בקרוב: גירסה חדשה ל"אריאל" של סילביה פלאת

גירסה לא מצונזרת של יצירת המופת של סילביה פלאת "אריאל" עומדת לשנות את התדמית המדוכאת, המיואשת וחסרת האונים של המשוררת, ולהציג אותה כדמות אנרגטית ואופטימיסטית, שהתאבדותה באה כרעם ביום בהיר. הגירסה החדשה שתצא בנובמבר הקרוב תפתח פרק חדש בכל הסאגה של יחסיה עם בעלה, המשורר הבריטי, טד יוז.

לראשונה ייחשפו הקוראים לשירים בסדרם המקורי, במקום גירסאות ערוכות בצורה "כבדה" שפורסמו על ידי יוז לאחר מותה של פלאת, ויחזקו את אלו הטוענים שהתאבדותה לא היתה תוצאה של מחלת נפש, אלא יותר של יחסיה המעורערים עם יוז.

פלאת (1932-1963) נולדה בבוסטון להורים מהגרים מגרמניה.  לאחר לימודי קולג' בארצות הברית, נסעה פלאת להמשיך את לימודיה בקיימברידג', אנגליה, שם פגשה את יוז, והשניים היו מעין "צ'ארלס ודיאנה", או אם תרצו "דיוויד וויקטוריה" של העולם הספרותי. 

בשנת 1957 חזרה לארצות הברית וב-1959 נסעה בחזרה לאנגליה, שם ילדה את שני ילדיה. בעלה עזב אותה לטובת אשה אחרת, היא נכנסה לדיכאון ושרפה מאות עמודים של עבודותיה. ב-7 בינואר 1963 שמה פלאת קץ לחייה באמצעות גז. השם "יוז" הוסר ממצבתה, ויוז הואשם על ידי מכריה במותה. המשוררת רובין מורגן אף כתבה פואמה בה היא מאשימה את יוז ברצח של פלאת.

פלאת פרסמה שני קבצי שירה: "קולוסוס" (1960) - שירים אישיים וענוגים; ו"אריאל" (1965) - שירים שבאים בהם לידי ביטוי לחציה הנפשיים. לעברית תורגמו הספרים: "פעמון הזכוכית" (1963), יצירה אוטוביוגרפית הנחשבת יצירת מופת בז'אנר שלה, "מתוך רמצי האפר" (1965) - הכולל שני שירים, "היומנים של סילביה פלאת' 1950-1962" (2002), "חליפת הלא נורא" (1996), וכן ספר שירים נוסף: "אלקטרה בשביל האזליאות".