סיוט ושמו קניית דירה
אין לכם מושג כמה מכשולים, נוכלויות ועוגמת נפש מחכים למי שמחליט לקנות דירה, בית או מגרש בישראל. יסתירו מכם את המיקום האמיתי, יגזלו מכם מטרים רבועים, יקימו מגדלים במקום השטח הירוק שהובטח, ימכרו לעוד מישהו, ידרשו דמי תיווך כפולים. מדריך לנדל"ניסט הנבוך
"קשה לי לתאר את עוגמת הנפש", הסבירה בבית המשפט המחוזי בחיפה רוזה לרנר, רוכשת דירה מרעננה. "קשה לתאר את הצער, נדודי השינה והסבל הנפשי הבלתי פוסקים ביום ובלילה. כל רכושי עלי אדמות ירד לטמיון".
לרנר רכשה דירה ב-1996 מבלי לדעת כי היא עומדת בפני שמונה שנים מסויטות של מאבקים משפטיים. "חודש אחרי שגמרתי לשפץ את הדירה שרכשתי, הופיעה מישהי שהציגה את עצמה כעורכת דין, שאמרה שהיא מחפשת דיירת שאמורה להתגורר בדירה, סיפרה לרנר. "הייתי בטוחה שזו טעות, והסברתי שאני קניתי את הדירה והיא רשומה על שמי בטאבו. עורכת הדין התעקשה שאני טועה, ואז התחלתי לחשוד.
"התקשרתי בבהלה לבתי, שניסתה להרגיע אותי, אבל אחרי זמן קצר התבררה לי האמת המרה, שנקלעתי לעסקה עם נוכל ורמאי שגנב ממני את כל רכושי".
לרנר תבעה את עורכי הדין ואת משרד התיווך שלה, והגיעה עד לבית המשפט העליון, שם הצליחה לבסוף לקבל את כספה: 865 אלף השקלים שהפסידה. ב-96', כשרק התגלתה הנוכלות, העניינים דווקא התגלגלו במהירות. הבעלים האמיתיים של הנכס הגיש תביעת פינוי לאלתר, ורק בשלב הערעור עשה עימה חסד ואיפשר לה להתגורר תמורת תשלום בדירתו, שאותה רכשה ושיפצה. עד לאחרונה המשיכה לגור בשכירות של 590 דולר לחודש בדירה אחרת, ולחכות במתח לאחרון הערעורים בבתי המשפט.
לא קל לקנות בית בישראל. מלבד נוכלויות שמסכנות את העסקה הגדולה ביותר שמבצע הישראלי הממוצע, קיימות אינספור דרכים ליפול ולספוג נזקים שיעלו לרוכש כמה עשרות-אלפי דולרים "בלבד" או סתם עוגמת נפש ניכרת. סקירה מהירה של השנתיים האחרונות מגלה רוכשים שגילו כי הדירה שקנו קטנה בהרבה מזו שהובטחה; קונים שהופתעו לגלות שיעבודים ומיסים נסתרים על דירה לאחר שרכשו אותה; קבלנים שנעלמו באמצע הבנייה; רוכשים רבים שבמקום השטחים הירוקים שהובטחו להם צץ מרכז מסחרי, או כאלה שקנו מגרש חקלאי או-טו-טו לפני הפשרה אבל נשארו בלי כסף ועם שדה קוצים שישמש את נכדיהם בלילות ל"ג בעומר.
עורכי דין שהתרשלו, פקידי עירייה שעצמו עין, יזמי נדל"ן, אדריכלים ומוכרי דירות יד שנייה כמו איחדו כוחות, והצליחו, במאמץ משותף, להפוך את שוק הדירות לספק העבודה העיקרי של בתי המשפט בישראל.
"43 אחוז מתביעות הרשלנות נגד עורכי דין הן בנושא מקרקעין", אומר עו"ד אלעד לונדון מחברת איילון, המבטחת עורכי דין. "אני יודע על מאות מקרים בשנה, וברור שמספר הנפגעים גדול בהרבה מפני שאלו רק תלונות נגד משפטנים, שהם הצד החזק בסיפור, ולכן לא ממהרים לתבוע אותם. לזה צריך להוסיף מבול תביעות נגד קבלנים על בנייה לקויה, נגד הרשויות וועדות התכנון, וכמובן נגד מוכרים לא ישרים".
