פרושיאנטה ממשיך לקיים
מיני-אלבום חדש של הגיטריסט שלא מפסיק להקליט משכנע שוב בכנות ובכשרון שלו
בניגוד לשמו האקזוטי, ג'ון פרושיאנטה מוצא את עצמו לעתים קרובות על במה אחת עם להקה מצליחה ולא אזוטרית בכלל, ה"רד הוט צ'ילי פפרז". לאחר שהגיטריסט המקורי שלה הלל סלובק (יליד חיפה) מת ממנת יתר של הרואין בשנת 1988, תפס פרושיאנטה את מקומו בעמדה עליה חלם עוד בהיותו נער. כמה שנים לאחר מכן הביאה הצלחתו המסחררת של האלבום "בלאד, שוגר, סקס, מג'יק" לסיפור אהבה של פרושיאנטה עם סמים קשים. למרבה המזל הוא הצליח להיגמל ומאז הגמילה הוא מתעל את כישוריו לאפיקי היצירה, הן במוזיקה והן בציור.
במהלך שנות התשעים החל לטפח קריירת סולו שאינה מזכירה כלל וכלל את המוזיקה של להקת האם שלו. אלבומי הסולו הראשונים שלו היו קשים לעיכול ומחוספסים מאוד, אך נדמה כי עם הזמן הוא הצליח ליצור לעצמו צליל ידידותי יותר, חי ומאוזן.
באמצע 2004 הוא הפתיע כשיצא בהצהרה כי עד סוף השנה יוציא שישה אלבומים. בינתיים הוא עומד בהבטחתו, שני אלבומים יצאו תחת שמו ואחד עם הרכב ataxia, והחודש יצא המיני אלבום DC.
DC מכיל ארבעה שירים שהוקלטו תוך יומיים בהפקה משותפת עם איאן מקיי מלהקת "פוגזי". פרושיאנטה מספר באתר שלו שהוא הרגיש כמו בחופשה בעת הקלטת השירים, בזמן שמקיי מבשל את שיריו, דבר שמתברר כעסקה מצוינת, שכן התוצאה נשמעת אחידה, השירים בנויים שכבה אחר שכבה ושומרים על הפשטות המקורית שלהם.
פרושיאנטה מצליח לשכנע בעזרת שירים טובים באווירה משוחררת וכנות הורסת. אחת הדוגמאות לכנות הנדירה של פרושיאנטה מתגלה בשיר השלישי "a corner". בשיר הזה הלחן די רגוע וכשמסתיים הטקסט ממש אפשר לשמוע את הקרביים של פרושיאנטה מלהגות "נה, נה, נה, , נה, נה" – ודווקא בלי המילים מורגשת הכנות ההורסת שלו בזכות ההגשה הישירה והבלתי מתחנפת.
קשה להצביע על אחד השירים כבולט יותר או פחות, לפעמים זה יכול להעיד על שעמום אבל במקרה של DC זה משקף זרימה והמשכיות. השירים שקטים יחסית למה שפרושיאנטה רגיל לנגן בדרך כלל, וייתכן שההחלטה לא לשלב סינטיסייזרים הפעם תרמה לעיצוב סאונד ממוקד יותר.
היופי במיני אלבום הקצר הזה, בקושי חמש עשרה דקות, הוא בדינמיקה הפנימית שלו. יש בו מקום לרגעים נעימים, לשירה מלטפת ולנגינה משוחררת, כשם שיש מקום של כבוד לסולו גיטרה מנסר כמו שרק פרושיאנטה יודע לנפק.
במיני אלבום הזה פרושיאנטה שוב מוכיח לכולם שהוא גיטריסט נהדר שיודע להפיק מהגיטרה שלו את המיטב ולהוציא ממנה צליל ייחודי שמזוהה אך ורק איתו. יתרה מזאת, הוא כותב טקסטים אמיתיים כדוגמת "goals disrupt the past", המעידה שפרושיאנטה הוא בעל חזון לפחות כמו שמעון פרס. פרושיאנטה מתגלה כאמן גדול שיש לו עוד הרבה מה לומר והוא עושה זאת בפשטות מופגנת שיכולה להקסים כל חובב גיטרות שהוא בנגישות שלה.
עטיפת האלבום
מומלצים
