יו"ר התנועה לאיכות השלטון פותח את הפה. ראיון

התנועה לאיכות השלטון רשמה השבוע ניצחון לא קטן: אחרי שורה ארוכה של פניות לרשויות ממשלתיות ותביעות משפטיות שיזמה נגד התנהלותו של השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, הודיע זה האחרון על התפטרותו, בשל הסערה סביב המינויים הפוליטיים שביצע במשרד לאיכות הסביבה.

"צחי הנגבי הוא עבריין אתי סדרתי", אומר יו"ר התנועה, עו"ד אליעד שרגע, בשיחה עם ynet. "פרשת המינויים היא ממש לא המעידה הראשונה שלו. מאז שהרביץ לסטודנטים בשרשראות בתקופת לימודיו, רצופה דרכו של הנגבי במעשים לא תקינים ולא ראויים. אסור לו להיות שר".

הפכו לכוח כלכלי

התנועה לאיכות השלטון עוסקת במאבק כנגד מינהל לא תקין בממשלת ישראל. התנועה מתלוננת בפני שרים ופקידים על מעשים שיש בהם חשש לשחיתות, מפרסמת אותם בתקשורת, ומגישה נגד החשודים במעשי השחיתות תלונות במשטרה ועתירות לבתי המשפט ולבג"ץ.

לכאורה, אמורה התנועה לעסוק בנושאים פוליטיים ולא בכלכלה. אך מסתבר שבחודשים האחרונים היא הפכה לגורם משמעותי במשחק הכוחות של המשק הישראלי, ומצליחה להרגיז לא רק את הפוליטיקאים, אלא גם לא מעט אנשי עסקים. יותר ויותר תוכניות ועסקאות כלכליות בין המדינה לאנשי עסקים פרטיים תקועות או מעוכבות, בגלל שהתנועה לאיכות השלטון פועלת כדי לטרפד אותן, בטענה שהן נוגדות את הנוהל התקין או את האינטרס הציבורי.

בין השאר, נלחמת התנועה נגד הפיצוי שהאחים עופר דורשים על הפרטת בתי הזיקוק; נגד המענק לחברת קוקה-קולה לצורך העברת מפעלה מבני-ברק לאשקלון; נגד הסיוע להרחבת מפעלים של אוסם ועלית; נגד ההיתר למשפחת דנקנר לבנות נדל"ן על קרקעות מדינה בעתלית ובאילת; ונגד הדרך שבה אושרה עסקת הגז הגדולה עם מצרים.

התנועה לאיכות השלטון אמורה לעסוק במינויים לא תקינים ובעבירות אתמול של פקידים ופוליטיקאים, ואלה ממש לא חסרים בישראל. מה הביא אתכם למעורבות עמוקה כל-כך בתחום הכלכלה?

"במשך 15 השנים שאנחנו פעילים הבנו, שאנחנו חייבים להיכנס לתחומים שבהם נמצא הכסף הגדול. ניסינו להבין, כיצד פועל תקציב המדינה, ולאן הכסף שלנו הולך. הקמנו מחלקה כלכלית, בניהולה של עו"ד נילי אבן-חן, ומחלקת מחקר, בניהולה של רו"ח טניה אילריונוב. 

"באמצעות המחקרים שהן ביצעו גילינו, שחלוקת התקציב שלנו סובלת מעכירות ואינה מובנת לציבור הרחב".

מי מסתיר את המידע על התקציב מהציבור?

"כולם. גם לפוליטיקאים וגם לפקידי משרד האוצר נוח שהתקציב עכור".

אבל אתם יוצאים לא רק נגד עיוותים בתקציב המדינה, אלא גם נגד עסקאות שמבצעים אנשי עסקים פרטיים.

"עסקאות שהם עושים עם המדינה. ושם נמצאות חלק מהבעיות החמורות ביותר: המשק נמצא בתהליך מואץ של הפרטה. התחלנו לבדוק, האם החברות הממשלתיות אינן נמכרות בנזיד עדשים. וככל שבדקנו יותר, גילינו שהחששות שלנו מוצדקים".

"גילינו, שהממשלה מבצעת הערכות שווי נמוכות מאוד של נכסיה, ומוכרת אותם במחירים מגוחכים. אחרי ההפרטה, פתאום מתברר, שהחברות מניבות המון כסף. תראה מה קרה בצים. צים שווה פי 4 או 5 יותר מהמחיר שבו האחים עופר קנו אותה. אחרי שהם קנו, פתאום קפצו רווחי צים באלפי אחוזים, פתאום הם קונים אוניות במיליוני דולרים, ומתברר שהמדינה הפסידה מכרה זהב".

בשיחות סגורות עם פקידים בכירים בממשלה הם מסכימים אתך שהמדינה מפסידה כסף, אבל בשל המצב הפוליטי בארץ, הם חוששים שאם לא יפריטו את החברות 'בנזיד עדשים', הם לא יפריטו אותן בכלל.

