שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אל ארץ פלגי מים
    סופשבוע אינטנסיבי בצפון עמק החולה: שיט בקיאק במורד החצבני, טיול בוקר בין בריכות דגים, זחילה רטובה במנהרת קנים, טיול אל מקורות הדן, מסעדה עם נחל, מלון שצמח מתוך העמק - והביתה, לא בשמחה רבה

    הנה משהו שבטח ידעתם על טיפת מים: היא מבלה כעשרה ימים בתנועה באוויר עד לנחיתתה על כדור הארץ, שניים-שלושה שבועות בנהר בדרכה לים, 100 שנה בקרחון עד להפשרתה, 2,000 שנה במעמקי האוקיינוס עד להצטרפותה למחזור האידוי, 40 אלף שנה במעבה האדמה לפני שהיא מפלסת דרך למעיין. לא ידעתם? בושה.

     

    בורא עולם כנראה לא האמין בסוציאליזם כשעיצב וגילף את קווי המתאר של היצירה הפנומנלית שלו, אחרת לא היה מפזר את אוצרות המים המתוקים שלה באי-שוויון כה משווע. במקום אחד מוכנים להרוג בשביל טיפה, במקום אחר לא יודעים מה לעשות עם העודפים. זה צדק, זה?

     

    ישראל, מדינה צרובת שמש ודלת מים, הפנימה במוחם של אזרחיה את המחסור התמידי בנוזל החיוני. יש כאן

    אנשים שיושבים שבעה כשמספרים להם שהכנרת איבדה עוד סנטימטר, כאלה שפותחים שולחן כשברדיו מדווחים על 40 מילימטר שזלפו תוך שעתיים על מצפה חָרשים, ואלה וגם אלה מחנכים את הדור הבא על אתוס החבל-על-כל-טיפה. לא פלא שנחל, יובל, פלג, מפל, מעיין, בריכה ושלולית הם השיאים החווייתיים בכל טיול של ישראלי צמא מרחבים.

     

    מי שגדל בדן, דפנה, הגושרים או שאר-ישוב, יתקשה להבין את ההיסטריה. שם, בצפון עמק החולה, בארץ פלגי מים, סביב הברזים הראשיים של הירדן ולמרגלות חרמון הסבא, לא שמעו שיש מחסור במשאב הזה. ולשם מועדות פנינו בשורות הבאות.

     

    ישר למים

     

    'הגושרים מלון בטבע' - כך מכתיר את עצמו מתחם האירוח שנבנה על וסביב ארמון החורף ז"ל של האמיר פאעור, שהיה בעל נכסים רבים בצפון עמק החולה עד סמוך לקום המדינה. גם איתן רחימי, בן המקום ומנכ"ל המלון, יודע שהקופירייטר שהגה את הצירוף השיווקי הזה פשוט העתיק את מה שהעין מצלמת עוד לפני שנועלים את הרכב בחנייה: מלון שטובל בתוך שמורת טבע, שפלגי מים חורצים אותה ועמק סבוך ומוריק נושם במרכזה.

     

    הקונספט ברור, כמעט רשום על הקיר: כן, כאן זה מלון לכל דבר, אבל מומלץ לכרוך בחבילת האירוח כמה בונוסים מהשפע המפוזר בסביבה.

     

    חלמנו מים, זרקנו את התיקים בחדר, נסענו לחניון המעיין הסמוך והחלקנו עם הקיאק על המגלשה של 'קיאקי

    הגושרים', שהשפריצה אותנו לחצבני. המסלול המשפחתי, באורך 4.5 ק"מ, מתפתל ומקפץ על מפלונים בין אקליפטוסים, צפצפות, עצי תאנה וצמחיית מים סבוכה. אפשר לבלום לחניית ביניים של קפה וירטואלי על אחת הגדות ולהאריך את הברוטו של המסע הרטוב בכמה זמן שרוצים. האיסוף לאוטובוס שמחזיר לחניון - כקילומטר לפני מפגש החצבני עם הדן והבניאס, שכבר התמזגו בינתיים.

