זרעים ופירות קדומים

מתוך תכנית 152 - הישרדות:

הנצורים על המצדה. הם היו צריכים לאכול משהו, לא? אז אפשר לקרוא את יוספוס פלאביוס, להאמין לו (או שלא), ולהבין ממנו מה הם אכלו. אבל אפשר לפנות לחוקרים מתחום הארכיאולוגיה הבוטנית, שעובדים באוניברסיטת בר-אילן, ולשאול אותם. שרון זגן וליאת מר בעקבות הפירות של הורדוס, נצורי המצדה – ובר-כוכבא.

פרופ' כסלו עוסק במחקר ארכיאולוגי ולא גאולוגי – "רק" עד מיליון שנה בעבר.

גיל הצמחים העתיקים ביותר שיש במעבדה הוא 800,000 שנה. הממצאים הם מתוך החפירה בגשר בנות יעקב. יש גם צמחים "חדשים" במעבדה – מלפני כאלף שנה.

הצמחים נראים כמו חדשים, רק קצת מעוכים. אם אין חמצן, אין ריקבון –לכן הצמחים שרדו. הם נמצאו בקרקע לחה. בישראל, שהיא יבשה, לא נפוץ למצוא ממצאי צומח כ"כ עתיקים. בחו"ל (אירופה ואמריקה) זה הרבה יותר נפוץ.

האתר בגשר בנות יעקב הוא היחיד בעולם מבחינת כושר ההשתמרות של הצמחים ויכולת הזיהוי שלהם. ישנם שלושה גורמים שמשתלבים במקום - מצב טוב של שימור, ריבוי של מינים, וכמויות גדולות של ממצאים.

במכון הגיאולוגי בארץ יש גם ממצאים מן הצומח, המתוארכים ממיליון שנה ואחורה.

איך מתבצע תיארוך של צמחים?

1. לפי הקונטקסט הארכיאולוגי.

ארכיאולוג חופר שכבה מסוימת, בודק מאיזו תקופה היא, לפי החרסים ומכלול כלים אחרים וכך מתארך שכבה. אז הוא נותן למעבדה חומר צמחי ארכיאולוגי משכבה זו. כלומר, תיארוך לפי ההקשר בו נמצא הממצא. הבעייתיות היא כשמוצאים ממצא צמחי שהוא לא שרוף. אז יכול להיות שהוא בכלל לא עתיק, למרות שהוא נמצא בשכבה קדומה. למשל, מצאו צמח בשכבה שתוארכה לפני 20,000 שנה. הצמח הצליח לנבוט, וכך התגלה שהוא לא כל כך ישן.

2. תארוך באמצעות חומרי מעבדה

נותנים חומר לתיארוך במעבדות ע"י פחמן 14, כאשר קצב פירוק החומר מעיד על הגיל של הממצא. הגיל המקסימלי שאפשר לתארך באמצעות פחמן 14 הוא 50,000 שנה. יש בדיקות עם חומרים אחרים, שיכולים להיות יותר מדויקים ויותר "עתיקים".

את הממצאים הספציפיים האלה תיארכו גם באמצעות "היפוך מגנטי" – (היפוך של המצפן, צפון הופך דרום, מתרחש כל תקופת זמן בכדור הארץ). קרה לאחרונה לפני 720,000 שנה וזוהי גם תקופת הממצאים. מצאו שבאחת השכבות היה היפוך מגנטי וכך אפשר היה לתארך אותם.

אילו צמחים נמצאו בחפירה זו?

רוב הצמחים הם צמחי מים, מכיוון שהחפירה התבצעה באזור של נחל הירדן.

חלקם צמחים שנמצאים בארץ היום, אחרים נמצאים במזרח התיכון, אחרים שנמצאים רק בארצות רחוקות, ואחרים שנעלמו מהעולם. הם מתכננים לייצר מאגר מידע גדול ומושכל, כדי שהשרידים שהם מוצאים יהיו רלוונטים לאוסף השוואה. בעיקר מהצומח של א"י וגם ממקומות אחרים.

