הנשיא קרי

פעמיים התעמתו מול מצלמות הטלוויזיה שני המתמודדים במרוץ לנשיאות ארצות-הברית – הנשיא המכהן, ג'ורג' בוש, והסנאטור הדמוקרטי ג'ון קרי. בשני העימותים היתה ידו של קרי על העליונה. בעימות הראשון יתרונו בלט במיוחד על רקע החולשה שהפגין הנשיא בוש, הן בתשובותיו המגומגמות והן בהתנהגותו הבלתי יציבה בזירה. בעימות השני השתפרה הופעתו של בוש, וביטחונו העצמי שב אליו, אך גם ג'ון קרי ידע לחזק את דימויו כמדינאי לאומי אחראי, המסוגל להנהיג את אמריקה. הוא תקף, בוש נסוג.

העליונות של הסנאטור קרי על הנשיא בוש בעימותים פנים-מול-פנים לא צריכה להפתיע. הסנאטור בן ה-61 העביר את מרבית חייו הציבוריים בבתי הנבחרים, שם רכש וספג את אמנות הרטוריקה ואת יכולת ההתבטאות וההתווכחות בפרהסיה, שבה הצטיין עוד מנעוריו. בוש, לעומת זאת, נכנס לפוליטיקה האמריקנית בתפקיד ביצועי מובהק, כמושלה של מדינת טקסס. פיו כבד עליו עוד מצעירותו, הוא מועד ללא הרף בלשונו, לא מסוגל לנסח תשובות מנומקות לשאלות בלתי צפויות, מתקשה להשלים משפט ולהגות כהלכה מילים מסובכות באנגלית. אבל הוא מקרין החלטיות, ביצועיות ויכולת לפעול בתנאי לחץ כשצריך להכריע כאן ועכשיו בין שחור ללבן.

במרכז שני העימותים הפומביים עמדו בעיותיה הבוערות של ארה"ב: עיראק, טרור, כלכלה ובריאות. שני המתמודדים התייחסו אליהן בשטחיות, ותשובותיהם היו עמוסות בסיסמאות. הם חמקו מפירוט תוכניותיהם לעתיד והעדיפו לתקוף האחד את אישיותו של השני. העימותים היו אפוא עקרים, מאכזבים. לא הוסיפו דעה ולא סייעו לגבש עמדה.

אף על פי כן, הסנאטור קרי השיג באמצעותם שני הישגים חשובים. ראשית, הוא בלם את הירידה שחלה בפופולריות שלו בקרב הנשים, שבלא תמיכתן המסיבית אין למועמד דמוקרטי סיכוי להיבחר לנשיא. הופעתו המשכנעת בעימותים סייעה לקרי להשיב לחיקו כעשרה אחוזים מהצביעות הפוטנציאלית ובכך להחזיר את מרוץ הבחירות למסלול של התמודדות בין שווים – לפחות בסקרים.

היעד הנוסף של קרי הוא להצטייר בעיני כלל הציבור האמריקני כמדינאי רציני, יציב ונחוש. כמי שקרוץ מחומר ממנו עשויים נשיאים. לא פשוט להגיע ליעד זה כשאתה מזוהה מלכתחילה עם התככים והמניפולציות על גבעת הקפיטול בוושינגטון, אך מראשית אוקטובר הולך ומתקרב ג'ון קרי לכיבוש מטרתו הנכספת: הוא מצליח לבסס את מעמדו כנשיא בכוח, כאלטרנטיבה ראויה לג'ורג' בוש לא רק בתחומי המנהיגות האזרחית, אלא גם כמפקד העליון של צבא ארה"ב בעיתות מלחמה עולמית בטרור.

אחרי קרב בלימה מוצלח אף עבר הסנאטור קרי למתקפה. במסע הבחירות שלו הוא דוחק את בוש לפינה, חושף אותו כרגזן, כקנטרן וככעסן, פוליטיקאי קטן מידות שנוטה לאבד את שליטתו העצמית ומרבה להשתמש בטקטיקה של השחרת היריב ורצח אופיו. הבוחר האמריקני המתלבט – שאליו מופנים מאמצי הרגע האחרון של המתמודדים – לא אוהב התנהגויות עצבניות כאלה; הוא נגעל מהן.

עוד פחות אוהב הבוחר האמריקני את המציאות המתהווה לנגד עיניו. ממשל בוש החמיץ את ההזדמנות להשכין שלום ודמוקרטיה בעיראק שלאחר המלחמה, ומדינה זו הופכת לבור שחור של טרור ללא תחתית. יחסי ארה"ב עם מדינות רבות גרועים, והשנאה אליה גואה. המדיניות הכלכלית של הנשיא בוש – קיצוצי מס לעשירים, הגדלת הוצאות הממשלה ויצירת גירעונות תקציביים כבדים – מופקרת, מגבירה את התלות של המשק האמריקני בספקולנטים מאסיה ומובילה בהכרח לשבר ולמיתון.

שלושה שבועות לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב המועמד הדמוקרטי מזנק לקו הגמר, והכישלונות של הנשיא המכהן מספקים לו רוח גבית. אומנם הפור עוד לא נפל, הפתעות רבות יקרו בדרך, והמרוץ צמוד מאוד, אבל נכון לעכשיו טובים הסיכויים של הסנאטור ג'ון קרי להיבחר לנשיאה הבא של ארה"ב. כדאי לנו להתחיל לתרגל את צמד המילים: הנשיא קרי.