פטריות לכולם

את ארז אייזן ועמית דובדבני כבר לא צריך להציג. "אינפקטד מאשרום" ביססה זה מכבר את מעמדה כייצוא המוצלח ביותר שהמוזיקה האלקטרונית הישראלית בפרט והמוזיקה הישראלית בכלל הוציאה מקרבה. הם קנו לעצמם שם עולמי ויראת כבוד בקרב מעריצים בכל העולם, והשיגו מעמד שרבים חולמים עליו.

תמצאו פה בין השאר את  Ratio Shmatio, עם נגיעות הפסנתר העדינות והמלודיה המתגלגלת הידועה של אינפקטד, את Meduzz הפסיכדלי, ו-Cities Of The Future, שכבר זוכה לאהבת הקהל - כולם קלאסיקות רחבה בהתהוות. השירה של דובדב, שעמוסה על-פי רוב בדיסטורשנים, מלווה את האלבום בחלקים אחרים שלו, כמו הרמיקס המוצלח במיוחד שעשו לקטע של יונתן דגן, Muse Breaks. בשיר משתתפת גם נועה למברסקי, זמרת מוכשרת 

 וצעירה, שמעניקה איכויות מלאות הבעה לשירה. הקטע, שמזכיר מאוד את Sub6 עם פלירטוטי הרגאיי, הוא הקטע הראשון של אמן אחר שזוכה להיכלל באלבום של אינפקטד - ובצדק.

היתרון הגדול מכולם, מעבר ליכולות הטכניות והאפשרות להפוך כל רחבה לעיי חרבה, הוא שהאלבום החדש של אינפקטד נגיש לכולם. יש בו קטעים שיכולים לספק את הפלייליסט של גלגלצ (Stretched), קטעים שיספקו את חובבי האולד-סקול (Bombat) וגם את אלה שאהבו את השילוב של השירה עם טראנס.

נדמה שלאינפקטד יש אג'נדה חדשה באלבום - רמיזה עבה לקהל הטראנס שלהם שהם ממשיכים הלאה. שילוב קטעי השירה וקטע הפריסטייל בסוף יכולים להיות סימן לכיוון החדש שאינפקטד החליטו לקחת לעצמם - פתיחת הדלת לעולמות חדשים וקהל טרי. מהצד השני, האלבום עצמו הוא אמנם כליל השלמות בכל הקשור לעבודת סאונד, אך יכול מאוד להיות שבדרך קדימה, איבדו הפטריות חלק נרחב מקהל הטראנס המקורי שהעלה אותם לגדולה.