     

     

    הקלוריה האחרונה ששרדה בגוף מארוחת הצהריים נשרפה בדיוק כשהתיישבנו במסעדת הדגל של המלון, 'הגוש'. זו חבויה חמש דקות הליכה מהלובי, בתוך מיני-ג'ונגל של עצי תאנה, כשנחל קורן זורם בין שולחנותיה. המסעדה הדגית-חלבית-כפרית משרתת את אורחי המלון ואורחים מבחוץ כאחד. המנות מגיחות מתוך בקתת עץ פינית והמלצריות מתזזות עם המגשים העמוסים בין שני עברי הנחל. בתפריט: מבחר דגים, גבינות צאן גליליות, סלטים, פיצות, פסטות, מרק המוגש בכיכר לחם ויין כמובן.

     

    שורה תחתונה מבחינתנו: הוקסמנו מהאווירה, נהנינו מהאוכל אבל חטפנו עצבים על השירות: 7 דקות על השעון עד שהגיע קנקן מים ו-11 דקות עד שלסכו (סכין כף ו...) הצטרפה המם הנכספת. 11 דקות בשביל מזלג?

     

    • מסעדת הגוש, טל' 6816031 - 04.

     

    את שארית הערב, בהנחה שבטלוויזיה לא מבשרים על נחיתת הנשיא אסד בירושלים או על איתור באר נפט ללא תחתית בערבה, נעים להעביר על כוס בירה צוננת בלובי המקסים והידידותי שבו שוחזרה בחלקה הארכיטקטורה המזרחית שאפיינה את ארמון האמיר. ואפשר גם על המדשאה רחבת הידיים ממול, שעושה בן-רגע חיבורים נחמדים בין נופשים מכל קצווי הארץ.

     

    חזירים ועטלפים

     

    השכמנו אל השבת עוד לפני שמשמרת השחר התייצבה במטבח כדי להשיק את הג'חנון והסלטים של ארוחת הבוקר. בשש כבר צעדנו בשוליה הצפוניים של חורשת טל, לפני שפנינו ימינה על הכביש המוביל לכפר-סאלד ושמיר. אחרי איזה קילומטר חוצה את הכביש אחד הפלגים של הדן, וקצת אחרי גם הבניאס שוצף מתחת לגשר. בנקודה הזאת נפרדנו מהאספלט ונבלענו בתוך מכלול בריכות הדגים של קיבוץ דן, המוקף שדות ושדרות מטפסי-פרא.

     

    התברברנו בין הבריכות, מרותקים כל פעם מחדש לביצועיו של קרפיון תורן שמתרגל ניתור אקרובטי אל האוויר. ספרנו עשרות ברווזים, חסידות, קורמורנים ועוד כל מיני עופות שדאו על קו המים, צימצמנו מרחק מול זוג נמיות, ובשדה הפתוח הצטרפנו לתהלוכה אינסופית של טוואי-משי צעירים.  

     

    הרגליים סחבו לעבר שדרת האקליפטוסים שמלווה את הבניאס בדרכו דרומה, אבל השעון הזכיר לנו שהג'חנון בחדר האוכל לא יחכה לנו לנצח. חזרנו להגושרים דרך שביל העפר שחובק את חורשת טל מדרום.  

     

    הג'חנון חיכה, וגם אורי דימנד. אורי, מדריך טיולים מהזן הנכחד, חף מגימיקים, נוהג להוביל את אורחי המלון לטיול בעמק הנהר הנעלם המוטל למרגלותיו - שריד לאגם גדול שכיסה עד לפני 70 אלף שנה את כל עמק החולה.

