אובדן של אינסטינקט בסיסי
אפשר להבין למה שרון מתעלם מאיתותי דמשק. הנה ההסבר להתעלמות של "מחנה השלום"
יש משהו מציק ומטריד – שגם אינו נעדר מימד של מסתורין – בכך שתחנוני סוריה לשלום איתנו לא רק שאינם נענים, אלא שגם איש אינו נזעק לשאול למה הם אינם נענים. לא רק האופוזיציה השלום-עכשווית שותקת, אלה שמתיימרים לייצג את דעת הקהל. לא מקשים ולא דורשים, וממילא לא מפגינים.
התמיהה החלה עם הגישושים הסוריים שהלכו והתחזקו בחודשים האחרונים – אם בגלוי, אם באמצעות שליחים – והיא מצטיירת כסימן שאלה גדול לאחר שבאחרונה פורסמו הערכות וניתוחים של דיפלומטים זרים בדמשק על מגמה אמיתית, ואולי אף עמוקה, הן בצמרת השילטון והן בקרב הציבור הנשלט, להגיע להסכם שלום עם ישראל. אמרנו מגמה? מדובר אפילו בלהיטות. להיטות כזאת שכתוצאה ממנה אפשר לצפות לשלום בתנאים שלא חלמנו עליהם בעבר (הגבול הבינלאומי, להבדיל מגבול 67', הסדרי ביטחון מפליגים, ואולי, מי יודע, השארת היישובים היהודיים בריבונות סורית).
בזה ששרון דוחה את היד המושטת מדמשק – רפה ונטולת ברירה ככל שתהיה – אין שום הפתעה. שרון מתעורר מרבצו רק כשחרב מונחת על צווארו הפרטי, או כשהאמריקנים קוראים אותו לסדר. כבר נוכחנו לדעת שכל עוד הוא אינו מאוים אישית, איש לא יפריע לו לישון. אבל מה עם "מחנה השלום"? לא מוזר שהוא מתגייס למען תוכנית העוועים המכונה "התנתקות" – מהלך שכל-כולו עקירה ללא תמורה – ומאידך גיסא משתף פעולה עם קשר החירשות הנרקם סביב העתירות הסוריות?
חברי מהשמאל – מהם מראשי דובריו והוגי-הדעות שלו – אמרו לי על כך, בזה אחר זה, דברים מעין אלה: עזוב את הסורים, זה עוד חסר לנו להסתבך איתם עכשיו? אסד הוא סתם דיקטטור חשוך, הוא עכשיו על הקרשים ומחפש חבל הצלה; בגולן אין בעצם כיבוש; אתה יודע איזה בלגן יחולל פינוי הגולן; הסכסוך שלנו אינו עם הסורים אלא עם הפלסטינים.
ואז הבנתי. "מחנה השלום" הישראלי התרגל כבר כל-כך להזדהות עם נקודת המבט הפלסטינית עד שכל מה שאינו משרת את ערפאת (דיקטטור נאור, להבדיל מאסד החשוך), כבר לא בא בחשבון. חיסול האיום הסורי, סילוקה של דמשק ממערך המלחמה נגדנו, כבר איננו מניע מספיק לפתיחת מו"מ.
מאחר ששלום עם סוריה הוא אסון לערפאת – השלום הזה לא בא בחשבון מבחינתו של השמאל. ניתוק צינור ההנשמה הסורי לטרור הפלסטיני הוא התפתחות חמורה לדידו – מה גם שזה מסכן או מעכב את המהלך הגאוני של ההתנתקות.
מחנה שלם של אליטות ומשפיענים, מעצבי דעת קהל, איבד במהלכה של מלחמת הטרור נגדנו את האינסטינקט הבסיסי להבחין היכן הבעד והיכן הנגד. לכן אין להתפלא שכאשר מזדמן שלום עם סוריה – הוא נגד.
לפנייה לכתב/ת 
בשאר אסד
צילום איי פי
מומלצים
