היכונו לבואם של מסכי ה-OLED

מסכי OLED הדקיקים מאיימים כבר זמן מה לרשת את מקומם של מסכי ה-LCD הפופולריים. אבל רק בשבוע שעבר קיבלה הטכנולוגיה המבטיחה את זריקת העידוד הדרושה לה כדי לכבוש את עולם המחשבים בסערה - ובמהירות.  

סוני הודיעה, כי היא עומדת לפתוח בייצור המוני של מסכי OLED למחשב כף יד חדש מתוצרתה. לרגע נדמה היה שמדובר בטעות: סוני מתכוונת בוודאי ל- LCD, המסכים הדקים הנחשבים כיום לטכנולוגיית התצוגה הכי מתקדמת. אבל זו לא טעות.

טכנולוגיית OLED נושפת בעורפם של מסכי ה-LCD ונערכת ליטול מהם את הבכורה בשוק הצגים. אם ענק האלקטרוניקה היפני החליט שהגיע הזמן להמר על הטכנולוגיה המבטיחה הזו - אל תופתעו אם בתוך חודשים ספורים תראו מסכי OLED ראשונים בכל מקום. 

היתרונות של OLED

מסכי OLED נהנים מכמה יתרונות משמעותיים על מסכי ה-LCD. הם דקים יותר, מציעים איכות תמונה גבוהה יותר, ולא פחות חשוב: צריכת האנרגיה שלהם מזערית. כשמדובר בטלפון סלולרי או במחשב כף יד, למסך חסכוני באנרגיה יש משמעות עצומה מפני שהוא מאפשר לייצר מכשיר שפועל זמן רב יותר על סוללות. 

הצרכן הממוצע, שעדיין מתפעם מהפער בין מסכי ה-LCD הדקים למסכים הרגילים, ישאל בוודאי מדוע יש צורך במסכים דקים עוד יותר. לסוני יש בדיוק את התשובה לכך: החברה פירסמה טבלה, המשווה את מסך ה-OLED שהוציאה, למסך LCD מקביל בגודלו.

מתברר כי מסך ה-OLED מפיק פי שלושה צבעים, מהירות התגובה שלו (נתון חשוב מאוד למשחקים וסרטים) היא אלפית מזו של מסך ה-LCD, ואם זה לא מספיק - בהירותו גדולה פי שלושה, וזווית הצפייה מגיעה ל-180 מעלות - לעומת 130 מעלות במסך LCD.  

היתרונות הללו לא כרוכים בהגדלת העלויות, אלא להיפך: עלויות היצור של מסכי OLED נמוכות במחצית לעומת עלויות הייצור של LCD. ההבדל העיקרי נעוץ בתאורה. מסכי LCD זקוקים לתאורה אחורית על מנת לתפקד. במכשירים קטנים כמו טלפונים סלולריים ונגני MP3, התאורה האחורית בעייתית מאוד.

היא דורשת מתח חשמלי גדול, מעבה את המכשיר, ומגבילה את בהירות התמונה. מסכי OLED מוותרים על התאורה הזו לחלוטין באמצעות שימוש בחומרים הפולטים אור באופן עצמאי. רעיון פשוט ואלגנטי.

לא רק הבטחה עתידית

OLED הם ראשי תיבות של Organic Light Emitting Diode, ובעברית: "דיודה אורגנית פולטת אור". מסכים מיוצרים למעשה משכבות של פלסטיק, שיכול לבוא ממקור אורגני או סינתטי. המסך מורכב ממספר שכבות של חומר פלסטי, שעוביין הכולל הוא כ-0.1 מיקרון. לשם השוואה, עוביה של שערה אנושית הוא 30 מיקרון. את השכבות מניחים בין שני לוחות ממתכת וזכוכית, שהמתח החשמלי שעובר ביניהם גורם לחומרים הפולימריים להידלק בצורות שונות, וכך נוצרת תמונה.

את המצאת ה-OLED זוקפים לזכותה של חברת קודאק, אי שם בתחילת שנות השמונים. ב-1989 גילו מדענים ב-MIT, כי גם פולימרים סינתטיים פולטים אור, ומאז הצטרפו למחקר חברות רבות, שהוסיפו פיתוחים נוספים המשפרים את איכות התמונה, או יצרו חומרים פלסטיים עמידים יותר.

קודאק, אגב, מנצלת את הטכנולוגיה כדי להרוויח כסף, באמצעות רשיונות שימוש שהיא מוכרת לאחרים, אך גם מקדמת את ענייניה שלה: באמצע השנה שעברה הציגה החברה מצלמה דיגיטלית ראשונה עם מסך OLED.

בכלל, צגי OLED קטנים כבר מופיעים במצלמות דיגיטליות ובטלפונים סלולריים, ובעתיד נראה אותם גם במצלמות וידאו, וכן משולבים בזכוכיות הרכב.  

