כן, בדיוק בגלל המוזיקה

מכירים את הקטע הזה שכמה תווים ראשונים של שיר מתחילים להתנגן, ונראה שכולם מחייכים אחד לשני ומתחילים לזמזם? יש עוד שניים-שלושה שמכווצים את הגבות ומנסים להיזכר, אבל ברגע שהזמר מתחיל לשיר הם כבר מתיישרים עם כולם. רק לי אין אף פעם מושג מה זה השיר הזה, וגם אם זה השיר הכי מוכר בעולם - אני עוד עושה פרצופים תוהים הרבה אחרי תחילת הבית. רק איפשהו בפזמון אני קולטת ומצטרפת לכולם: "ארץ ציון ירושל-הה-ים".

מה לעשות, לא כולנו מוזיקליים. לא כולנו מזהים כל שיר על התו הראשון, לא כולנו מורידים 3MP-ים של להקות אירופיות נסיוניות, ולא כולנו אוהבים לשמוע מוזיקה חדשה כל הזמן. חלק מאיתנו צריכים לשמוע שיר לפחות 15 פעם עד שנוכל לזמזם אותו, וגם אז זה צריך להיות שיר מאוד ידידותי לסביבה, עם פזמון שחוזר על עצמו לפחות שלוש פעמים. וזה מה שאנחנו רוצים לשמוע כשאנחנו מדליקים את הרדיו: מוזיקה מוכרת, לא מתוחכמת ולא מתחכמת, משהו שכבר שמענו פעם ושבטח נשמע שוב, משהו שאנחנו יכולים לשיר איתו את הפזמון וגם זה רק בגלל שהוא ממש ממש פשוט. ולכן גלגלצ, זאת שכולם כל כל אוהבים להשמיץ אותה, היא לא רק רדיו לגיטימי: היא אחלה רדיו שבעולם. נקודה.

בואו נסכים על משהו: רדיו צריך להיות ברקע, לא להזדקק לתשומת הלב שלנו. אף אחד לא באמת אומר "עכשיו אני אשמע רדיו", מתיישב בסלון, עוצם את העיניים ועושה עם הידיים תנועות של מנצח (חוץ מסבא שלי, אבל הוא במילא חירש, ככה שאנחנו מכבים לו את "קול המוזיקה" ומהמרים מתי הוא ישים לב).

אנחנו הרי לא יכולים להתרכז במנגינה מקורית כשאנחנו נוהגים, מנסים לגנוב את המסלול לארלוזורוב ולצעוק במקביל על האשה שנוהגת כמו אשה באוטו שלידינו. אנחנו לא יכולים להקשיב למלים כשאנחנו עם הרדיו פתוח במשרד, מנסים לעשות עצמנו עובדים ובמקביל להזמין צימר לסוכות באינטרנט (מה ז'תומרת "אין ג'קוזי"?). ובטח שאין לנו כוח לסולו דיג'ירידו כשאנחנו על הספה בבית, עם העיתון של שבת, מנסים להרגיש רוגע של סופשבוע בזמן שאנחנו קוראים על פיגועים וקיצוצים בתקציב (ואז עוברים מהר לעמוד האחרון, שם חיילות מגולני קוטפות תפוזים בביקיני).

בגלגלצ מבינים את זה. בגלגלצ מבינים שרדיו שומעים ברקע, והוא צריך לפנות אל המכנה המשותף הרחב ביותר, כמו ערוץ 2 ותנובה. אם אתה רוצה סרטים אמנותיים, תפתח ערוץ 8. אם אתה רוצה גבינה מסריחה במיוחד, סע לגליל למחלבת טיזי (בטוח יש שם ג'קוזי). ואם אתה רוצה רדיו למתקדמים, תכוון ל-88.

עכשיו תבוא להקת "הטוסיק של עופר שכטר" משדרות ותגיד: גם אני רוצה שישדרו אותי בגלגלצ. למה לא מכניסים אותי לפליי-ליסט? ובכן, להקת הטוסיק של עופר שכטר היקרה, הפליי-ליסט - אותה רשימת שירים שנמצאו מתאימים לשידור - מותאמת לאופי של גלגלצ. אופי של מיין-סטרים. ואתם, חברי להקת הטוסיק של עופר שכטר, כנראה לא. זה לא אומר בהכרח שאתם לא מנגנים מספיק טוב, למרות שאולי אתם לא; זה פשוט אומר שלתחנה הזאת אתם לא מתאימים. אבל זה בסדר, כי יש עוד מספיק תחנות על הסקאלה, וכמעט בכל רדיו יש אופציה לכוון לפחות שש תחנות, ככה שאם לא נכנסתם לגלגלצ יש את גלצ, ו-102, ו-100 ו-99 ועוד אלפי תחנות מקומיות שמפריעות למטוסים לנחות אבל משמחות את קהל היעד שלהן, שלוש משפחות בדרום הארץ שדווקא כן אוהבות דיג'ירידו.

ועכשיו יבוא סולן הטוסיק של עופר שכטר ויגיד: אני יודע שאם אני אשיר שירי עברי לידר שקטים ומרגשים בטוח יכניסו אותי לפליי-ליסט של גלגלצ, אבל אני לא מוכן להתכופף. ובכן, סולן יקר, אנחנו נתאפק ולא נלך על הבדיחה המתבקשת - כלומר, לא נסביר לך שגלגלצ לא תמיד רגועה כל כך, ויש בה גם שירים של זמרים שלא מתכופפים (אנחנו עדיין מתאפקים, וזה מה-זה קשה). נסביר לך רק שגלגלצ פונה באופן עקרוני לציבור הנהגים, אז היא לא תשדר 17 דקות של צעקות בליווי תופים וגם לא את דורלקס סדלקס הראשון, כי ציבור הנהגים כולל בין השאר את אמא שלך, וגם אותנו - שכבר יצא לנו לומר פה בלי להתבייש שאנחנו, כמו עוד הרבה אנשים, אוהבים מיין-סטרים.

אז ככה: למרות שזה נורא טרנדי היום לשנוא את גלגלצ ולשאול למה הם לא משדרים כל מיני להקות הזויות וזמרים עם אמירה, אנחנו - ועוד הרבה אנשים - מכוונים אוטומטית ל-91.8 ומרגישים חלק מהעם. עם אחד עם שיר אחד, אם תרצו: שיר שהוא בדרך כלל שרית חדד, ולפעמים גם עידן רייכל.

אבל מה שכן - כאילו, היינו נורא חיוביים עד עכשיו וזה באמת הוציא מאיתנו הרבה אנרגיות, אז לרגע נפסיק להתאפק וניתן לאנטי שלנו לצאת החוצה - אם עוד פעם אחת נשמע קריינית גלגלצית לוחשת לתוך המיקרופון כאילו עוד שנייה היא גומרת, נכניס אותה לחדר נעול עם סולן להקת הטוסיק של עופר שכטר, שהוא בן 17 מחוצ'קן ומלא הורמונים, ונראה לו מה הוא באמת יכול לעשות עם הדיג'ירידו שלו.