"אז שלא יפריטו. הפרטה זה טוב, אבל שום דבר לא יקרה אם יחכו עוד שנתיים-שלוש, ויימצא מי שיקנה במחיר טוב. צים נמכרה לקונה יחיד. בהפרטת בנק דיסקונט חיכו כמה שנים, והנה הופיעו 5 קבוצות של קונים פוטניציאליים".

מדוע הפקידים והפוליטיקאים מוכנים שהמדינה תפסיד כסף? מה המניע שלהם?  

"אני לא יכול להיכנס לנבכי נפשם. יכול להיות שמדובר בשלומיאליות ובטמטום. יכול להיות שהם מונעים מאמונה אידיאולוגית בהפרטה. יכול להיות שיש כאן מניעים חברתיים. יש חוג חברתי של בכירים, בעסקים ובפוליטיקה, וכולם רוצים להיות חלק מהחבר'ה".

"אבל יש כאן גם מוטיבציה של 'שלח לחמך'. כי ברבות הימים, כל הפקידים הבכירים, והרבה פוליטיקאים, מתברגים בצמרת עולם העסקים. האמת שאין לי ספק, שאם השיקול הזה לא נעשה במודע, הוא נעשה בתת-מודע".

"לא צריך להיות גאון כדי להריח ריח לא טוב מהעסקאות האלה. קח עסקה כמו עסקת המדינה עם האחים עופר לגבי בז"ן. האחים עופר הם שותפים בבתי הזיקוק מכוח זיכיון שבז"ן קיבלה בתקופת המנדט הבריטי. הזיכיון נגמר באוקטובר 2003. האחים עופר היו צריכים להגיד תודה על הכסף שהם עשו עד היום, ולהחזיר את המפתחות. במקום זה, הם הודיעו לממשלה כבר בספטמבר, שאם הממשלה תמכור את בז"ן, הם מבקשים פיצוי של 150 מיליון דולר".

איזה איש עסקים היה מוותר על נכס כזה?

"הטענות שלי הן לא כלפיהם אלא כלפי הממשלה. מדוע לא נעשה מכרז? למה דווקא האחים עופר צריכים להחזיק בבז"ן? מדוע לא להעביר את הזיכיון לתנועה לאיכות השלטון, למשל, או ל-ynet? וגם אם בינתיים הם נמצאים שם בלא מכרז, מה פתאום לפצות אותם אם מוכרים את הנכס, כאילו שהם בעלים?"

"מדובר ב-150 מיליון דולר. זה הרבה כסף, והציבור כמעט ואינו מודע לקיומו. מינהל מקרקעי ישראל רוצה לתת מתנה דומה גם למשפחת דנקנר. הדנקנרים רוצים לבנות וילות על אדמות שהם חכרו מהמדינה כדי להקים עליהן תעשייה וחקלאות. מה פתאום? אם לא בא להם לעשות חקלאות, למה שלא יחזירו את המפתחות? האדמות שהם מחזיקים שייכות למדינה, ושוות כחצי מיליארד שקל". 

"שתי העסקאות ביחד עולות למשלם המסים יותר ממיליארד שקל. כסף ענק, שכמעט התגלגל במתנה לידיים של שתי משפחות מיליונרים. בשביל לקבל מושג עד כמה הבעיה חמורה, תשווה את זה לחשדות שיוחסו לצחי הנגבי בפרשת 'דרך צלחה'. שם היה מדובר על חשד, שהוא לקח מהעמותה, לכאורה, כמה מאות אלפי שקלים, וכל המדינה רעשה".

"אין לי שום דבר נגד הדנקנרים והעופרים, אבל הקופה הציבורית לא שייכת לכמה משפחות. אנחנו, הציבור, מפסידים מכל העסקאות האלה המון כסף. כסף חי, כסף טוב, וזאת, בזמן שסוגרים מעונות לילדים מפגרים ומוסדות גמילה, ואנשים אוכלים בבתי תמחוי. אבל התנועה לאיכות השלטון הצליחה, בינתיים, להציל את הכסף הזה. הגשנו צו מניעה נגד שתי העסקאות, ואנחנו מגלגלים אותן כיום בבתי משפט".

אתה מעלה כאן טיעונים "חברתיים", אבל טוענים כלפיכם שבגלל שאתם מכשילים יוזמות כלכליות, מפעלים לא קמים, ואנשים נותרים בלא מקומות עבודה. אתם מתנגדים לכך שמרכז ההשקעות של משרד התמ"ת יעניק הטבות לחברת קוקה-קולה, לצורך העברת המפעל שלה מבני-ברק לאשקלון, ולעלית ואוסם, השואפות להרחיב את מפעליהן. טוענים שבגלל התנגדותכם, המפעלים לא יקומו.

