מעמד האשה המתפשטת
החזרת הבושה הטבעית לארון ההלבשה הנשי עשויה לקדם רבות את מעמד האשה האמיתי
חז"ל בלשונם החדה אמרו כי " נשים דעתן קלה". אמירה זאת נתפסת בציבור הרחב כזלזול ועלבון לנשים, למרות שחז"ל ייחסו את קלות הדעת של הנשים רק לאי-יכולתן לעמוד בעינויים קשים, ולא למכלול אישיותן ויכולתן האינטלקטואלית. על אף זאת, כשמביטים על האופן שבו הנשים בחרו למצב את עצמן דווקא לאחר הצלחת המהפכה הפמיניסטית, ובייחוד בשנים האחרונות – קשה שלא להיעלב עבור הנשים ולדעתן הקלה.
ההצלחה הגדולה של המהפכה הפמיניסטית ניכרת לעין. אין היום תחום שבו אשה אינה יכולה להשתלב - החל במחקר המדעי, המשך בשירות הביטחון וכלה בתפקידי מפתח במשפט ובממשל. בחברות המפותחות חילצו הנשים את עצמן בתקופה קצרה יחסית מניוון ונחשלות כפויה, באמצעות רכישת השכלה שנמנעה מהן מאות ואלפים בשנים. על אף אופקים אין-סופיים אלה שנפתחו בפני הנשים, הן בחרו ובוחרות, וכנראה גם יבחרו, למצב את עצמן במקומן המסורתי בעולם הישן: ככלי שעשוע של הגברים במקרה הרע, וכעזר כנגדו במקרה הטוב.
קשה שלא לעמוד נדהם לנוכח תופעת ההתערטלות הקולקטיבית שאחזה בנשים דווקא בשנים האחרונות. נשים מכל סוג - צעירות כמבוגרות, רזות כשמנות, משכילות כבורות ויפות כמכוערות - החליטו כי גופן ואבריהן המוצנעים חייבים להיחשף לעין כל. הופעה חשופה, שהייתה עד לפני שנים מעטות ביטוי של חוסר כבוד, זלזול וזנות, הפכה כמעט בן לילה לבון-טון נשי.
לא ניתן לתלות תופעה זאת בחום ובלחות הים-תיכונית, הגברים ממשיכים להתלבש על-פי אמות המידה הישנות. גברים בגופייה הם מחזה נדיר ברחובותינו ובוודאי במקומות עבודה. ההסבר הפשוט והלא מחמיא לתופעה הזאת הוא החזרה למערה ולג'ונגל הקמאי. האשה המודרנית והמשוחררת של המאה העשרים ואחת מתחרה בכל כוחה על תשומת לבו של הזכר הנקרה בדרכה. ממש כמו לפני אלפי שנים, הנשים בימנו מתנהגות ומתלבשות (ואולי מוטב לומר לא מתלבשות) באופן המיועד להבליט את מיניותן, ובכך למשוך את עין הגברים.
כל איבר נשי חשוף אינו נמדד באמות מידה אסתטיות של יפה או לא יפה, אלא באמות מידה מיניות של מושך או לא מושך. נשמע נורא ופרימיטיבי ואכן זה נורא ופרימיטיבי, אבל לכאן הובילה הבחירה החופשית הנשית.
אבל לא מדובר כאן בתהליך רציונלי של בחירה חופשית, אלא בהילך רוח תרבותי, המעמיד את מיניות האשה במרכז, ועל-פי מיניות זאת שופט אותה. ככל הילך רוח תרבותי, אין תופעה זאת נכונה לכלל הנשים, ונשים רבות מסרבות להעמיד את עצמן במשבצת מעליבה זאת. למרות זאת, קשה לטייח את התופעה בנימוקים מתחסדים של אינדיבידואליזם, בחירה חופשית וכדומה, משום שמדובר בתופעה נרחבת. ברור כי על כל גליה מאור או דליה דורנר אחת יש מאות ואלפים של נערות ונשים החולמות להיות "פצצות" ו"סקסיות", ומתלבשות בהתאם.
התייחסות זאת של הנשים לעצמן מעמידה אותן בעמדה נחותה ביותר. בעולם המסורתי הקדום שמרו על כבוד האשה על-מנת שלא תהפוך לאובייקט מיני, ובו בזמן מנעו ממנה את זכויותיה היסודיות. בתקופתנו, ויתרו נשים רבות מרצון על זכויותיהן והחלו להסתכל דרך מראת מיניותן השופעת. כאשר נשים וגברים כאחד מעדיפים לראות את האשה כנקבה ולא כבן אדם – מעמד האשה נמוך, משפיל ומעליב.
המפתח לפרדוקס הזה מצוי בדרך שבה יבחרו הנשים להתייחס לעצמן. החזרת הבושה הטבעית לארון ההלבשה הנשי עשויה לקדם רבות את מעמד האשה האמיתי, ולא רק את זה הפורמלי. ברגע שבו התרבות הנשית תשתחרר מחיבוק הדוב הגברי שאימצה לעצמה – באותו רגע שחרור האשה יושלם, והשוויון בין המינים יהיה בפועל ולא בתיאוריה. מסופקני אם זה יקרה בימי או אפילו בימי ניני.
שלמה אנגל, מוסמך לרבנות ואיש היי-טק
לא בגלל מזג האוויר
צילום: מיכאל קרמר
מומלצים
