לכל שבת יש מוצאי שבת

"שבתות וחגים" - סוף הסדרה (הערב, 21:15, ערוץ 3 של HOT)

ראשית, התנצלות: לא הייתי צופה קבועה אבל טרחתי להתעדכן. עיקר ההתנצלות, לטעמי, מגיע לארי פולמן המוכשר כמו שד. ובנימה אישית יותר: פולמן,

וזה (לבד מן המשחק שהלך והשתבח מעונה לעונה. תשואות לכולם, וחבל נורא שאתי אנקרי עזבה מוקדם) הלוז והלב: סדרה שעניינה בשני דורות, בלי לנסות ליצור ביניהם מדרג היררכי, בנסיון מתמיד (ולרוב מוצלח מאוד) לצייר את שניהם בעדינות ובתבונה. את צופיה המושבעים של הסדרה הנסיון הזה הושיב ליד המסך משפחות-משפחות, ואני יודעת שההדים המשיכו לחלחל לתוך שיח המשפחה לא בגלל האפקט המציצני הצפוי, אלא משום שהדמויות היו אמינות כל כך, ממש הושט היד וגע בן.

הלשון, המשחק, הבחירה בסיטואציות אוניברסליות ובכאלה שייתכנו, לכאורה, רק בישראל – כל אלה ישמשו עוד מופת בבתי ספר ליצרני טלוויזיה מתחילים וגם מתקדמים. "שבתות וחגים" היא ההוכחה המרשימה ביותר, אחרי עשור של ערוץ 2 ועשרות מליוני דולרים שהלכו להפקות עתירות רייטינג ודלות תוכן, שאפשר לעשות כאן טלוויזיה משובחת ומשתבחת מעונה לעונה, וזה לא נס כי אם מופע של תבונה קולקטיבית, ואולי הוא יקרה שוב, והלוואי במהרה.

ועכשיו בנימה אישית לכל העושים במלאכה: ככה הולכים אחרי חמש עונות ושבע שנים ומשאירים אותנו לבד עם האיום לסדרת המשך ל"אסתי המכוערת"? ככה עושים לקבועים, למזדמנים, למתאהבים ולאלה שיזכרו אתכם שנים ארוכות? לא חבל?

לא נותנת בראש

אני עוקבת בחיבה גדולה אחרי רוב חידושי הסלנג העבריים שמגיעים בדרך כלל מאנשים צעירים ממני בדור או יותר. אני לא מחוייבת ללשון תיקנית בכל משפט נתון, בדיבור או בכתיבה, ואינני טועה ורואה בה בהכרח אות לתבונתו העילאית של הדובר המתמיד. כשסלנג מרחיב את גבולותיה של השפה הוא כמעט תמיד טוב בעיני – וכשהוא מצמצם, כשהוא גורם להיעלמותן ההדרגתית של מלים מלשון הדיבור, כשהוא מדלדל את האוצר השברירי ממילא שמשמש אותנו לתקשורת בין אישית, הוא מעורר בי צער ואיבה גם יחד.

הפועל האחרון שהשתלט כך על השיח היה "להביא": להביא מכה, להביא מפנה, להביא שלום, ו"בחייאת , תביא סיגריה" היו פסולים בעיני מפני שדרכו ברגל גסה על ל"חולל", "לגרום", "ליצור" וכן, "לתת". ועכשיו הלתת הזה נותן את אותותיו בכל פינה, ועתיד להעלים עוד ועוד פעלים מלשון הדיבור. לא חבל?