הדגרת עופות דורסים

מתוך תכנית 152 - הישרדות:

אני מזמין אתכם לבקר איתנו בגן החיות התנ"כי בירושלים. יש שם גרעין רבייה של נשרים, ואת הביצים שלהם לוקחים למדגרה הארצית, שגם היא נמצאת בגן. במדגרה יוצרים תנאים אופטימליים לבקיעת הביצים בצורה מבוקרת, ואת הגוזלים מחזירים להורים לגידול. כתבתן של שרון זגן ונילי שק.

המרכז הוא חלק מפרויקט ארצי "פורשים כנף". משתתפים בו גני חיות וגנים זואולוגיים מכל רחבי הארץ, רשות שמורות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, וחברת החשמל.

הפרויקט מיועד לאישוש ולחידוש של אוכלוסיות עופות דורסים שהתמעטו בארץ.

מרכז ההדגרה הארצי נמצא בגן החיות התנכ"י. מגיעות אליו ביצים של המינים שמשתתפים בפרויקט מכל הארץ, מכל הרשויות והגנים, להדגרה מבוקרת – נשרים, בזי צוקים, בזים אדומים ועוד. כאשר בוקעים הגוזלים, חלקם הגדול עובר לאימוץ אצל הורים מאמצים, לאו דווקא אצל ההורים הביולוגיים.

ישנן שתי שיטות לקחת את הביצים:

1. ביצי מילואים - ברגע שמוטלת ביצה, אם היא נעלמת, הנקבה מצליחה לייצר ביצה חדשה תוך כמה שבועות, זה נקרא "ביצי מילואים". לול מסחרי מבוסס על העיקרון הזה, כל יום לוקחים מהתרנגולות את הביצים שלהן, והן מטילות ביצי מילואים. רק לפני כמה שנים גילו שגם נשרים יכולים להטיל ביצי מילואים. זוג נשרים מטיל ביצה אחת בשנה. באמצעות ביצי מילואים, יכולים להגיע לשתיים.

2. ביצי דמה – מחליפים ביצה חיה בביצת דמה (עשוית גבס). העופות חושבים שהם דוגרים. כשבוקע גוזל, מחליפים ביצת דמה בגוזל שבקע.

בטבע, הנשרים מקננים במצוקים. יש שם מחילות, בתוכן הם בונים קן. בגן חיות, צריך הרבה מזל שזוג שנשרים ימצא מקום מספיק בטיחותי עבור הביצה. הפרעות יכולות לבוא מהקהל, ומציפורים נוספות שנמצאות בתצוגה. לכן אוספים את כל הביצים של עופות דורסים שנמצאים בשבי – בגני חיות ובגנים זואולוגיים. בטבע מתערבים רק אם יש בעיה חריגה. רשות שמורות הטבע, שאחראית על הפרויקט, מחליטה אילו ביצים לקחת מהטבע.

המדגרה בגן החיות התנכ”י היא מדגרה ארצית – מגיעים אליה כל הביצים. בהדגרה מבוקרת סיכויי הבקיעה יותר גבוהים. כך נוצרות גם ביצי מילואים, כלומר יותר גוזלים.

אם יש גוזלים עודפים, ואין מספיק הורים מאמצים, מגדלים אותם במרכז ע"י בני אדם. במקרה שכזה, סיכויי הגוזל לא טובים.

כלומר התהליך האופטימלי הוא הדגרה מבוקרת, וגידול אצל הורים מאמצים. כשהגוזלים פורחים מהקן, הם חוזרים לאחריות רשות הטבע והגנים.

המדגרות נמצאות בתוך חדר קטן. בחדר יש לוח בקרה, כמו ארון חשמל, עם נורות שדולקות מבחוץ, למקרה שיש בעיה באחד התאים ואז המערכת מתקשרת לפלאפון של המטפלים. יש תשעה תאים, כל אחד הוא אינקובטור עם ביצים. מדגירים כל מיני ביצים, רובן של נשרים.

החישוב אצל עופות דורסים הוא מאד מדויק, בניגוד לבני אדם.

אצל נשרים למשל זמן הבקיעה הוא 57 ימים והגוזלים בוקעים במהלך שלושה ימים. בזים בוקעים מאד מהר, תוך כמה שעות. לכל ביצה יש תיק מעקב, עם תאריך מיועד לבקיעה.

אם גוזל בוקע יום-יומיים לפני הזמן, מתגלה לרוב שטעו בחישוב. אם ביצה לא מתחילה לבקוע בתאריך המיועד, סימן או שהגוזל מת או שיש בעיה אחרת. לפעמים העובר הפוך בביצה וצריך לעזור לו לבקוע. מחכים כמה שעות או יום אחד, ואז מתחילים לפתוח. עושים חור קטן בקליפה ומציצים לראות אם יש תנועה.

תהליך הבקיעה של ביצת הנשר לוקח שלושה ימים:

ביום הראשון, שומעים את הגוזל מצייץ וזז.

ביום השני, נוצר חור בביצה, רואים את המקור. בטבע, ההורה לוחץ על הביצה ועוזר ליצור סדקים.

ביום השלישי, הגוזל כמעט בחוץ ורואים את הביצה נשברת. בשלב זה, מתערבים ועוזרים לעשות סדקים.

בעקרון, מחזירים את הגוזל לזוג הורים - לאו דווקא להורים הביולוגיים. מחכים יום-יומיים, רואים שהוא אוכל ומרגיש טוב, ואז עוטפים אותו בשברי הביצה בו בקע ומעבירים להורים. למרות שגילו שנשרים יכולים לעשות הטלת מילואים ולהטיל שתי ביצים, אי אפשר להביא להם יותר מגוזל אחד.

הגוזלים מגודלים בשיטה מיוחדת שמונעת החתמה, כלומר, הכרת בני אדם, כי אחרת הם לא יוכלו לצאת לטבע (אם יחפשו אוכל מבני אדם בטבע, כנראה שלא ישרדו). הגוזלים יושבים בתוך אינקובטור לחימום שבנוי מחלון חד כיווני (רק המטפל רואה פנימה). יש שרוול בתוכו מכניסים יד ומאכילים את הגוזלים באמצעות כפפות. הגוזלים לא רואים, לא שומעים ולא מרגישים את בני האדם. המטפלים מחקים את התנהגות ההורים ונוגעים בגוזלים באמצעות בובת פוחלץ של נשר, חיקוי של אמא.