העיתונאי זיו מאור שימש עורך מדור הנדל"ן של עיתון "הארץ" במשך עשר שנים. לפני שהכיר את הענף סבר שמדובר בתחום שבו "הכל רשום ומסודר". אבל אז התחילו לזרום אליו אזרחים עם סיפורים. "מהר מאוד הבנתי עד כמה הענף מסוכן", הוא מסביר. "כשלצד טעויות מכאיבות שנעשות בתום לב יש הרבה נוכלים שמנסים לגזור קופון ענק מרמאות. בגלל היעדר אכיפה, הסיכוי להיתפס ולהיענש הוא קלוש. האזרח התמים שנפגע יקבל את הכסף, במקרה הטוב, אחרי שיפסיד שנים בבתי המשפט".
בימים אלו יוצא ספרו של מאור, "לרכוש דירה בלי להיפגע", המנסה לסייע לצרכן לנווט במסלול המכשולים רצוף המתווכים, עורכי הדין, הפקידים והנוכלים הפוטנציאליים בדרך אל העסקה הגדולה.
אין כזה מקום
ההליך מתחיל לרוב במודעה בעיתון, ובהחלטה האם לרכוש דירה יד שנייה או חדשה מקבלן. מי שבוחר בקבלן יקבל פרוספקט מהודר, שבו ייראה פרויקט טובל בירוק, תמיד חמש דקות מתל-אביב, או מרכז אורבני אטרקטיבי אחר, לעתים עם נוף פנורמי לים. רבים מגלים שהמציאות רחוקה מזה. חמש דקות מתל-אביב, אומר מאור, זה אולי בשתיים בלילה ב-140 קמ"ש. ביום זה שעתיים בפקק. והירוק? לא פעם, כבר בזמן הפרסום יש תוכנית מאושרת, אפילו של אותו קבלן, לשכונת מגדלים שתמחק כל ירוק ותסתיר כל פיסת שמים.
כשהבנייה היא בעיר חלשה שעלולה להרתיע רוכשים פוטנציאליים, אין זכר לשם היישוב בפרסום. כך למשל, פרויקט "גני יער" בעיר לוד. הקבלן במקרה זה היה החברה הממשלתית לור"ם, שזכתה לאחרונה במוניטין מפוקפקים בשל חשד לשחיתות המנכ"ל. "הפרסום בקמפיין היה 'גני יער - אין כזה מקום'", מתארת ליהי שטיינברג, תושבת השכונה, שכמו שאר התושבים מבלה בימים אלו בבתי המשפט.
"שמענו את זה בכל כלי התקשורת ולא ידענו כמה הם צודקים, שאין כזה מקום. באמצע העמוד היתה תמונת יער גדולה ומכרו לנו אשליה שהחורש הוא 20 דקות מתל-אביב עם שירותים קהילתיים מופלאים. העיר לוד לא הוזכרה בשום מקום. הביאו אותנו לשכונה בדרך כורכר עוקפת, דרך המושבים. לוד היתה הרחק מעבר לכביש הראשי, וחשבנו שזה נפרד.
"רק אחרי שאכלסנו את השכונה חסמו פתאום את דרך הכורכר העוקפת ופתחו מנהרה ישירה מתחת לכביש הראשי, שמחברת אותנו אך ורק ללוד. בכל ישיבת תושבים בשנים הראשונות, קמו והציעו לסתום את המנהרה באדמה ולחזור דרך שביל העפר. כולם כל כך כעסו שמכרו לנו את לוד בדרך כזו.
"חברת לור"ם סיפרה שמדובר ב-950 יחידות בחלקה של צמודי קרקע. אבל תוך כדי המכירה הקוטג'ים נעלמו, ובהתחלה אמרו שבמקומם יוקם פארק. בפועל נדהמנו לגלות שדחסו מגדלים של 22 קומות, ולידם פארקצ'יק קטנטן. רק כשנכנסנו לגור גילינו שיש תוכנית כזו, שלא דווח לנו על קיומה, שמחקה את הקוטג'ים. ניסינו להיאבק בהם בבתי משפט כדי שיתחשבו בנו בתכנון, בינתיים בלי הצלחה.
"אנחנו מערערים עכשיו לעליון בליווי של 'אדם טבע ודין', ולשמחתנו שם כבר הציגו להם שאלות קשות. במקביל, אנחנו מתכוונים פשוט להגיש נגדם תביעת נזיקין גדולה".
