שבע סליחות כלכליות
השמצנו אותם, שכחנו את הישגיהם, המעטנו בערכם, פסלנו אותם על הסף ושכחנו לתת להם קרדיט: שבע בקשות סליחה מאנשים שהכלכלה הישראלית חייבת להם לא מעט
המילה הנדירה ביותר בעברית המודרנית היא ככל הנראה "סליחה". לעתים רחוקות אפשר לשמוע אותה ברחוב, וגם אז מפי אדם המפלס בעזרת מרפקיו את דרכו בתוך ההמון. סליחה נעדרת מלשונם של הפוליטיקאים ושל מעצבי דעת הקהל, והיא מופיעה לרגע בפיהם רק כשהם באים לחלוק בתוקף על דעתם של אחרים.
בערב יום כיפור תשסה עשיתי לי רשימה חלקית ולא ממצה של שבעה אנשים ודברים הקשורים לכלכלה, הראויים לסליחה שנמנעה מהם עד כה. סליחה בלתי-אמצעית: מן התפילות של יום כיפור לא עולה האופציה לכפרה ומחילה בתיווך האלוהים על החטאים והעוונות שבין אדם לחברו. האלוהים הרחום והחנון לא משחרר את הבריות מלהיות בסדר עם עצמן.
ואלו שבע סליחותיי.
1. סליחה מבייגה שוחט. שוחט שימש כשר אוצר בשתי קדנציות לא רציפות: בממשלת רבין ובממשלת ברק. לבבי, מאיר פנים, לא מתנשא, שוחט התחבר בקלות לציבור וזכה לחיבוקו. פחות אהדו אותו בניה ובנותיה של הקהילייה הכלכלית המקצועית. נגד מדיניותו, שהתאפיינה בשיקול דעת ומידתיות, נכתבו מאמרים חוצבי להבות ונישאו דרשות של ביקורת גורפת.
את הסליחה מבייגה צריך לבקש על ההשכחה וההדחקה של הרפורמות הכלכליות שהוא הוביל: רפורמה במסים, רפורמה בפנסיה, רפורמה בבנקאות, רפורמה בנמלים, רפורמה בתקשורת, רפורמה בתשתיות ועוד. לא את כולן הביא לסיום ויישום מוצלח; לממשלות של העבודה לא היה רוב בכנסת כפי שיש לממשלות ליכוד, והן היו מסוכסכות בתוכן.
אבל שוחט שבר את המוסכמות, הכין את הקרקע, שחט את הפרות הקדושות, ניפץ הרגלים ישנים ויצר תסיסה רפורמיסטית ששרי אוצר אחרים ניצלו להעברת התוכניות שלהן. שוחט זרע את הזרעים של כמעט כל השינויים המבניים הגדולים המגיעים כעת להבשלה. אפילו המונח החדשני הזה, רפורמה מבנית, מופיע לראשונה בימי שוחט.
ברוב הצעות הרפורמה שהריץ, שוחט למד קודם כל מה נהוג ומקובל בעולם. הוא לא רצה, בדרך כלל, להמציא את הגלגל. הכלכלה היא מדע עגמומי; אף על פי כן, שוחט כשר אוצר הרבה לחייך. בשתי תקופות כהונתו המשק הישראלי צמח, בממוצע, ב-6% לשנה והאבטלה חוסלה בהדרגה.
2. סליחה מפרופ' יעקב נאמן. נאמן כיהן תקופה מאוד קצרה כשר האוצר בממשלת נתניהו ונטש אותה כשהתייאש מהאפשרות להקמת ממשלת אחדות לאומית. כאשר הודיע פרופ' יעקב פרנקל על כוונתו לפרוש מבנק ישראל ב-1999, הציע לו ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, את תפקיד נגיד הבנק. שוחט התנגד בתוקף, זעם, זעף, לחץ, איים בהתפטרות. גם התקשורת התגייסה נגד המועמדות של פרופ' נאמן.
במבט לאחור, צריך לבקש כמה סליחות מפרופ' נאמן. כשר אוצר (שומר מצוות) חשף פרופ' נאמן אומץ לב פוליטי יוצא דופן כשהעמיד בראש סדר היום את ההכרח לקצץ בקצבאות ובתמיכות למגזר החרדי ולשנות את החוקים והתקנות כך שבחורי הישיבות יצאו לעבודה.