     

    המסלול עובר דרך מפל וטחנת קמח עתיקה ומשוחזרת בקצהו של אחד מפלגי הדן שחוצה את הקיבוץ, גולש לבריכת הקורן, חולף על פני טחנת קמח נוספת שפעלה כאן עד לא מכבר, מצפין לאורך אמת מים עד לנקודת תצפית ממנה ניבטים החרמון, הר דב, קצה בקעת הלבנון, רכס נפתלי והרי הגליל העליון, ומשנה כיוון לעבר שמורת השבטבטים - צמחים קדומים דמויי אורנים שזהו אחד המקומות היחידים בארץ בהם הם גדלים ומתרבים. הטיול מסתיים במסלול מפותל ויפהפה בתוך סבך קנים שסוגר על מימי הקורן.  

     

    את אורי דימנד פגשנו שוב אחר הצהריים, הפעם על בסיס פרטי. היעד: הקורן הצפוני - 300 מטר פראיים של נחל שלא עושה הנחות למטיילים שמוכנים להתמודד איתו, מוריד אותם על ארבע, מזחיל אותם על גחונם, סוחט מהם את טיפת הזיעה האחרונה שעוד נותרה בגוף ומשחרר מארסנל הקללות שלהם את המיטב שבמיטב.

     

    זה מתחיל בתצפית על עמק קורן והסביבה, ממשיך בג'ונגל של בוסתנים וצמחיית נחלים, מתעכב ליד מערות של

    טורפים בסביבתם הטבעית, ואז, כשנדמה שההבטחה לטיול לגמרי לא קל היתה סתם שליפת סרק, מתחילה טירונות גולני: צעידה כפופת-גו בשבילים מחופי ענפים קשיחים שפילסו חזירי-בר, אחר כך איזה 50 מטרים בתוך הסבך על הברכיים, ולבסוף זחילת נחש בת חמש דקות נצחיות במנהרת קנים אפלולית בקוטר של חבית דגים מלוחים.

     

    אורי, בעבר מדריך בחברה להגנת הטבע ואחד שכבר מזמן חצה את קו השישים, הוא האיש שיזם ופילס את שביל המטיילים בקורן הצפוני. בשבילו, 300 המטרים האלה הם מגרש ביתי שאין לו בעיה לצלוח גם עשר פעמים ביום.

     

    רגע, זה לא נגמר במעיין הקורן. אחרי היציאה מהנחל חצינו מטעי אבוקדו ואשכוליות וחתכנו לעבר החצבני, לתצפית ומנוחה קלה. בדרך חזרה להגושרים התעכבנו בכניסה למערת עטלפי-פרי. מאות יונקים מעופפים שנחרדו מנוכחותנו הדגימו מטס מסחרר בחלל המערה, כשחלקם פורחים החוצה, מרפרפים בכנפיהם על פנינו. חתיכת מחזה.

     

    הטיול הזה באמת מיועד רק לאוהבי טבע מושבעים, כולל ילדים, ואינו מתאים לקשישים ומוגבלים בהליכה. הוא נערך בדרך-כלל בימי שישי אחר הצהריים, אבל אפשר לתאם מראש גם למועדים אחרים. המחיר לראש עגול ומגוחך - עשרה שקלים.

     

    אורי, אגב, מדריך גם טיולים בארץ פלגי הדן, בצפון הגולן ובעוד אתרים ממוקדים בסביבה. לא להחמיץ את האיש והאגדה.

     

     

    על הג'יפ הפתוח

     

    בוקר יום ראשון, עוד כמה שעות מחזירים מפתחות. זה לא אומר שאי אפשר ללקט עוד חוויה שתרפד לנו את הדרך המצערת הביתה. ברחבת החנייה כבר ממתין לנו הג'יפ הפתוח שהזמנו, על רוכבו - יוסף הגלילי. ככה קוראים לו באמת, בדוק.

     

    "מה בראש שלכם?". הוא לא סתם שואל. כבר היו לו קליינטים תמהונים שביקשו טיול לסחנה או לעכו. אפשר לעשות את ציר המעיינות

    בגולן, או את החרמון, אפשר לטפס על צוק רמים ומשם ללוות את הגבול עם לבנון, ואולי לגשת למקורות הדן ומשם להמשיך דרומה על הגבול הישן עם סוריה.

