ילדי הקש

כמה ריקה וחלולה היא הטלוויזיה שעושה מפיק "המורדים" יאיר דורי? ובכן, נאמר כך: אם תעמדו ממש ליד האוזן של דורי, תוכלו לשמוע את הים.

ברוכים הבאים, פעם נוספת, למטחנת הבשר של הטלנובלות הארגנטינאיות לטף: מהצד האחד נכנסים ילדיכם, מהצד השני יוצא כסף מזומן. באמצע מתנועעות הסכינים, שלנצח יענו לשמות דוגמת מיה, מריצה, קוסטיצה וחמינדוס.

"פלוריסיינטה" היא ערימת החציר הנוכחית. טלנובלה לילדים בטעם קש. כריס מורנה, התסריטאית שעובדת עם דורי, כותבת את הדברים האלה כמו כרטיסן רכבת משועמם; עוד ניקוב, עוד רישרוש מטבעות נופלים. בשלב הנוכחי, מורנה אפילו לא טורחת להמציא דמויות או עלילות חדשות. למה לה. הילדים יאכלו את זה גם לא מבושל. "פלוריסיינטה" מביאה לכם, לפיכך, את הרפתקאותיה של הנערה היתומה פלור, המתגוררת באכסניה, נתונה תחת השגחתה של תחליף-אם דדנית וצעקנית וחולמת לשווא להיות זמרת מפורסמת. אבל לפלור, ילדים, עומד לקרות משהו שמעולם לא קרה באף טלנובלה ארגנטינאית: היא תמצא עבודה כאומנת בבית משפחה עשירה, תתאהב באח הבכור, ובסוף יתגשמו כל החלומות והבלתי-אפשרי יקרה פעם נוספת: יאיר דורי יעשה מזה בוכטה.

אין מה לדבר על טלוויזיה, סיפור מקורי, משחק או יצירתיות. ההפקה זולה ומתפרקת יותר מצעצוע מתוצרת סין. הווליום היסטרי, כולם צורחים על כולם, בתווך שירים לטיניים מהמקפיא, סלפסטיק נטול תיזמון, אמונות תפלות לרוב, הורים מתים בסתר ואומנת בית מאיימת שנוצקה בדמות חנה לסלאו של הזמן החדש. "פלוריסיינטה" מדכאת משום שהיא מפגישה דווקא צופים צעירים עם המדיום במצבו היותר נחות, ומשמשת מקבילה טלוויזיונית לגידול ילדיכם בסניף דאנקן דונאטס; זה אולי אפשרי, השאלה היא עד כמה זה הומאני.

"המערכת", ערוץ לוגי, 16:05

טוב, מה הולך פה? הנה חבורת נערים שהיא ההיפך המושלם מחבורות החמינדוסים והמוררררדים: ילדים ישראלים עכשוויים ומעודכנים עם סלולריים, שרשראות, ראסטות ומצלמות וידאו, שתחביבם הגדול הוא – תחזיקו חזק את הגומי בתחתוניכם – תיחקור תולדות היישוב העברי בארץ ישראל. כאילו, האם מתתי ועליתי לגן עדן של חנונים?

"המערכת" היא הפקה משתדלת ומושקעת שניכר שהושקעה בה מחשבה. זו דרמת מקור לילדים ובמרכזה עלילותיהם של חמישה בני-נוער המקיימים מערכת עיתונאית שתכליתה, אם הבנתי נכון, להפיק כתבות טלוויזיה על גיבורי ארצנו לאורך ההיסטוריה הישראלית הקצרה, בעודם מציעים זה לזו חברויות ומשגרים אס-אם-אסים בניסיון נואל להסוות את היותם, כאילו, ווירדוז של הלייף.

מצד אחד, אתם יודעים שאין מצב. אם יש בני-נוער כאלה, אף אחד לא עושה עליהם טלוויזיה. מצד שני, הילדים משחקים טוב, ההפקה משלבת בין הדרמה המבוימת לקטעים היסטוריים משוחזרים לראיונות אמיתיים וצילומי ארכיון, והתוצאה מורכבת יחסית ומעבירה סיפור היסטורי באופן נוח לעיכול. זה עדיין לא הופך את "המערכת" לדרמת נעורים טובה כפי שהיתה, למשל, "הילדים מגבעת נפוליאון". בישראל 2004 יש כנראה גבול לרמת האמינות שבה יכולה להתקבל דמות נער המציע לנערה שבה הוא חושק: "אפשר גם לקפוץ למוזיאון הפלמ"ח". גם דרמות-חנונים, אפילו חינוכיות, זקוקות למידה של ריאליה נוקשה – היי, אפילו ב"דגרסי" עשו סמים.

במצבה ההתחלתי, נדמה ש"המערכת" יושבת במדויק על נישת תוכניות הטלוויזיה החינוכית הישנות והטובות; משהו שכיתות מעולפות-למחצה יכולות לצפות בו בשיעור על תולדות היישוב בניסיון להפיח מעט חיים בחומר. אפשר גם סתם לקפוץ למוזיאון הפלמ"ח.

• אפשר שלמבצע הגדול הבא ברצועה יקראו "שבתות וחגים"? תודה.

• עכשיו שהחג נגמר, אפשר לקבל בחזרה את הטלוויזיה? תודה.

• ללשכת רה"מ: למה לתת לג'ו בראל ללכת כשהוא יכול להיות מנהל כה מצוין לערוץ 33?