השביתה: אלפים "נתקעו" ברחבי העולם

השביתה הכללית במשק, שנעצרת הבוקר (יום ד') בהוראת בית-הדין לעבודה, מנעה אתמול את יציאתם של ישראלים רבים מן הארץ, אך הם לא הסובלים היחידים. עשרות ישראלים המבקשים להגיע לארץ נאלצים להישאר בחו"ל. 

אתמול בצהריים נמנעה נחיתה בנתב"ג של ארבעה מטוסים של חברת "אל על", שהגיעו לשמי הארץ, והופנו לנחיתה באירופה. על אחד המטוסים היו שני ארונות עם גופות, בדרכן לקבורה. ארגון זק"א יצא ללרנקה במטוס שכור והביאם ארצה, לאחר שקיבל לשם כך אישור מוועדת החריגים של ההסתדרות. גם לגרמניה יצא מטוס פרטי, כדי להביא מח עצם למושתל שממתין לו בארץ. 

בין הישראלים שממתינים בחו"ל - קבוצה של 12 חולי כליות המטופלים בבית החולים "אסותא" בתל אביב, שיצאו לנופש של שבוע בקרואטיה, הכולל גם טיפולי דיאליזה.

אחד מתריסר החולים, זאב מישקין, בן 67 מגבעתיים, סיפר ל-ynet בשיחה מקרואטיה: "שלומי טוב כרגע. פעם בשנה אנחנו עושים טיול לחוץ לארץ, וזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות כדי ליהנות, במסגרת הצרות שנפלו עלינו. אם אנחנו לא עושים שלוש פעמים בשבוע דיאליזה של ארבע שעות כל פעם – אנחנו לא יכולים להישאר בחיים. אף אחד שלא עשה את זה לא יכול להבין כמה זה קשה".

"אם אנחנו נשארים בקרואטיה", מתנחם מישקין, "אין לי ספק שלא יתנו לנו למות. אני משוכנע ש'אסותא' תדאג לנו. לא ייתכן שלא יתנו לנו לעשות כאן דיאליזה – כי זה פשוט פסק דין מוות, ואני משוכנע ש'אסותא' תהפוך עולמות. אבל אנשים צריכים להתעורר. אנחנו עכשיו בדרך לדיאליזה – ככה שיש לנו עוד לפחות יומיים לחיות. הדיאליזה הבאה קבועה לנו בתל אביב, וכרגע עדיין אין לנו תור לדיאליזה בקרואטיה".

"אנחנו ביום חמישי אחר הצהריים, בלי נדר, אמורים לחזור", הוא מסכם, "ואם לא נחזור – יהיה לא טוב. פעם אחת אולי תהיה תביעה ייצוגית נגד האיש הזה עם השפם".

מנכ"ל "אסותא", פרופ' יאיר שפירא, פנה במכתב דחוף להסתדרות וכתב: "עקב השביתה שפרצה 12 החולים שוהים כעת בקרואטיה ללא יכולת חזרה. מדובר בחולי דיאליזה שזקוקים לטיפול בדחיפות ביום חמישי הקרוב". "אי קבלת הטיפול", הדגיש פרופ' שפירא במכתבו, "עלול לגרום להם לנזקים רפואיים בלתי הפיכים ואף למוות. אי לכך אבקש את עזרתכם הבהולה באישור נחיתתם בארץ".

בעקבות הפרסומים בתקשורת ולאחר מספר פניות נמסר כי אם אכן מדובר בפיקוח נפש, החולים יורשו להיכנס לארץ בלא כל תנאי וללא כל ספק".

מטיילים בבולגריה: "אנשים עלולים להישאר בלי תרופות"

"כל היום אנחנו מסתובבים באי וודאות והלחץ גדול מאוד", סיפר אתמול ל-ynet יורם יצחקי, שיצא עם אשתו לטיול מאורגן בבולגריה. "היינו אמורים להמריא חזרה לארץ הבוקר מוורנה, אבל אמש כשהבנו שאין סיכוי שהטיסה תצא, הזמנו עוד לילה במלון ושילמו מכיסנו".

מדובר בשלוש קבוצות השוהות באותו מלון, כל אחת מהן מונה כ-30 ישראלים, הממתינים בדריכות לסיום השביתה. "בקבוצה שלנו כולם גמלאים. יש כאן אנשים מבוגרים שאין להם תרופות. אנשים לקחו תרופות לזמן הטיול ועוד קצת 'אקסטרא', אבל מחר כבר יגמרו להם התרופות, ואין כאן את המרשמים - מה הם אמורים לעשות?!", שאל יצחקי בדאגה.

לדבריו, "לאנשים נגמר הכסף והם נאלצים לבקש הלוואות וטובות מאחרים. אנשים מקללים את מי שגורם לשביתה ופוגע בנו, ברור לכל שחייבים לשלם את המשכורות לעובדי הרשויות ואנחנו מבינים את זה, אבל הם פוגעים במטיילים ובגימלאים שסוף סוף יוצאים לחופשה. אנחנו לא מליונרים וקשה לנו לשלם תוספות בגלל אירוע שאפשר למנוע אותו. פרץ מעניש אותנו. חברת הטיולים הודיעה לנו שמאחר ולא היא גרמה לשביתה היא לא תישא בהוצאות, אנחנו תלויים באוויר ובחסדים של אנשים אחרים. אנחנו אנשים מבוגרים ומאוד מאוד לחוצים".