אבל לא צריך לנסוע עד לוד כדי ליפול קורבן לפרסום מטעה. מאות רוכשים נפגעו בפרויקט הפאר התל-אביבי "המשתלה", שקרס בגלל חמדנות העירייה. "ניסו למתג את זה כשכונת היוקרה של צפון תל-אביב", אומר מאור, "והיום המחירים שם קרסו עד 40 אחוז בגלל החלטה לצופף את המקום. העירייה רוצה עוד ארנונה ובמקום 750 יחידות דיור, דחסו 1,400".
המסקנה היא שמהרגע ששילמתם לקבלן מקדמה ראשונית, עליכם לדרוש ממנו בכתב דיווח מיידי על כל שינוי בתוכניות הבינוי מסביב. כך תוכלו להתנגד לתוכניות שמסבות לכם נזק. היו מקרים רבים ששכנים הצליחו להפיל תוכנית.
מותק, הדירה הצטמקה
גם מי שרוכש דירה יד שנייה אינו מוגן מהפתעות. עורכי הדין לא תמיד מסייעים, ולעתים להפך. מכל מקום, כדאי להיעזר בעורך דין שמבין בנדל"ן. חשוב שהוא ייצג רק אתכם, ולא את הצד השני בעסקה, אחרת תגלו רק אחרי הרכישה שהדירה נועדה להריסה או שברישום בטאבו נעלמו מטרים רבים. זה מה שקרה לאפרים מעוז, שרכש עם אשתו דירה ברחוב אוהד 8 בנתניה. "הגעתי עם אשתי, סיפר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והוצגה בפנינו דירה בשטח של 65 מטר, ובה 2.5 חדרים. הדירה התאימה לצרכינו ושקלנו לרכוש אותה".
"בשלב זה הופנה לעורכי הדין מזרחי ובלס, שייצגו גם את הזוג שמכר את הדירה. עורכי הדין לחצו עליי ועל אשתי לחתום על חוזה, תיאר מעוז, ומאחר שחשבנו שעומדים לפנינו אנשים אמינים והגונים, חתמנו באותו מעמד". הם שילמו מקדמה של 67 אלף דולר וסמכו על עורך הדין שהכל בסדר. עד שהגיעו למשרדי הטאבו בעצמם.
"כבר במבט ראשון ראיתי ששטח הדירה אינו 65 מטר כמו שידוע לי, העיד מעוז, אלא רק 21 מטר, זאת למרות שראיתי במו עיניי דירה של 2.5 חדרים. פניתי לעירייה והבנתי לתדהמתי שחלקה הגדול של הדירה עומד בפני הריסה מפני שנבנה ללא היתר. פניתי למתווך ולעורכי הדין, שכל אחד מהם היתמם וטען כי אינו יודע דבר. עו"ד מזרחי הוסיף ואמר ש'לא כדאי להעיר דובים מרבצם'. אז הבנתי שהנתבעים ידעו את האמת הקשה והסתירו אותה מפניי. לי ולאשתי נגרם סבל רב ועוגמת נפש בשל הסתרת העובדה שהדירה שרכשנו צפויה להריסה".
ב-2002, לאחר חמש שנות דיונים, שבהן יוצגו על ידי עו"ד מנחם גרון, החליט בית המשפט שזוג המוכרים יפצה את משפחת מעוז ביותר מ-100 אלף שקל, כש-40 אחוז מהסכום ימומנו על ידי עורכי הדין. המסקנה המיידית תהיה להיזהר, כאמור, מעורכי דין שמייצגים את שני הצדדים. בארצות-הברית, למשל, ייצוג כפול הוא נגד חוקי האתיקה. מי שמייצג את הקונה לא יכול לייצג גם את המוכר בשל ניגוד עניינים. קבלנים הם הראשונים שינסו לכפות עליכם את עורך הדין שלהם, מטעמים מובנים.
תבני סככת אבטיחים
מי שרוכשים מגרש חייבים, כמובן, לפנות לרשויות התכנון כדי לדעת מה ניתן לבנות בו. הניסיון מלמד שאסור להסתפק במידע שמספקת הוועדה המקומית, אלא לחקור ולדרוש מהרשויות כל פירור מידע במקרה של ספק. אחר כך, כשתבינו שהפקידים הטעו אתכם בשל עצלנות או רשלנות, הם לא יודו באשמה, אלא יגלו דווקא חריצות רבה בבית המשפט. יש להם מספיק זמן ועורכי דין כדי לטרטר אתכם במשך שנים בכל הערכאות, עד לעליון.
