אני לא סמרטוט

לקח לו הרבה זמן, ליוסף לבראל, להבין שהוא על הכוונת. סכסוכים עם ועדים, עימותים עם עיתונאים - יש שם הכל בשפע, ברקורד בן 47 השנים שלו ברשות השידור. אבל פוליטיקאי שלא מרוצה - זה עוד לא היה. והנה, דווקא עכשיו, רגע לפני הפנסיה, זה קורה לו: אהוד אולמרט, השר הממונה על רשות השידור, מתעקש לסלק אותו. "אמרו לי שהוא יורה חיצים לעברי", אומר בראל. "הסבירו לי שהוא מקשה עליי את החיים כדי שאקח את הדברים ואלך, אבל גם כשהרגשתי שהוא רוצה להעיף אותי, חשבתי שאולי בכל זאת נוכל להמשיך לעבוד ביחד".

יש לך סיכוי מולו?

"אני מאמין שכן. אני, בשבילי זה משחק ילדים. נעבור אותו. היה ברור שהוא תופר תיק. אז מה? אני לא אתן לו. יש לי ברוך השם הרבה חברים. אין לכם מושג כמה עורכי דין, פוליטיקאים, חברי כנסת, מחזקים אותי. בכל המפלגות יש לי ידידים שממש תוססים. בכל המפלגות. יש התעוררות. וזו תהיה טעות אדירה מבחינתו להעיף אותי. הוא לא חזק במרכז הליכוד, ואני יודע שהמרכז מאוד מקומם מהצעד הזה. הרי פעם ראשונה שאיש עדות מזרח כל כך מצליח, כל כך מגיע גבוה, והוא בא ופוגע בו. אבל הוא מנותק. הרי הוא אמר שהוא לא רוצה שלבנטיני ינהל את רשות השידור".

"אולי זה נתן קרקע פורייה לקלוט עליה את ההשמצות שהלעיטו אותו בהן. תראו, חברים שלו הם אשכנזים. אני לא במילייה הזה, אני לא אוכל איתו, אני לא מעשן סיגרים. העובדים אצלו, כולם מזרחים. אז אני לא פקיד אצלו בלשכה. יכול מאוד להיות שזה לא מקובל עליו שיש כאן אחד שמביט לו בגובה העיניים. אני יודע שהוא קרא לי הסולטן. הסולטן בא, הסולטן הלך".

אז מה, אם היו קוראים לך ברקוביץ' זה היה נראה אחרת?

"יכול מאוד להיות. תראו, אני הפכתי מהדרג הכי קטן ברשות השידור למנכ"ל. לא היה פרס אחד שלא קטפתי. פרס ישראל, אביר מסדר הכבוד של הלגיון הצרפתי - אז עכשיו, אחרי 47 שנה, הוא בא לנגח אותי? זה עוד יחזור אליו כמו בומרנג".

"אחרי שבועיים-שלושה הוזמנתי אליו. זו היתה בעצם פעם ראשונה שישבנו בצורה מסודרת בארבע עיניים. אמרתי לו: 'תראה אהוד, אנחנו מכירים שנים, היינו חברים גדולים, אני לא יודע מה קרה מאז שנכנסת, כאילו לא שעבר בינינו חתול שחור, אלא איזה פנתר שחור. לא יודע למה, אני מבחינתי לא יזמתי שום דבר, לא עשיתי שום דבר, אני ממשיך בעבודה הקשה שלי. אבל אם אתה רוצה - בדקה אני גומר איתך את תנאי הפרישה שלי ואני יוצא מפה אדם חופשי'. הוא אמר לי: 'אני לא מוכן לשמוע את הסגנון הזה, זה כוחני. שתדע שאני יכול, אם אני רוצה, בחצי מילה תוך חצי דקה לפטר אותך, אני לא צריך שתחזיר לי מפתחות'".

לא שאלת אותו מה בעצם הבעיה שלו איתך?

ואיך זה קשור?

"כי הוא רצה את דן מרגלית. אני לא רואה סיבה אחרת. הוא חבר איתו באופן אישי, שותים יחד, מדברים. אומרים אנשים בלשכה שלפחות ארבע-חמש פעמים ביום הם מדברים בטלפון. אז אולמרט אמר לי: 'אני רוצה שאתה תעבוד ברצינות ושלא יהיו לך פגישות עם שרים אחרים'".

הפריע לו שאתה נחשב למקורב של נתניהו וסילבן שלום?