"חוששות שלא נוכל להגיע לחתונה"

באוסטריה "נתקעו" אם ובתה שנסעו לחופשה בארה"ב, ועלו שלשום לטיסת "אל על" לישראל, אשר הופנתה אתמול לנחות בווינה בגלל השביתה. "נסענו לבקר את הבן שלי ומיהרנו לטוס חזרה לארץ לחתונה של הבן של אחותי", סיפרה האם. 

"החתונה תיערך ביום חמישי ואנחנו מרגישות חסרות אונים. אנחנו לא יודעות מה לעשות? מתי נוכל לחזור? אנחנו לא רוצות להפסיד את החתונה, הוא כמו בן בשבילי", אמרה. "אנחנו גם לא יכולות למשוך כסף ולא ניתן להעביר לנו כסף מהארץ".

תקועים בטשקנט

קבוצה נוספת, המונה יותר ממאה ישראלים, סובלת אף היא מחוסר ודאות לגבי החזרה לארץ. מדובר בישראלים ש"נתקעו" בשדה התעופה בטשקנט שבאוזבקיסטן לאחר שהיו אמורים להגיע ארצה מסין. 

שביתה שדה תעופה מטוס (צילום: איי פי)

שגריר ישראל בטשקנט, עמי מהל, הגיע לטרמינל מצוייד ביותר ממאה ארוחות ערב עבורם. לאותם ישראלים אין ויזות או יכולת לצאת מהטרמינל ומשרד החוץ עושה מאמצים לארגן להם ויזה קבוצתית, שתאפשר להם לצאת משדה התעופה כדי שיוכלו לפחות ללון בבית מלון.

מוקדם יותר טען מוטי, אביו של אחד מהם, כי "אין מי שיעזור לישראלים שם". הוא סיפר ל-ynet: "התקשרתי לחברות התעופה 'ארקיע' ו'אייר אוזבקיסטן', אך אין תשובה ברורה מצידם. התקשרתי לשגרירות ישראל בטשקנט – שם אין כל מענה. התקשרתי לחדר המצב ולמחלקת ישראלים במצוקה, והסבירו לי שהמצב לא כל כך נורא, שטשקנט לא מסוכנת יותר מירושלים והציעו לי להתאזר בסבלנות", אמר האב המודאג.

לדבריו, "אם הם יחזרו היום אז הכל בסדר אבל אם זה ייקח יומיים-שלושה, אני לא מבין איך אפשר להישאר במקום כזה? אני מצפה שיסייעו להם".

בנו ניר, בן ה-26, שנמצא בטשקנט מאז אתמול בצהריים, סיפר: "דחסו אותנו, 80 ישראלים, בצריף רעוע בן שתי קומות, מלא עד אפס מקום יחד עם הודים, סינים ודיילות של חברת התעופה האוזבקית. עשן הסיגרים ההודים מתערבב עם ריחות המטיילים שהגיעו לשדה ממדינות המזרח - ממש קשה לנשום".

"אני יושב פה על שטיח המשמש בית גידול לפשפשים, וחולם על הרגע בו יקום אחד ההודים ממושב המתכת הקשה, שהפך בשעות האחרונות למצרך יקר ערך, אז אוכל לשבת בנחת בלי שידרכו עלי ואשתדל כמובן להתאפק כמה שיותר כדי להימנע משימוש בשירותים".

"עמיר פרץ לא מודע, כנראה, לעובדה שאין אפשרות להוציא כסף בשדה התעופה בטשקנט או להשתמש בכרטיס אשראי. הוא גם לא ידע שכמה דתיים אומללים, שומרי כשרות, הצטרפו למאבק ונאלצים לשבות רעב", אמר ניר.

"המאבק ברעב, בלכלוך, בריחות ובזמן הבלתי ידוע שנשהה כאן, עובר במשחקי קלפים, בציפייה שאחד המזגנים יופעל (אני אישית מרביץ לאחד כבר שעתיים), ובעיקר במחשבות 'מה הייתי עושה עכשיו לעמיר פרץ'. השמועות מדברות על ישיבות ממשלה קדחתניות, המתנה של 15 שעות, ואולי אפילו על הנפקה מהירה של ויזות, שתאפשר לנו לצאת מהחור הזה".

"הודעות ה-SMS הנשלחות מהבית למטיילים המיואשים מעשירות את החברות הסלולאריות וזורעות שמועות חדשות בקרב הממתינים. כשיצאתי לטיול כיבדה אותי אמי הפולנייה בכמות אדירה של תרופות. ואילו עכשיו, כשהייתי אמור להיות במרחק של שעתיים מהבית, אני מחלק אותן לכל התשושים, תמורת נייר טואלט. אפילו הצלחתי להשיג חופן אגוזים, ועוד נשאר לי אופטלגין אחד לעצמי, עליו אשמור מכל משמר, כיוון שלפעמים כואב מאוד להיות ישראלי בחו"ל, בעיקר כשעמיר פרץ נשאר בארץ", סיפר ניר.

אביו, מוטי, יוצא מדעתו מרוב דאגה: "הם הגיעו לטשקנט ונתקעו בשדה התעופה השייך למאה ה-19. דיברתי עם בני בפלאפון והמצב לא משהו. אין להם ויזה והם למעשה תקועים בשדה בתנאים די רעים".