רונית ספו איבדה את כל רכושה בשנת 95' בשל מחדל של עיריית פתח-תקווה, ועד היום היא מתגוררת בחוסר כל בדירות שכורות. בימים אלו היא ממתינה לתוצאות הערעור שהגישה העירייה לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי לפצות אותה. ספו ואמה, אורה נקר, חיפשו מגרש בעיר, שבו יוכלו לבנות שני בתים. בעקבות מודעה בעיתון מצאו בדיוק את שחיפשו: מגרש גדול, שלפי כל התוכניות בעירייה אושר לבנייה. הן מכרו את בתיהן, נפרדו מ-300 אלף דולר ותכננו להתחיל בבנייה. אבל אז קלט מישהו בעירייה שלא מספיק לאשר תוכנית, צריך גם לספק למי שיתגורר שם תשתית חשמל וביוב. וזה,
כנראה, מסובך מדי.
בפגישה במשרדי מהנדס העיר שמעה המשפחה לראשונה שהוחלט לא לאפשר בנייה במקום. "לא אפריז אם אומר שהדבר נפל עלינו כרעם ביום בהיר", תיארה ספו בבית המשפט המחוזי. "לאחר ההלם דרש אחי ממהנדס העיר להסביר למה 'הקרקע לא מיועדת לבנייה'. המהנדס טען שמטרתנו היא לגבות כמה שיותר כספים. אלא שכיום, על-פי הערכת שמאי, המגרש אינו שווה עוד 300 אלף דולר, אלא בערך עשירית הסכום".
בהמשך, במקום שהעירייה תודה בטעות, הגיעו נציגיה לבית המשפט חדורים רוח קרב. בין היתר טענה העירייה שהמשפחה לא היתה צריכה להסתפק בתוכנית שקיבלה מהעירייה, ובגלל שאב המשפחה המנוח היה פעם קבלן, היו בני המשפחה אמורים להגיע לשטח ולהתמצא בדברים כגון אלו. אין להם אלא להלין על עצמם, טענו נציגי העירייה.
"מעשי העירייה שערורייתיים ממש", הסבירה ספו, "מצד אחד גובים מאיתנו היטל השבחה, ומצד שני מודיעים לנו חגיגית שלא ניתן לבנות. לא ייתכן שאדם ישלם סכומי עתק עבור קרקע שלא ניתן לבנות עליה. כשלחצנו על מהנדס העיר מה אפשר לעשות עם המגרש במקום בית, הוא אמר שניתן להקים סככת אבטיחים או ענבים".
רק היום, אחרי קרוב לעשר שנים, החליט בית המשפט לפצות אותן. השופטת אסתר חיות דחתה את כל טענות העירייה וקבעה שזו הציגה בפני המשפחה מצג שווא רשלני. אבל הן עדיין לא ראו אגורה. העירייה ערערה לבית המשפט העליון.
ישנם מקרים נוספים שבהם החליטה העירייה להפגין שרירים במקום להתנצל על טעות של פקיד. רק לפני חודשיים הסתיימה פרשה שהחלה ביוני 93', כשמקסים מלול, נכה צה"ל, רכש דירה ברחוב לוס-אנג'לס בקריית-אונו.
הוא ביקש את היתר הבנייה שהובטח לו בכתב לפני הרכישה, והופתע לגלות שהעירייה שכחה למסור לו חלק מהמידע - בעיקר לגבי הגבלות בנייה. מלול ניסה להיפטר מהנכס, אבל העירייה סירבה לשמוע והחליטה להתיש אותו בבית המשפט.
בין היתר טענה העירייה שאין כל עילה לתבוע אותה, שבמועד הרכישה התוכנית לא היתה במעמד משפטי של תוכנית, ועוד טענות, חלקן מתחת לחגורה. כך, למשל, נטען שהמניע האמיתי להחלטת מלול להיפטר מהבית היא משפט גירושים בינו לבין אשתו. זאת, למרות העובדה שהחל במאבק במשותף עם אשתו, עוד כשהיו יחד. בין היתר הספיקה העירייה לשכור בלשים פרטיים שהציצו בתחבולות בתיק הגירושים ולספוג ביקורת מבית המשפט. כאמור, לפני חודשיים, אחרי 21 שנה, ניתן פסק דין הקובע לו פיצויים של 100 אלף דולר.
פעמים רבות מתברר שאסור לסמוך על העירייה, שמגיעה להסכמה בקריצה עם קבלן תוך התעלמות מהחוק.