     

    בחרנו באופציה האחרונה. הגלילי, איש רעים להתרועע שקולט תוך דקה כמה ומה בדיוק העגל שלו רוצה לינוק, מנתב את הג'יפ לעבר נקודת תצפית על הגשר העתיק הצמוד לכביש המערכת שחוצץ בין לבנון לישראל. משם אנחנו מפליגים מזרחה, חולפים על פני קבוצת מטיילים שזה עתה התחילה את מסע שביל ישראל ונצמדים לערוץ השופע של הנוחיילה, ואדי שזורם בדרכו לדן מדרום לאל-עג'ר.

     

    הג'יפ צולח מעבר מים ונעצר. חובבי בוטניקה מקבלים כאן קורס מזורז (וטעים) בצמחיית נחלים. הגלילי מסב קופסת קוטג' ריקה לעציץ זמני ודוחס בה דוגמית של גרגיר-הנחלים (שהפכה בינתיים לחלקה בוגרת ומפרנסת-סלטים בגינה הזעירה שלנו במרכז הארץ).

     

    ועכשיו שיעור בגיאו-פוליטיקה, כולל הצצה על מוצב נוחיילה הסורי (לשעבר), שהמטיר אש על קיבוץ דן בשנים 1964-1962 על רקע מלחמת המים בין ישראל לסוריה. את השאלה מי יזם יותר את תקריות האש, אנחנו או הסורים, נשאיר לטיול הבא.

     

    ומכאן לפיצולי הדן הקרים-קפואים, ואחר כך לשאר-ישוב (אתר אסון המסוקים) ולאורך הבניאס, ועד לכפר-סאלד, שתושביה ישבו עד 1967 מתחת לאף של הסורים. בקיבוץ הזה מציעה חוות קליל טיולי מרכבות משפחתיים בין נופי עמק החולה וטיולי סוסים מודרכים בגליל ובמורדות הגולן. בתחום הקיבוץ גם יחידות אירוח כפרי ושטח צביקה - גן פסלים העשויים חלקי טרקטורים, מכונות חקלאיות ישנות ואבנים מקומיות (טל' 04-6907185).

     

    • טיולי יוסף הגלילי, טל' 2727373 - 052, 6955168 - 04.

     

    גם ימי כיף

     

    הגושרים מלון בטבע מציע 180 חדרי אירוח נעימים בנפחים שונים, מצוידים בין היתר בטלוויזיה, מזגן, מיני-מקרר וערכת קפה. במתחם המלון בריכת שחייה מוקפת מדשאות, בריכה מקורה ומחוממת, חדרי סאונה וג'קוזי, חדר כושר מהמשוכללים בארץ ואולם סקווש. משפחות נופשות מוזמנות לבקר בגן-חי הגושרים שבשטח הקיבוץ.

     

    בתיאום מראש מוצע בספא שרקייה מיגוון רחב של טיפולי גוף: שבדי, תאילנדי, הודי, עיסוי באבנים, עיסוי הוליסטי, פילינג גוף, עיסוי ארבע ידיים, כוסות רוח ועוד. המלון ערוך לקלוט, באולמות חדישים ומאובזרים טכנית, ימי עיון וסמינרים, וכן ימי כיף לקבוצות.

     

    • הגושרים מלון בטבע, 460-400 שקל לזוג, כולל ארוחת בוקר, באמצע השבוע (תלוי בחדר), 570-470 שקל בסופשבוע. טל' 6816000 - 04.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אל ארץ פלגי מים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אפי שריר
    מלון הגושרים. הארמון של האמיר
    צילום: אפי שריר
    צילום: אפי שריר
    מסעדת הגוש. איפה השירות?
    צילום: אפי שריר
    מומלצים