ברק באחוזת הצדיקים
השבוע התברר שאהוד ברק עדיין לא נמצא איתנו, גם אחרי שהסקנדל נחשף שוב ושוב
לפני שנתיים, בשיחה עם אדם שדעתו הייתה כנראה חשובה בעיניו, העלה אהוד ברק רמזים דקים בעניין שובו האפשרי לפוליטיקה, וביקש להבין מה מצבו בדעת הקהל. רע מאוד, השיב לו בן-שיחו, הציבור לא אוהב אותך. אתה מנקר עיניים. אתה לא נותן דוגמה אישית.
למה, שאל ברק, מה לא בסדר בכך שאני מבקש לבנות וילה בהשקעה של מיליוני שקלים. הרי אני עושה את זה בכספי שלי. כשהוזכר לו שהוא איש-ציבור ומאיש-ציבור, במיוחד ממפלגת העבודה, מצפים למעט צניעות, לא הבין ברק איך זה מתקשר עם רכישת המגרש היקר בכפר שמריהו. באטימותו המפורסמת לא הבין מה רוצה ממנו התקשורת.
זה מגרש זול יחסית, אמר ברק, ואתה יכול להאמין לי שלא חיפשתי משהו יקר. היינו בצהלה, היינו במקומות אחרים, המחירים שם היו פי שניים ויותר. נאווה תספר לך שדרשו מאיתנו באחד המקרים יותר מ-2.5 מיליוני דולרים. וחוץ מזה, הוסיף, למי מבני דורנו אין היום, אחרי 40 שנות עבודה בארץ הזאת, מיליון וחצי דולר בבנק? למי מאיתנו אין היום חסכונות בגובה הזה?
לי למשל, ירה בן-שיחו. לא הגעתי לסכומים כאלה. כמוני גם רוב האזרחים. אין להם חסכונות כאלה. הם לא מתקרבים אליהם. הייתה שתיקה לרגע וברק, שהבין פתאום שהוא לא מדבר עם אלי הורביץ או עם דב לאוטמן, ניתב את השיחה לנושאים אחרים. כשהוא עשה זאת, לא ידע עדיין המשוחח שמעבר לקו, כמו עם ישראל כולו, שברק הוא ראש ממשלה לשעבר מהיקרים שהיו לנו. שהוא חורש את העולם לטובת חשבון הבנק שלו בקצב מסחרר, ושאבטחתו האישית עולה למשלם המיסים מיליוני שקלים. הסיפור הזה נחשף רק לפני שנה וחצי, וברק, כמה צפוי, לא התרגש ממנו.
השבוע התברר שברק, גם אחרי שהסקנדל פרץ החוצה שוב ושוב, לא נמצא איתנו. הוא עדיין לא מחובר. איש לא יצק מים קרים על ראשו, איש לא ניער אותו כהלכה, איש לא הסביר לו שכאשר הוא גוזר לעצמו קופון בניו-יורק, בוושינגטון או באחת מבירות אירופה, אנחנו לא צריכים לממן את השמירה עליו. איש לא שאל אותו למה בעצם הוא לא מפריש אחוז מסוים מהכנסותיו בחו"ל למימון האבטחה.
ברק מכיר ודאי היטב את השאלות האלה. איש רגיש ומצפוני היה משיב עליהן בעצמו ואומר מיד: טעיתי, סליחה, מעכשיו הכל עלי. אלא שברק אינו רגיש ובעיקר אינו טועה. לכן כנראה לא התנדב עדיין לממן מכיסו אפילו חלק מההוצאה העצומה הזאת. בכל פעם שהסערה מתרגשת עליו הוא מתכופף, נותן לה לחלוף, וחוזר צוהל אל משאבות הכסף שלו. שולמן ישלם, הוא יודע, אין מקום לדאגה.
השבוע, התברר, שהשולמן הזה צריך לשלם עוד חצי מיליון שקלים ושבכנסת ישראל פותחים לכבוד ברק את הקופה. נכון, פה ושם חברי כנסת תורנים מבקרים אותו, מציגים שאלות ומוחים. אבל בשורה התחתונה מניפים מחוקקינו את היד למעלה ומאשרים את התוספת לתקציב האבטחה. כאילו שאי-אפשר לתפוס את ברק באוזן, להושיב אותו על הכיסא בוועדת הכספים, ולומר לו ברחל בתך הקטנה: נמאסת, מספיק, החליבה הזאת חייבת להיפסק.
ברק, מצידו, שומע את כלבי התקשורת האחרונים נובחים, חולף על פניהם בחיוך, וממהר לעבר שרידי מחנהו. הוא מאותת להם שהוא בדרך חזרה ואפשר להבין מדוע: הוא לא גרוע מרוב האחרים. בכנסת שבה יושבים אוכלי שוחד, מהמרים, חברים של עבריינים, סחטנים, מזייפי הצבעות ומבריח סיגריות – הוא עוד יהיה אחד הצדיקים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
