים בכלל. הנשים הללו מתעלמות מהצורך הבסיסי העמוק של כולנו בהנאה, ולפעמים גם נפגמת היכולת שלהן ליהנות ממין".
נראה שאם יש בסיס מדעי לרעיונותיו של פרופ' ווטסון, הוא מתייחס בעיקר לאנשים שאינם סובלים מהשמנה קיצונית, ואשר חיים בשלום עם גופם, משום שהשלימו עם משקלם ועם הדימוי העצמי שלהם כשמנים.
קבוצה זו מצליחה, ככל הנראה, להתגבר על המכשולים שמציבה בפניהם החברה, המקדשת את המראה הדקיק והשדוף כסמל לבריאות והצלחה. אבל רוב השמנים ימשיכו לסבול מדימוי גוף ירוד, מקושי במציאת בן זוג ומחברה המקשה עליהם למצוא מקום עבודה ולהשתלב בתוכה, ולכן קשה יהיה לראות בהם קבוצה שגורלה שפר עליה. ועוד לא אמרנו שום דבר על ההשלכות הבריאותיות, שעליהן מסכימים כל המומחים, כמו סיכון ללקות ביתר לחץ דם, סוכרת, מחלות לב, סרטן, מחלות כיס המרה, ועוד.
אז מה אפשר לעשות? כמו כל דבר בחיים, תלוי את מי שואלים: אם תשאלו את פרופ' ווטסון, הוא ימליץ ליהנות מהיתרונות שמקנים הקילוגרמים העודפים ולהתעלם מהסכנות הבריאותיות. אחרים יגידו לכם, שכל אחד מאיתנו הוא הרבה יותר מסך כל מרכיביו הביוכימיים, ודימוי עצמי מורכב ממשתנים רבים, שאינם קשורים בהכרח, במראה חיצוני ובהשמנה. ויש גם מי שיציעו פשוט ללכת על דיאטה ולבחור באופציה שעדיין נחשבת למנצחת, של המראה הדקיק והמסוגף.
בכל מקרה, אם בכל זאת אתם נמנים עם אלו שסובלים מעודף משקל, נסו להתפייס עם המראה שלכם, משום שאם תאמינו שהמראות לא שולחות אליכם גידופים ונאצות, תצליחו להפיק הרבה יותר הנאה מהחיים, בין הסדינים וגם מעליהם.
שמנים. מין טוב יותר?
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
מומלצים
