האוברדראפט מתרחב

המפקח על הבנקים, בפרשנות רחבה של סמכויותיו, פרסם השבוע טיוטת הוראה המסדירה את האשראי השוטף שנותנים הבנקים למשקי הבית. ההוראה, אם וכאשר תיכנס לתוקפה, אינה מבטלת את משיכת היתר הבנקאית ואף לא את המשיכה החריגה – אלא רק קובעת כללים להתנהגות נאותה וקפדנית של הבנקים מול לקוחות המנהלים אצלם חשבונות עובר ושב.

יואב להמן, המפקח על הבנקים, לא בא לחסל את התופעה של משיכת היתר, הוא בא למסד אותה ובכך גם להרחיבה. מי שירצה "לחרוג" מהאשראי הזול יחסית שמעמיד לרשותו הבנק יוכל להמשיך בכך, בכפוף להסכמה מראש, שהרי אין זה מעניינו של מפקח על הבנקים להתערב בהעדפותיו הכספיות של הציבור אלא רק לדאוג לכך שהבנקים לא יפתיעו אותו לרעה ולא ידחפו לו חתול בשק.

במצב הנוכחי מעמידים הבנקים המסחריים לרשות הלקוחות מסגרות אשראי קבועות נוחות הקרויות "משיכת יתר" ("אוברדראפט" באנגלית). היקפן תלוי בפעילות הלקוח מול הבנק. הלקוח משלם לבנק עמלה עבור הקצאת המסגרת של משיכת היתר וריבית סבירה על הכסף שהוא מושך בפועל. זהו סידור מצוין, המאפשר למשפחה ישראלית להשתמש לצרכיה בהון חוזר בנקאי, כמו פירמה עסקית. משיכת היתר היא הלוואת גישור מקובלת שאין בה שום פסול, לא מוסרי ולא כלכלי. סידורים דומים קיימים בכל המערכות הפיננסיות בעולם תחת שמות שונים.

היתרון של שיטת האוברדראפט הישראלית הוא בהיותה גמישה, זמינה ושקופה ללקוח. הטענה שלפיה משיכת היתר "מעודדת" תופעה הקרויה משום מה "בזבזנות", או שהיא דוחפת כביכול את האזרח לקנות יותר ממה שהוא יכול להרשות לעצמו – אינה נכונה. האזרח הישראלי, בניגוד לתדמיתו, חסכן וצמוד למשאביו. הוא לא משתולל. אומנם פה ושם נשמעים סיפורים על התמכרות לאשראי, אבל בסך הכל למגזר משקי הבית בישראל מעט חובות צרכניים יחסית לנהוג במדינות תעשייתיות אחרות. בקיצור האוברדראפט הרגיל הוא שירות יעיל ומועיל.

מעבר למסגרת האשראי המאושרת יכול הישראלי למשוך עוד כסף מהבנק שלו, אבל הוא ישלם על כך ריבית חריגה, לעיתים ריבית רצחנית. הבנקים מסבירים את הריבית הגבוהה הזו בסיכון שהם נוטלים על עצמם, אך הבנקים גם מנצלים לרעה את מצוקת הלווים.

כאן נכנס לתמונה המפקח על הבנקים. בהוראה החדשה מבקש המפקח לקבוע כללים ברורים, שקופים וקפדניים גם למשיכת היתר החריגה. היקפה והריבית שתשולם עליה יסוכמו מראש בין הבנק ללקוח. במקרים קיצוניים יוכל הבנק לתת אשראי לא מוסכם גם באורח חד-צדדי, אבל יהיה עליו לדאוג שהחוב ייפרע במהירות.

במילים אחרות: הוראת המפקח על הבנקים לא רק שאינה מצמצמת את התופעה של משיכת היתר, היא מעניקה כלים ותמריצים להרחבתה. ללקוחות לא במיוחד בעייתיים יגדילו הבנקים ברצון את משיכת היתר – לדוגמה, מ-7,000 ל-10,000 שקל – וישחררו אותם מהחשש לחריגה יקרה. סביר להניח שהבנקים גם יחתימו לקוחות שכירים ועצמאים המנהלים אצלם חשבונות פעילים על הסכם מפורט למתן אשראי נוסף, יקר יותר, בשעת הצורך. המחאות לא יחזרו וכרטיסי האשראי לא ייחסמו – אלא אם יכלו כל הקיצין.

וטוב שכך. האוברדראפט נוסח ישראל איננו "חגיגה" ואיננו "חטא". הוא סידור פיננסי מועיל לשני הצדדים, הלקוחות והבנקים. הוא מאפשר למשפחת שכירים ליהנות ממימון ביניים בנקאי: בזכותו ממשיכים משקי הבית בישראל לחסוך הרבה ולצבור נכסים כספיים. כמעט כל הצעת מימון חלופית היא פחות מומלצת. מתוך ראיית דברים כזו החליט המפקח על הבנקים להוציא את הוראתו החדשה: כדי לבסס ולפשט את הסדרי משיכת היתר לסוגיהם ולא כדי לחסלם.