במקרה כזה, מי שסמך על הוועדה עלול להיזרק מביתו. בשנת 1999 נכנסו רותי ויעקב שוויצר, עם שש משפחות נוספות, להתגורר בבתים שרכשו בעין-חמד, ליד מבשרת-ציון. היו בידיהם כל האישורים מהיזם, מהבנק ובעיקר מהרשות המקומית. ואז, כשכבר התמקמו בבית, נחתה עליהם תביעה של הוועדה המחוזית של משרד הפנים לפנות את הבתים לאלתר. הסיבה: לפי חוקי התכנון, שמהם התעלמה הרשות המקומית, באזור זה ניתן לבנות רק דירות נופש ולא דירות מגורים.
"היינו בהלם", אומרת שוויצר. "סמכנו על הרשויות, ואף אחד לא חלם שתתעורר בעיה. פנינו לבתי משפט, וכלום לא עזר. הרגע הכי קשה היה שהשופטת קבעה שצריך להוציא את הילדים מהבית. השקענו וטיפחנו, היתה גינה ודשא והעצים עמדו, והיו לנו כל האישורים. חטפנו מכה נוראית. אתה איש קטן ואפשר לרסק אותך בקלות. אנשים מתמוטטים במצבים כאלה. לא היה כוח להתחיל מחדש את החיים. מה פתאום לפנות את הבית? היום אין לנו בית ורכוש, אבל אנחנו עדיין משלמים את המשכנתה, ובנוסף משלמים שכירות.
"הלקח שלי הוא חד-משמעית לא לסמוך על הוועדה המקומית. יושבים שם אנשי ציבור ופוליטיקאים שעוזרים רק לעצמם. היום אנחנו לא יכולים לעשות כלום עם הנכס, שעומד שומם ועזוב. הדרך היחידה היא לתבוע כספית את הוועדה המקומית, את הקבלן, את עורכי הדין ואת כל מי שסמכנו עליו בגין רשלנות ועצימת עיניים. אחרי דחיות של שנתיים בבית המשפט, פתאום אנחנו מחכים מהתחלה שייעשה צדק מפני שגם השופט שלנו, עדי אזר, נרצח, וזה המצב הכי קפקאי בעולם".
עורכת הדין מלכה אנגלסמן מייצגת חלק מהמשפחות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. "אני מתעסקת בזה שנים וראיתי יותר מדי קומבינות בין הוועדות ליזמים", היא מעידה. "מי שלא בודק אותם טוב עלול למצוא את עצמו בחוסר כל. צריך לבקש מהוועדה המקומית אישורים מפורשים שהכל בסדר, ולא לתת להם לקרוץ. הם יחשבו טוב לפני שייתנו מכתב מטעה ושקרי, שיחשוף אותם לתביעות".
תשכחו מזיכרון דברים
את המתווכים נהוג להפוך לשק חבטות, אבל בהחלט ניתן למצוא אצלם כמה יתרונות: הם מכירים את האזור המבוקש ואת המצב בשוק, הם שומעים ראשונים על מציאות שיחסכו כסף רב ומסוגלים לטרטר את המוכר עד שיתחנן לשקט ויוריד את המחיר. הבעיה מתחילה כשהם מחתימים את הרוכשים על הסכם ואחר כך דורשים תשלום שמן, אפילו אם לא פעלו כלל בעניין הדירה שנרכשה לבסוף.
כך קורה, למשל, שמתווך מוביל לקוח לדירה שזה כבר ראה בכוחות עצמו לפני יומיים, ואפילו חשב לרוכשה. לא יעזרו כל ההסברים; די בזה שחתמתם על זיכרון דברים עם המוכר והמתווך ימהר לתבוע סכום שמנמן לעצמו, ולא משנה מה יעלה בגורל העסקה. פסיקה ישנה של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, קובעת שאם בזיכרון הדברים הוסכם על הדירה המדוברת, על מחירה ועל מועד ביצוע העסקה, אזי זיכרון הדברים הוא חוזה לכל דבר. סיבה נוספת לא לחתום על זיכרון דברים היא שגם בעל הדירה עלול לתבוע אתכם אם תתחרטו.
"זיכרון דברים זו התחייבות כמו כל חוזה", מסביר מאור, "ולכן יש מתווכים שלוחצים לחתום עליו. אין שום סיבה לעשות את זה. למרות מה שהם יגידו - הדירה לא תברח לשום מקום. לעומת זאת, אם לאחר שתחתמו במהירות תגלו שדחפו לכם עז, העסקה תתבטל, אבל לא תיחלצו מזיכרון הדברים הזה בלי לשלם הרבה כסף".