הוא כינה אותם, לראשונה, פרזיטים כלכליים. החוגים החרדיים פתחו נגדו במלחמת חורמה והציבור החילוני, משום מה, גמגם ולא נטה שכם. כשהיום מצטרפים רבבות חרדים וחרדיות לכוח העבודה האזרחי, זה קורה בזכותו של פרופ' נאמן.
בתקופת המשבר הפיננסי האסיאני הקרין שר האוצר נאמן אמינות ויציבות שמנעו היסטריה בישראל. מי שמהמר על פיחות בדולר, אמר באוקטובר 1998 בלשון בוטה שעוררה עליו ביקורת של כל המומחים והאנליסטים לשוק ההון, יאכל אותה בגדול. ואכן אכל אותה בגדול: דולר אחד נסחר אז בין הבנקים בתל-אביב ב-4.36 שקלים; כיום נסחר הדולר ב-4.45 שקלים. רווח של 0.3% לשנה על השקעה מאוד מסוכנת.
באשר למועמדותו לנגיד בנק ישראל: נאמן לא נתפש אז כאישיות כלכלית אידיאלית להחליף את פרנקל, אבל תראו מי קיבלנו במקומו. סליחה, פרופסור.
3. סליחה מתעשיית הטסקטיל והאופנה הישראלית. מה לא נכתב ונאמר על התעשייה הזו? שאין לה עתיד במדינת הטכנולוגיה הגבוהה, שאסור להשקיע בה, שכולה נודדת למזרח הרחוק והתיכון, שיזמים נוטשים אותה, שפועליה חסרי תקווה ובעיקר שהיא לא תשרוד מול החשיפה לייבוא זול ולאופנה יקרה.
אלא שלמרות זאת ואף על פי כן, עשתה תעשיית האופנה הישראלית את הבלתי-אפשרי: היא הפכה - ובשנות המיתון דווקא - לאחד הענפים המובילים והמצליחים במשק. כשחנות זארה הראשונה נפתחה בתל-אביב, נדמה היה שהקיץ הקץ על אופנה תוצרת הארץ.
אבל יצרני הטקסטיל והאופנה לא אמרו נואש, השיבו מלחמה שערה, התאימו את עצמם במהירות לטעמו של הלקוח הישראלי העצבני ופענחו את העדפותיו. המפעלים התייעלו, העבירו את פסי היצור הפשוט לחול והשאירו בישראל את התכנון, השיווק והטכנולוגיה.
לכן, המספר הכולל של המועסקים בענף גדל, למרות הקיצוצים. מוצרי האופנה הישראליים דחקו את רגליהם של מוצרי היבוא הממותגים והם נמכרים כמו לחמניות חמות בשווקי חוץ לארץ. מי שמחק את תעשיית השמעטס מהנוף הכלכלי והעסקי של ישראל, חייב לה את סליחתו.
4. סליחה מויקי כנפו. גב' כנפו יצאה לצעדת המחאה שלה לפני כ-15 חודשים מדימונה לירושלים עטופה בדגל הלאום, ליכודניקית ומסורתית. בעיני רבים, כולל אותי, היא סימלה את ישראל של עיירות הפיתוח הנצחיות: ימיניות, אקסטרא-פטריוטיות וצמודות לקופה הציבורית ולקצבאות הביטוח הלאומי.
חלפו חודשים וכנפו - בניגוד לציפיות מבקריה - השתנתה ללא היכר. היא פיתחה תודעה חברתית ופוליטית עצמאית ועל-מפלגתית, השתחררה מדעות קדומות ומדמגוגיה זולה וסירבה להשלים עם גורלה.
באחרונה הצטלמה בעירום לאתר אינטרנט ארוטי: גם הגברים הבריטיים המובטלים מהסרט המהולל "ללכת עד הסוף" הופיעו עירומים בריקוד סקסי, ולאותה המטרה: להוכיח שהם מסוגלים להיחלץ ממצוקת הבטלה, מהתור המשפיל ללשכת העבודה, מהדיכאון הקיומי. לקחת את גורלם בידיהם, ליזום דברים - גם את היוזמה פירושה העירום. והיא כמותם.
