"אני המוהיקני האחרון שעוד כותב הומור"

ערב יום הולדתו ה-80 נשמע ההומוריסט והסאטיריקן, אפריים קישון, עולץ מתמיד. הסיבה: מאות התגובות שכתבתם לו בסוף השבוע האחרון בעקבות בקשתו החריגה, אותה פרסם בהקדמה ל"פרטאצ'ה ללא הפסקה", אסופת רשימות שיצאה בשבוע שעבר לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות".

הסירו דאגה מלבכם: חגיגת הגבורות והפנייה המעט אישית לקהל קוראיו, אין בהם כדי להחליף את חברבורותיו. האיש, שהגדיר את עצמו לא אחת כמיזנטרופ, פשוט סקרן לגלות אם מאחורי דו"חות המכירה של ספריו מסתתרים גם אנשים אמיתיים. בדרכו הייחודית הוא מודה שהפתעתם אותו לטובה.

"אני לא רוצה להישמע בנאלי, ותודה מקרב לב תהיה בנאלית", אומר קישון, שמבקש לעבור על מאות התגובות שהתקבלו לפנייתו לפני שיבחר את אלה שעליהן הוא רוצה לענות. "זה אופייני לטבע האדם שמתוך מאות מכתבים חיוביים הוא יתמקד דווקא באלה השליליים ויחטט בהם. אני לא כזה", הוא אומר ומשחרר צחוק שובבי. "מספר התגובות הגבוה הפתיע אותי. זה באמת מחמם את הלב, מה לומר, יש גם הפתעות נעימות שכאלה בחיים".

קישון, שהתחשבן לא אחת עם הממסד שהוציא לו את הקישקעס עד שראה אותו ראוי בשנת 2002 לפרס ישראל, יודע שאהבת ההמון חשובה לא פחות מאהבת האליטה האינטלקטואלית, ועל גלי האהבה שהרעפתם עליו הוא אסיר תודה. "תמיד חשבתי שהתגובות החיוביות על פעלתנותי לא יבואו מהממסד האינטלקטואלי אלא מהקהל", הוא אומר ומוסיף, "אני בספק אם שמי יוזכר כאחד הסופרים החשובים, זה לא יקרה. לא הוזכרתי בעבר ברשימת הסופרים שצריך להכיר שמוציא מדי שנה משרד החינוך, וגם כיום אינני מופיע בה".

עם התחושה שלא נעשה צדק ליצירתו הוא חי שנים ארוכות, אבל ערב יום הולדתו ה-80 אפילו הנושא הכאוב הזה לא מצליח להעיב על מצב רוחו החיובי. "אני לא מתכנן שום חגיגה הערב, משום שאינני חושב שההישג הכי חשוב שלי הוא שנולדתי לפני 80 שנה. את זה עשו גם אחרים. אבל העובדה היא, שהאנושות חושבת שזה הישג מרשים".

אין לי סיבה להתלונן

"דעתי על האנושות היא שלילית, וזו, אגב, גם דעתו של הקדוש ברוך הוא", מסיר קישון ספק במידה שהיה, "האדם רע מנעוריו כמו שאמר האל, הוא שקרן, גנב ומרושע והתפקיד שלי כהומוריסטן הוא לגרום לאנשים להתבונן בעצמם".

בהקדמה לספר תוהה קישון האם הסופר הוא זה המנותק מן ההמונים בגלל חוסר מגע או שמא הקוראים מנותקים ממנו מחמת חוסר עניין, ומציין כי ייתכן שמקצועו של ההומוריסטן מחייב בידוד. "ההומוריסטן הוא איש עצוב ומסוגר", כותב קישון ומעלה תהייה האם חלק מדרישות המקצוע הן מיזנטרופיות זעירה וריחוק שיאפשר להסתכל על הדברים מבלי להיות קשור אליהם רגשית.

"יכול להיות", הוא משיב על השאלה המתבקשת, "אנשי ההומור הם בדרך כלל אנשים מסוגרים ובעיקר מאוד עייפים. זו מלאכה מעייפת ליצור יש מאין. להושיב את הראש הריק מול הדף הריק ולחכות שזה יגיע. זה בא כשאדם לא מצפה לזה, וכן, זה עדיין מפתיע אותי בכל פעם שזה מגיע".

קישון מעיד על עצמו במבוכה כעל מי שצוחק מדי פעם מחוש ההומור שלו. "זה קורה, זה מביך לצחוק ממשהו שאתה כתבת, אבל כן, לפעמים אני יוצא מעצמי וממש צוחק מדברים שהמצאתי. זה פיצול אישיות מסוים, אבל זה חלק מהמקצוע. עיתונאים כותבים על מה שאנשים רואים והומוריסטנים כותבים על מה שאחרים מלבדם אינם רואים. אנחנו כותבים את האמת".

מה שפחות מצחיק אותו בימים אלה הוא הנגיסה הגסה במעמדו של חוש ההומור. "יש ירידה גדולה בכל תחומי החיים ובתחום ההומור בפרט", הוא אומר, "אנשים חושבים שמי שמכיר 50 בדיחות הוא איש בעל חוש הומור, זה מביך. אנשים לא נדרשים להפעיל את הראש יותר בכל תחומי החיים ובתחום ההומור זה לא שונה. הקהל אפילו אינו נדרש לצחוק, גם את זה עושים בשבילו, כל מה שאתה צריך זה לבהות באקרן הטלוויזיה. ההומור נעלם לאיטו, אני המוהיקני האחרון שעוד כותב הומור, הטכנולוגיה לא השאירה מקום להומור רציני. אבל אין לי סיבה להתלונן, ולראייה - מאות התגובות אצלכם באינטרנט".