לדוגמא, נמצא צמח שנקרא "ארמון מים" – היום הוא גדל בהודו, עלים ענקיים בגודל מטר ויותר, מעין שושנת מים, זרעים בגודל אגוז לוז, אותם אוכלים. בתקופה הקדמונית היה גדל גם כאן אצלנו.

איך נראים הצמחים במעבדה?

רוב החומר שהשתמר הוא חומר מפוחם שעבר שריפה ונשמר כפחם, בצורתו המקורית. רק הצורה נשמרת ואפשר לזהות את המקור אם יודעים איך להסתכל.

ממצאים מתקופת המרד במצדה

לפי דיווח של יוספוס פלאביוס - המזון שהכין הורודוס 70 שנה קודם למצור על מצדה נשאר "טרי" בתקופת המצור, כאילו הביאו אותו באותו יום.

הממצאים נמצאו יבשים. היות וכל-כך יבש שם אין רקבון.

נמצאו גלעינים וחרצנים של תמרים וזיתים שנשמרו עד היום בצורה מושלמת, כאילו הם מלפני שנה-שנתיים. הבשר של הפרי לא נשמר.

חלק מהתמרים נשרפו והפירות השרופים נשמרו טוב יותר.

מחקר חדש- שימוש מבוקר באש ע"י האדם הקדמון

שימוש מבוקר באש יצר מהפך אמיתי בחייו של האדם הקדמון. המשמעויות הן רבות:

1. האדם יכול היה לבשל אוכל, וכך יכל לאכול צמחים נוספים, כגון צמחים שהם רעילים ללא בישול.

2. האדם יכול היה להרחיב את אזורי המחיה שלו. מכיוון שהתרחב מגוון צמחי המאכל, התרחבו גם האזורים הראויים למחייה, בהם בעבר לא היו מספיק צמחים שניתן לאכול ללא בישול.

3. האדם יכל לעשות מדורה ולהרחיק חיות טרף.

השאלה היא מתי החל השימוש המבוקר באש, ובאיזה שלב של התפתחות היה האדם. האם אש באה בתקופה מאוחרת או שהיא עצמה נתנה מוטיבציה להתפתחויות נוספות.

היו ניסיונות לזהות את השימוש המבוקר באש באתרים ארכיאולוגיים יותר מוקדמים מהאתר בגשר בנות יעקב, אבל שם הצליחו לאמת רק את העובדה שדברים נשרפו. זו יכולה להיות עדות למדורה, אך גם לשריפה בלתי מבוקרת.

כאן הצליחו לראשונה להביא הוכחות נסיבתיות שהייתה שריפה מבוקרת, מדורה. זאת עפ"י שביבי צור שרופים. האדם הכין כלים מצור בגשר בנות יעקב, באמצעות שיוף הצור עם כלי עבודה, עד לקבלת הצורה המבוקשת. בתהליך עפים מהצור נתזים, שנשארו בשטח. היו ריכוזים של הצור במקומות מסוימים ובאחרים לא, עם סימנים על הצור שהוא עבר שריפה (כאשר הצור שמגיע לטמפ' גבוהות, יוצאות ממנו בועות, ואז יש חללים עגולים קטנים בנתזים של הצור) – העדויות מצביעות על מדורה ולא על שריפה כוללת. התופעה חוזרת בכמה שכבות באתר.

מעבר לכך, מצאו באתר גם פחמים – אך הם לא היו מרוכזים במקום אחד, והם גם קלים וזזים בקלות. הצור יותר כבד מהמים ולכן פחות משנה את מיקומו. הפחם מהווה עדות שנייה לכך שהייתה אש במקום.

זה תיעוד המוקדם ביותר הבדוק של אש מבוקרת, שהוא משכנע יותר מאחרים, בגלל השילוב של שתי הוכחות בלתי תלויות.