השינוי שהתחולל בויקי כנפו, מדגל הלאום לעירום, מסמל את התהליך המתחולל עכשיו בעיירות הפיתוח של ישראל - מסבילות לפעילות. מעטיפה לחשיפה. מש"ס לשינוי. התושבים, ובמיוחד הנשים, מגלים נכונות ליזום, להנהיג, לצאת מן הקונכייה לעשייה עסקית, להצליח. בכל גיל. ואם בעירום, אז מה? רק לגברים בריטיים מותר?
מאבקה של כנפו הניב תוצאות. לצד הקיצוץ בקצבאות נאלצו משרדי האוצר והעבודה להעניק לנשים חד-הוריות תמריצים ממשיים לעבודה. רבבותיהן כבר עובדות. אומנם בשכר לא גבוה, אבל עובדות.
5. סליחה מיוסי בכר. ד"ר יוסי בכר, מרצה לחשבונאות באוניברסיטאות בארץ ובארה"ב ושותף בכיר במשרד רואי חשבון מוביל, לא היה הבחירה הטבעית של נתניהו לתפקיד מנכ"ל האוצר. נתניהו העדיף מישהו יותר פוליטי, יותר מקורב, יותר כוחני, עם ראש פחות מדעי.
מלכתחילה נחשד ד"ר בכר בניגודי אינטרסים: משרדו טיפל בלקוחות עסקיים מובילים במשק, הבאים תכופות במגע עם האוצר ונציגיו. המסתייגים הקולניים ממועמדתו למנכ"ל האוצר ראו בכך פגם בל-יעבור. נגד המינוי של בכר נוהל מסע החשדות לא סימפטי והוא נדרש לווידויים פומביים וחשאיים. גם אחרי שסיפק רשימת לקוחות וגזר על עצמו התנתקות מוחלטת מהם, לא השביע את מלוא רצון מתנגדיו. מבחינתם, הפנקס נשאר פתוח.
הם חייבים לו סליחה. בכר נהג, מאז כניסתו בדלתות האוצר, בניקיון כפיים גמור. רבב לא דבק בו. בהדרגה ביסס את מנהיגותו. בהדרגה שכנע את הסובבים אותו שהקשבה אינה חולשה ושינוי דעה כתוצאה ממחקר נוסף ובדיקה נוספת אינו רכרוכיות. כישורי הגישור שלו ומקוריותו המקצועית נתגלו בוועדה הגדולה שעמד בראשה, הוועדה לרפורמה בשוק הבנקאות וההון.
ד"ר יוסי בכר הוא מנכ"ל אוצר מזן חדש: בא מענף השירותים הפיננסיים ויחזור אליו בתום כהונתו בממשלה. הטובים מבין שרי האוצר של ארה"ב ושל מערב אירופה היו כאלה. מי ייתן במקומותינו.
6. סליחה מדניאל דורון. שמו של דניאל דורון לא הולך לפניו בארצו. דורון משמש כפרשן הבכיר לענייני ישראל בעיתון העסקים האמריקני וול סטריט ג'ורנל, ואף על פי כן הוא מתדפק כעני בפתח על דלתותיה של התקשורת הישראלית, נדחה הלוך ושוב.
איש לא צעיר, שבשתי ידיו הקים את המרכז לקידום כלכלי וחברתי, שפרח בסוף שנות השמונים של המאה שעברה והפך עכשיו למפעל של אדם בודד אחד. האמירה אין נביא בעירו תפורה בשבילו: קולו של דניאל דורון כמעט ואינו נשמע בארצנו, ועל כך מגיעה לו הסליחה.
כי דניאל דורון הוא הלוחם בדרכים למען כלכלת שוק חופשי מימים ימימה. שוק חופשי באמת, לא רק ממעורבות ממשלתית, אותה דוחה דורון בשאט נפש, אלא גם מן העוצמה היתרה של המונופולים, הקרטלים, ההסדרים הכובלים והבנקים.
הו, כן, הבנקים הארורים: אין כלכלן המסוגל לשנוא את הבנקים הגדולים בארצנו יותר מדניאל דורון. שנות דור הוא מטיף לשבירת כוחם, לפיצולם, לחשיפתם לתחרות אמיתית. הוא מזהיר, וחוזר ומזהיר, מפני המצב שבו היד הנעלמה של שוק הכספים החופשי הוחלפה בהחלטות שרירותיות של בנקאים בודדים בעלי כוח ריכוזי רב.
