דוקאטי ST3 - בשם הגימור

השם "דוקאטי" מתקשר בקרב רוכבי אופנועים בדרך כלל לכלים ספורטיביים, חלקם קיצוניים ואחדים אף אקזוטיים, עם כל שנדרש כדי להקרא רפליקות מירוץ לכביש. אבל בערך באמצע שנות ה-90 החליטו האיטלקים לחרוג ממנהגם ולהציע גם אופנועי ספורט-טורינג, תוך הרחבת ארסנל הדגמים.

על פניו זה נשמע הגיוני מאד. הבסיס הספורטיבי כבר קיים, ו"תפירת" חבילה מתונה יותר על אותו בסיס, כזו שתאפשר רכיבה מהירה ורגועה למרחקים, נראית פשוטה למדי. כמה מסובכת יכולה הרי להיות התאמת מנוע לגמישות "על חשבון" ביצועים, שינויי שלדה ומתלים, קצת עיצוב, אתם יודעים...

אז זהו. שהעסק לא ממש פשוט, והחיים במסלול הרגוע לא היו קלים לדוקאטי. לקהל, מה לעשות, לקח זמן להשתכנע שגם הצד השפוי מיוצג אצל מי שמוכרת כמקבילה הדו-גלגלית של פרארי. אתם רואים הרבה לקוחות רצים לרכוש מיניוואן עם לוגו של הסוס הצוהל?

בכל מקרה, דוקאטי השיקה את ה-ST2, אופנוע העושה שימוש במנוע מקורר אוויר ולא ממש מודרני (עם שני שסתומים לצילינדר), יחד עם ה-ST4 שהגיע מאוחר יותר, עם ארבעה שסתומים לצילינדר, קירור נוזל והספק מרבי משופר. התוצאה באמת לא הייתה רעה. אבל, הראשון לא היה חזק דיו, השני התגלה כמסובך ומורכב מדי למטרות תיור.

אז שלושה שסתומים

התמקמות במושב מבהירה כי דוקאטי מציעים כעת אופנוע שגם מרגיש מאד מסיבי. הברכיים ננעלות היטב סביב מיכל הדלק, ואילו הכידון (ניתן לכיוון גובה!) מכתיב תנוחת ספורט-טורינג קלאסית, עם רכינה מתונה לפנים. לוח המחוונים נאה למראה ומספק שלל מידע, כולל צריכת הדלק, מהירות ממוצעת ועוד.

מד הדלק ברור ומדויק, ומאד אהבנו את תאורת הלילה הכחלחלה. המתגים נוחים לתפעול, ואילו ידיות המצמד והבלם מתכווננות כנדרש. יש ידית עזר (מבורכת) להנפת האופנוע על רגלית האמצע, יש חללי אחסון צנועי-נפח מתחת למושב, ויש אפילו מנעול "פרסה" מקורי. חסרו לנו ווי עיגון למטען, אך לעומת זאת יש סט מזוודות - בתוספת מחיר כמובן.

לא אהבתם אותו בעיר? צאו החוצה. לפתע משתנה תפקודו של ה-ST מקצה לקצה. המנוע המחוספס מתגלה פתאום כיחידת כוח נהדרת, מייצר כוח זמין כבר ב-3,000 סל"ד, ולא מאבד אוויר בקצה העליון. כאשר עולה הקצב, הופך תפעול תיבת ההילוכים לקל יותר, ואפשר - כמה נחמד - לוותר על המצמד בהעלאת הילוכים.

ואיך אפשר בלי להזכיר ערך מוסף לחווית הרכיבה כאן - הצליל. לאזנינו מדובר בלא פחות מקונצרט מדהים של קולות מתכתיים, נשיפות וגניחות ושאיפות, כשמשיכת מצערת מלאה מחליפה באס מרטיט בשאגת מלוא-גרון אופיינית. ולמכורים באמת יש לנו המלצה חשובה אחת. בעצם שתיים: רכיבה במנהרות, ובעיקר סגירת מצערת בנסיעה הררית. תענוג.

ולא רק המנוע. נוחות הישיבה והמושב עצמו מקבלים כאן ציון "מצוין", כאשר 500 ק"מ של רכיבה רצופה - או.קיי, תדלקנו לפעמים - עברו ללא כל כאב. מיגון הרוח מעולה, המתלים סופגים מצוין והיציבות מופתית. אפילו תצרוכת דלק של 16 ק"מ לכל ליטר, ובעיקר מיכל גדל-נפח (21 ליטר) זכאים לתשואות. סיפרנו כבר שמערכת הבלימה מאפשרת האטה חזקה בעזרת אצבע, עם מהלך אפסי והמון רגש? יצא להם טוב.

אבל יותר מכל מככב ה-ST בפניות מהירות. ההיגוי סופר-יציב, ההיזון החוזר מעולה והמנוע רק משלים את חבילת הפאן. בכבישים מפותלים ואיטיים לעומת זאת, תצטרכו לעבוד קשה יחסית. כניסה נמרצת לפניות תוך כדי בלימה תגלה כי מדובר אחרי הכל באופנוע ספורט-טורינג, ולא רפליקת מסלול. כמעט ושכחנו...

דוקאטי תפרו עם ה-ST החדש חבילה מעולה. גם יכולת ספורטיבית משובחת, גם רמת תיור גבוהה. יש כאן מנוע נפלא, בלמים מצוינים, מתלים ושלדה שעובדים כהלכה מחוץ לעיר וכמובן, איך אפשר שלא להזכיר שוב, איכויות סאונד שלא מהעולם הזה. על-פניו, נשמע כמו חלום על שניים.

אולי לאחרים. אנחנו פשוט לא מוכנים לשלם כ-110,000 שקלים (6,000 ש"ח יותר מהונדה VFR, למשל) עבור אופנוע שמציג רמת גימור ואיכות הרכבה המזלזלים כך ברוכש. חבל.

בעד: מנוע, בלמים, מתלים ושלדה, התנהגות, נוחות

נגד: איכות גימור, רכיבה עירונית