צגי OLED לא יהוו תחליף רק לצגים הקיימים. חוקרים עובדים כבר על הדור הבא שלהם, שיהיה לא רק דק אלא גם גמיש. כך נוכל לקנות מסך, שהמחשב הוא חלק ממנו, לקרוא בו את חדשות הבוקר, ולגלגל אותו בחזרה לתיק.

שלושה דורות

הצגים המוכרים עברו מספר גלגולים משמעותיים מאז הגיחו לעולם, לפני יותר מ-100 שנה, בדמותם של מסכי השפופרת המוכרים. העיקרון שעליו עובדים המסכים הוותיקים מסובך במיוחד: תותח אלקטרונים יורה קרני אלקטרונים אל שפופרת זכוכית שבה שורר ואקום. בסוף השפופרת קיים מסך העשוי מחומרים זרחניים, והתנגשות האלקטרונים בו יוצרת את התמונה.

למסכי השפופרת יש חסרונות בולטים: השפופרת הגדולה לא מאפשרת להם להשתלב במכשירים קטנים, ואיכות התמונה בינונית למדי, בנוסף, הם טומנים בחובם סכנות שונות, כמו העובדה שבכדי ליצור את ירי האלקטרונים יש צורך במתח גבוה, או החומרים המסוכנים מהם מורכבים המסכים, שמתפרקים אל הקרקע לאחר שהמסך נזרק לאשפה.

צגי ה-LCD צעירים יותר - רק בני 30 שנה, ויתרונותיהם ברורים: המסכים דקים לחלוטין וניתן לחסוך בעזרתם מקום רב, התמונה חדה וברורה יותר, וצריכת המתח נמוכה בהרבה. אבל הם אינם מושלמים. הבעיה העיקרית היא עלות יצור גבוהה, שגוררת מחירים גבוהים יותר לצרכן.

את מסכי ה-LCD מייצרים בלוחות גדולים, ואז חותכים מהם מסכים בגודל הרצוי. המטרה היא להגיע למצב, שבו ניתן לייצר לוחות גדולים ככל האפשר על מנת לחתוך מהם מספר מסכים גדול יותר, כיוון שבייצור כל לוח מושקעים אמצעים רבים.

בשל כך צופות חברות המחקר עתיד גדול לצגי ה-OLED דווקא במכשירים קטנים. ליצרנים עדיין שווה לייצר לוחות LCD ואז לחתוך מהם לוחות גדולים לטלוויזיות ענק יקרות. הרבה פחות שווה להם לחתוך מלוח גדול מאות מסכים קטנים, שעליהם ירוויחו פחות. בעתיד, צגי ה-OLED יאפשרו לחברות להציע מחיר נמוך למצלמות דיגיטליות או טלפונים סלולריים.  

זה לצד זה

כהוכחה טכנולוגית בלבד הציגה סמסונג במאי האחרון מסך OLED בגודל 17 אינץ' הנחשב לגדול מסוגו בעולם. מלבד סמסונג, בין היצרניות הבולטות בתחום ה-OLED אפשר למצוא את רוב חברות האלקטרוניקה הגדולות: פיליפס, סייקו-אפסון, טושיבה, סאניו, ו-LG.

אגב, רוב צגי ה-OLED שנראו כבר בשוק העולמי בשנה החולפת, היו בעלי טכנולוגיית ביניים פסיבית - שאינה מסוגלת עדיין להתחרות בצגי ה-LCD. חברת פיוניר, למשל, הציגה צגים כאלה למערכות הסטריאו ברכב, סמסונג הציגה טלפונים סלולריים עם מסך חיצוני OLED, וגם פיליפס השיקה מכונת גילוח עם מסך OLED, המציג את נתוני הטעינה. 

על פי הערכות חברת המחקר DisplaySearch, עד 2007, צפוי שוק ה-OLED לתפוס שלושה אחוזים משוק המסכים הדקים. כשהבעיה הגדולה של הטכנולוגיה אינה הבשלות, אלא ההתמודדות החזיתית מול מסכי ה-LCD. החברות הגדולות השקיעו בשנים האחרונות מיליארדי דולרים במפעלים לייצור LCD, והן לא מתכוונות לעבור למסכי OLED רק בגלל יתרונותיהם.

אפילו סוני, שהקימה מפעל לייצור מסכי OLED בשיתוף טויוטה, עשתה זאת בנוסף למפעל לייצור מסכי LCD, שהקימה עם סמסונג. סביר להניח, שבשלב ראשון יחיו הטכנולוגיות זו לצד זו, כאשר OLED תככב בעיקר בטלפונים סלולריים ובמחשבים ניידים.  

חוקרים מעריכים, כי טכנולוגיית OLED תהיה זמינה תוך חמש שנים ליישומים מסחריים מסוג חדש, כמו עיתונים רב פעמיים, חלונות משולבי צג, ועוד.