הדברים שכתב ואמר דניאל דורון סללו אך בקושי את דרכם לתודעה של מדינאים כלכליים בישראל. הם רדיקליים מדי, קשים לתיוג. אף מטיף תקשורתי-חברתי לא אימץ אותו כמורה דרך, אך יש לו ממשיכים ותלמידים, הסופגים את תורתו. הוא השפיע, בדרכו שלו.
שר האוצר נתניהו נשמע תכופות כמי שמצטט את דניאל דורון, וכך גם חברי כנסת ופרשנים בעיתונות. רק שהם עושים זאת בלי ייחוס ובלי קרדיט, כנהוג בארצנו.
7 . סליחה מהחוסך הישראלי הקטן. משגעים אותך, מה? לא נותנים לך מנוח עם הרפורמות, המהפכים, היוזמות, החקיקות. שוק ההון הישראלי נמצא במצב של בלגן מוסדי מתמשך כבר לפחות שש-שבע שנים, ובאחרונה הכאוס רק גובר. ואתה, החוסך הקטן, מסתכל מדי חודש בחרדה על חסכונותיך הצנועים ושואל את עצמך: מה בדיוק הם רוצים ממני, כל אלו שרק טובתי בפיהם?
סליחה, החוסך. הודות לך, הודות לקור הרוח שלך, לשיקול הדעת שלך, הודות לסירובך ללכת שבי אחרי חליל הפניקה עליו ניגנו מנהיגיך, ניצל המשק הישראלי ממשבר. פעם אחר פעם עמדת בפתח, לא זזת ולא נתת לאש להתפרץ. היית עוגן היציבות ושומרה; סביבך נהם הסער.
כשנגידים של בנק ישראל הקפיצו את הריבית לשמיים ואחר-כך הפילו אותה לקרקע ושוב הקפיצו לגובה אולימפי, אתה המשכת להחזיק את מירב כספך בשקלים כאילו דבר לא קרה. כאשר עשירי הארץ פתחו חשבונות במטבע חוץ בבנקים זרים והעבירו לשם את מאות מיליוני הדולרים שלהם, אתה נשארת נאמן לפקיד הבנק שלך וסניף הבנק שלך (אגב: הם, העשירים, דווקא הפסידו מהבריחה אל הדולר).
כשראשי המשק שידרו פניקה בפרהסיה, ניבאו קריסה של בנקים וגירוש ישראל בבושת פנים משוק ההון העולמי, אתה משכת בכתפייך הצרות ויצאת כל בוקר לעבודתך. הבהלה שלהם לא דבקה בך. לא התרגשת ממה יגידו החברות הבינלאומיות לדירוג האשראי. לא רצת לנאסד"ק בשיא פריחתו ולא יצאת ממנו חבול. מהבורסה של תל-אביב הדרת את רגליך ואת כספך; תנודותיה השאירו אותך אדיש. גם המיסוי על רווחי הבורסה ועל הריבית השאיר אותך אדיש - קיבלת זאת כדבר מובן מאליו.
החוסך והחוסכת הקטנים, אתם עמדתם בגבורה בסערת המהפכה המתמדת שעשו בשמכם ולמענכם (בלי שנשאלתם לדעתכם, כמובן) שרים וחברי הכנסת, בנקאים ורגולטורים, נגידים ומומחים, יועצים ופרשנים. בזכותכם, הכלכלה הישראלית שרדה.
וכאשר שר האוצר הנוכחי יתחיל לממש את הרפורמה שלו בשוק ההון, אתם לבטח תגיבו עליה בדיוק כפי שהגבתם על כל קודמותיה: בשלווה הראויה לשבח. מחילה וסליחה מכם ביום הכיפורים תשס"ה.
שוחט: הכין את הקרקע. צילום: נדב נויהויז
נדב נויהויז
נאמן: מנע היסטריה. צילום: אורן אגמון
צילום אורן אגמון
כנפו: לא רק גברים בריטים. צילום: אתר פרפר 1
באדיבות אתר פרפר1
בכר: מנכ"ל אוצר מזן חדש
דניאל דורון הלוחם בדרכים
מומלצים
