גיבור אמריקני
ריב גילם את דמותו של הגיבור האולטימטיבי שנלחם למען האמת, הצדק והדרך האמריקנית, אבל רק אחרי הפציעה הקשה החליט לפשוט את החליפה ולגלות מתחתיה גיבור אמיתי. נועה מנהיים נפרדת
הוא לא נולד בקריפטון, אלא בניו-יורק. אבא שלא לא היה מרלון ברנדו וגם לא ג'ור-אל, אלא הפרופסור והסופר פרנקלין ריב. הוא לא היה עיתונאי, למרות שאמא שלו היתה, לא קראו לו קלארק קנט ולא קאל-אל, אלא פשוט כריסטופר. הוא הלך לבתי הספר הטובים ביותר, הסתופף בצילם של ידידי אביו כרוברט פרוסט ודניאל פטריק מוינהאן, והוא נשבה בקסמו המתעתע של
התיאטרון. כבר בגיל 14 אמר לו במאי שעבד איתו, "כדאי לך להחליט מה אתה רוצה לעשות בחיים שלך, כי אתה עומד להשיג את זה". כשסיים את לימודיו באוניברסיטת קורנל, נבחר, יחד עם רובין ויליאמס, להמשיך את לימודיו בבית הספר היוקרתי לאומנויות ג'וליארד. את השנה האחרונה שלו שם הוא החמיץ למען מטרה נעלה יותר - תשעה חודשים של חזרות והופעות במחזה "Gravity"' עם כוכבת הקולנוע קתרין הפבורן.
איך הגיע המטאור התיאטרלי הזה ללבוש את הטייטס הכי צמודים בעולם? הוא ניגש לאודישן והתקבל (לא מעט בזכות מבנה גופו החטוב, תולדה של היותו שחקן הוקי מוכשר), לגלם את דמותו של הגיבור האולטימטיבי של ארץ הכוכבים והפסים, זה שנלחם למען האמת, הצדק והדרך האמריקנית.
סופרמן אמנם מתהדר בצבעי הדגל הכחול והאדום, בלוריתו משתפלת, סנטרו נחוש וחזהו רחב, שרירי ונטול סטרואידים, אך היה זה דווקא הפן השני של סופרמן, זה של קלארק קנט, שאיפשר לריב להפוך את סרטו של ריצ'רד דונר למשהו מעניין יותר מסתם סרט גיבורי-על סטנדרטי.
ג'ימי סטיוארט עם גלימה
דונר ידע כי העברתו לקולנוע של גיבור העל האהוב ביותר באמריקה לא הולכת להיות משימה פשוטה. במקום לעמוד בה וליצור מניפסט מתלהם ומנופח, הוא ניסה - ובזכות ריב גם הצליח - לקחת את זה בקלות. קלארק קנט של ריב כושל, מגמגם, חסר ביטחון-עצמי ושלומיאל. בהיותו אנטי-תזה לכל מה שסופרמן מגלם, מאפשר קלארק קנט לסרט הראשון והטוב בסדרת סרטי "סופרמן" של ריב, להיות יצירה קאמפית משעשעת, עם רגעי פסיכדליה מטורפים (השמדתו של קריפטון), משחק מודע לעצמו וחינני מצד שחקני המשנה (ג'ין הקמן, בעיקר) וכמה אמירות מחודדות על הקומיקס ממנו צמח. הצלחתו של ריב בגילום תפקידו כסופרמן היתה כה גדולה וכה מותאמת בשלמות, שמאז הסרט האחרון בסדרה, לא נמצא שחקן שיוכל להשתחל לחליפת הלייקרה הצמודה של ריב, לפחות לא על המסך הגדול. באחד מהראיונות שנעשו עם ריב לאחר הצלחת הסרט הראשון, הגדיר אותו המראיין כ"ג'ימי סטיוארט עם גלימה".
בשנת 1995, כשארבעה סרטים בסדרה מאחוריו, הפך כריסטופר ריב, בהינף נפילה מגב סוס דוהר, למשותק כמעט לחלוטין, כשהוא אינו יכול אפילו לנשום בכוחות עצמו. הניגוד המשווע בין פעלולי התעופה של סופרמן לבין ריב, הכלוא בכיסא הגלגלים שלו, הפך את התאונה הזו לכאובה במיוחד. זה היה כנראה הרגע בו החליט ריב לפשוט את החליפה, העניבה והמשקפיים, ולגלות מתחתם את גיבור העל. בהתמדה ועקשנות, כשהוא רותם לצורך העניין את כל הונו, החליט ריב ללכת
שוב. הוא הקים קרן שיועדה למחקר מתקדם בנושא השיתוק, עבר תהליכים ניסיוניים, הדליק את הלפיד האולימפי, כתב אוטוביוגרפיה, והחשוב מכל - הצליח להגיע למצב בו הוא יכול לנשום שוב בכוחות עצמו, למשך זמן מוגבל. במסגרת מסעותיו בעולם הגיע ריב גם לארץ, ואף יצר קשר אישי עם כמה פגועי עמוד שידרה בישראל וניסה לתמוך בהם במהלך התמודדותם עם מה שהוא הגדיר תמיד כ"אתגר" שעומד בפניהם.
פציעתו של ריב ופעולותיו לאחריה יצקו אותו באופן סופי בתבנית שסימנה את תחילת דרכו הקולנועית – גיבור על שכוחותיו האמיתיים אינם גלויים לעין כל, אלא מוסתרים, בין אם מתחת לחליפה שמרנית ובין אם מאחורי תמוכות המתכת שאפשרו לו לזקוף את ראשו בכיסא הגלגלים.
אמש, לאחר ששקע בתרדמת שנגרמה מסיבוכים מהם סבל בעקבות פצעי לחץ, הלך כריסטופר ריב לעולמו, בגיל 52.
לפנייה לכתב/ת 