דוגמה אחת היא תיק קטן שעבר את כל ערכאות בתי המשפט והעפיל עד לעליון. איגור נקוליב מאשדוד פנה למתווך רומן לנין וביקש לאתר לו דירה לרכישה. הוא הופנה לדירה שאותה חשב לרכוש, שם חתם על זיכרון דברים. בסופו של דבר העסקה בוטלה, נקוליב רכש לעצמו בית אחר, אבל לנין דרש את הכסף ופנה לבית הדין לתביעות קטנות, נדחה, ערער לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שהחליט שלנין יקבל את דמי התיווך.
"מספיק שהיה זיכרון דברים", אומר היום לנין באופן נחרץ, "אני אקבל את דמי התיווך, ולא מעניין אותי אם העסקה בוצעה בסוף או לא. הבן אדם ערער עד לבית המשפט העליון ודחו אותו. למרות שבסוף הוא באמת לא קנה את הבית דרכי. עכשיו העברתי את כל התיק שלו להוצאה לפועל".
דני ביבס, שקנה דירה בנווה-שאנן בחיפה, והמוכר עמוס כ' מצאו את עצמם בין שני משרדי תיווך - האחד עבד, והשני דרש כסף. ביבס ו-כ' סגרו עסקה בתיווך משרד סנצ'ורי, שילמו דמי תיווך נאים, אולם מיד קיבלו מכתבי אזהרה מאנגלו-סקסון, שגם הם דורשים תשלום של כ-30 אלף שקל.
בבית משפט השלום בחיפה העיד המוכר שכנהוג מסר את פרטי דירתו לכמה מתווכים והבהיר לכולם שאין להם בלעדיות.
בנוסף, פרסם מודעה בעיתון והחל לקבל פונים. משרד התיווך סנצ'ורי שלח אליו את ביבס, שביקש זמן להרהר ברכישת הדירה. שבוע אחר כך הגיעה אשתו של ביבס, באמצעות אנגלו-סקסון, מבלי לדעת שבעלה ראה את הבית קודם. באותו רגע נעלמה אנגלו-סקסון מהתמונה וסנצ'ורי לחצו בעוז וטרטרו את הצדדים, עד שקיצצו 20 אלף דולר במחיר וסגרו עסקה. רק אחר כך הופיעו אנשי אנגלו-סקסון ודרשו גם הם דמי תיווך.
"באותם ימים היו מתעניינים רבים", הסביר המוכר בבית משפט השלום בחיפה, "המשפחה לא טרחה לזכור את שמותיהם, וכמובן שלא חלה עלינו חובת רישום של המתעניינים, הצלבה של שמותיהם וחובת אזהרה למבקר של בן משפחה, שהדירה כבר הוצגה למישהו אחר ממשפחתו".
הקונה ביבס ביקש להימנע מהליך משפטי ונאלץ לשלם לאנגלו-סקסון כמה אלפי שקלים. המוכר, לעומתו, היה משוכנע שהצדק איתו והתייצב בבית משפט השלום. "זה לא צודק שאשלם פעמיים על אותה עסקה", העיד עמוס כ'. "שילמנו לגורם שהביא את העסקה, שפעל רבות כדי לגשר על הפערים והביאה לידי גמר".
להפתעתו נקבע שעליו לשלם לאנגלו-סקסון 20 אלף שקל. הוא ערער לבית המשפט המחוזי, שם הדגיש השופט שאנגלו-סקסון לא היו יעילים ולא היו ראשונים, אבל כדי להימנע מתוצאה של הכל או לא כלום, חייב אותו לשלם "רק" 8,000 שקל.
אנגלו-סקסון לא מסתפקים בזה ובימים אלו הם מערערים לבית המשפט העליון. "הלקח ברור", אומר עורך הדין שמעון רביב. "מי שמסתייע במשרד תיווך חייב להיזהר. ואם אחד הצדדים תובע אתכם, תתבעו את המשרד השני כצד גימל".
סייעו בהכנת הכתבה עורכי הדין לענייני נדל"ן רם דורון, שי עמית, ארז דרורי, אילן שרקון, יצחק אילת, שמעון רביב, יהושע רזניק, עופר נתנאל.
לפנייה לכתב/ת 