"הטענה הזאת היא עלה התאנה של ההון הגדול ושל השלטון שמחובר אליו. אם אנשים יקבלו כסף מהממשלה על פי דין, הכסף ייצר מקומות עבודה. לקוקה-קולה, עלית ואוסם לא יקרה שום דבר אם מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת לא ייתן להם כסף. הם לא צריכים כסף "לעידוד השקעות הון", הם כבר מעודדים מספיק. את הכסף הזה אפשר היה לתת ל-10 מפעלים קטנים, שבאמת צריכים אותו בשביל לייצר ולצמוח ולהעסיק עובדים".

"לגבי קוקה-קולה, זאת אמתלה שקרית במיוחד. הרי בתמ"ת רוצים לשלם לקוקה-קולה 65 מיליון שקל בשביל לעזור להם לסגור את המפעל שלהם בבני-ברק. עובדי קוקה-קולה צריכים להודות לנו. הרי אף אחד לא הבטיח לנו שהמפעל באשקלון לא אמור להיות משוכלל ומודרני יותר מהמפעל בבני-ברק, ושמאות עובדים לא היו הולכים הביתה אם המפעל היה עובר". 

"אני חייב לציין שברגע שהגשנו את העתירה, יו"ר החברה, מוזי ורטהיים, גילה הגינות והודיע שהוא משהה את התוכנית להעברת המפעל. אבל אז גילינו, שלפעמים הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק: שר התמ"ת, אהוד אולמרט, המשיך להילחם בשביל ורטהיים גם אחרי שורטהיים ויתר מיוזמתו. מדוע הוא עושה זאת? את זה אני משאיר לדמיונם החופשי של קוראי ynet".

כך אמרתם גם על עסקת יבוא הגז הטבעי ממצרים, וכיום כל פרשת עסקת הגז נחקרת במשטרה. איך גיליתם שמשהו בעייתי בקשר לעסקה הזאת?

"בעסקת הגז מעורב המון, המון כסף, יותר מ-2 מיליארד דולר. דירקטוריון של חברה ממשלתית, שמחליט לאשר עסקה כל-כך חשובה, צריך להיות חופשי מלחצים. אבל התברר, שעל הדירקטוריון לחצים מכל מיני כיוונים, מצד יו"ר החברה, של שרים או של אנשי עסקים. היה לנו ברור שזה לא תקין, ושזה עלול לעלות המון כסף ולהצביע על חשד לדברים יותר גרועים".

"זה מדהים, שכשהקלטת של פריצקי התפרסמה, כל המדינה התעסקה בשאלה, איך פריצקי ניסה להפליל את פורז. כל הכותרות בעיתונים התייחסו לסיפור הזה: זה היה זול, נוח ולא כואב. עד שבאה התנועה לאיכות השלטון, והעלתה את השאלות הקשות באמת: אם הקלטת של פריצקי הוקלטה לפני שנתיים, מדוע היא פורסמה דווקא עכשיו? מי עומד מאחורי הפרסום הזה, ומה היה האינטרס שלו לפגוע בפריצקי? ואיך פעל כאן החיבור בין ההון לשלטון?"

הקשר בין הון לשלטון קיים ברוב מדינות העולם. האם אפשר באמת להפריד ביניהם? האם אתה יכול להכריח אנשים בעמדות מפתח שלא להיות חברים, לא להתייעץ ולדבר?   

"אין לי בעיה שכולם יהיו חברים של כולם. אבל חברים לא צריכים להיות חלק מקליקה. יש רגולטורים, שיכולים וצריכים לשבור את הקליקות. יש בארץ הרבה רגולציה, אבל היא לא מנוהלת בצורה חכמה. וחלק מהרגולטורים עצמם עוזבים את תפקידיהם וקופצים מיד למגזר הפרטי. יש כאן ראשי ממשלה שהם חלק מהקשר, משטרה עייפה ופרקליטות שחוקה, שמפחדים לחקור אותו ולמנוע ממנו להתדרדר למעשים פליליים".

והתנועה לאיכות השלטון עומדת לבד מול כל זה, וחושבת שהיא תוכל לשנות משהו. זה לא קצת דון-קישוטי? 

"אם היינו דון-קישוטים, לא היו לנו הישגים. יש לנו השפעה. ההתפטרות של צחי הנגבי היא ניצחון שלנו. הצלחנו להקפיא גם את העברת המענק לקוקה-קולה, וגם את הענקת ה-150 מיליון דולר לאחים עופר בעסקת בז"ן. אני לא בטוח שדון-קישוט חזר מכל קרב עם טחנות הרוח עם שק של 150 מיליון דולר, ואם כן, ייתכן שהוא ראוי להערכה".