"תראו, אחרי הפגישה אמר לי מישהו שמכיר את אולמרט: 'הוא פשוט לא רצה להגיד לך שביבי וסילבן זה מה שמציק לו עכשיו'. אמרתי לאותו בנאדם: 'מה ביבי וסילבן?' אומר לי: 'מלפני שבוע, איך שידרת את סילבן ביומן השבוע', ושגם את ביבי אנחנו משדרים יותר מדי. אני וביבי מכירים עוד כשהיה סגן שר. אדם מבריק, אתה מדבר איתו ואתה באמת חש שהוא התחנך בבוסטון. וסילבן, אותו אני מכיר מעל 20 שנה, כשהיה חתיך ודון ז'ואן. אז אני אמרתי לאותו בנאדם: 'עד כאן. אם אולמרט, בתור שר עם חמישה תיקים, חושב שיש לו משהו לומר ומישהו חוסם את דרכו - אני מוכן להגיד למערכת שיזמינו אותו איפה שהם חושבים שיש מסגרת מתאימה. אבל אני לא מוכן שיגידו לי אל תשדר את פלוני'".

"שננסה לפתוח דף חדש. למרות שלא הבנתי למה הדף הקודם לא היה בסדר. הבנתי שאני מסומן והיתה לי הרגשת גועל, אבל נתתי צ'אנס".

ואכן, תחושת הגועל של בראל לא מנעה ממנו להמשיך ולהגיש מנחות פיוס לשר הממונה. אחרי אינספור פוליטיקאים שבעי רצון - זו הרי לא ממש אמורה להיות בעיה בשבילו לקנות את לבו של אולמרט, גם אם הפעם החיזור נראה קשה מתמיד. אבל לא. הקסם הבראלי פשוט לא עבד. "כל הזמן היו בקשות מטעמו של אולמרט", הוא משחזר, "לנסות לשלב את פלוני בעבודה, לבדוק דברים כאלה. והיו גם עניינים עם תכנים".

מה, למשל?

"אם הוא נוסע לחוץ לארץ, הוא תמיד רצה שיהיה איתו צוות. היה בעיה עם המצב הכספי שלנו, אבל הוא קיבל. הרבה יותר מביבי וסילבן הוא קיבל. אני זוכר שסילבן מאוד כעס שאפילו שכשהוא הופיע באו"ם לא שלחנו לו צוות, אבל אולמרט - איתו היה צוות כל פעם. יצא לפולין, יצא לסין - שבוע הבא הוא בדרום-אפריקה - והוא כל הזמן מקבל. והיה גם את העניין עם האחד הזה, דן שילון. אני והוא אף פעם לא הסתדרנו. בשנות השבעים רבנו פעם וזה כמעט נגמר באלימות. היינו ילדים, הדם היה חם. אחר כך, כשנכנסתי לתפקיד, הוא אמר שאני לא מתאים כי אני יס-מן. אבל אז השר אולמרט בא ולחץ: 'תיקח את שילון'".

"קיבלתי אותו. בהתחלה הוא הציע את תוכנית המעגל שלו. רצה 40 אלף דולר לתוכנית, למרות שזה כבר היה ממש תוכנית אלטע זאכן. זה נפסל בוועדה של מליאת רשות השידור. אז השר אמר: טוב, תן לו. אז באה לי יוזמה: ניתן לו להנחות את היומן. ככה נפייס את השר הממונה וזו לא תהיה הפקה פרטית שבה הוא יבזבז כספים".

למה אולמרט כל כך רצה אותו?

"הם הרי ידידים גדולים, זה מופגן. כל משחקי מכבי תל-אביב בכדורסל הם ביחד. אבל בסדר, אין לי בעיה, שיהיה להם לבריאות. זה לא שמדובר באיזו אישה שמאוד אהבתי ואני מקנא. הבעיה היא שידעתי בדיוק מי זה שילון, ואני מצטער היום שלא אמרתי מהרגע הראשון שאני לא מוכן, למרות הלחץ של השר. הוא הרי כוחני מאוד, הסגנון שלו בוטה, וכשהוא עוזב מקום הוא מחסל אותו, משמיץ אותו מהיסוד. הוא אדם שתוקף אותך, תרצה או לא תרצה ואם זה אמת או לא אמת. לכן מאוד לא רצו אותו אצלנו, ועוד לפני שהתחיל, בגלל שהוא כזה מרדן, אמרתי לו: 'אתה שותף להגשה עם גאולה אבן ואתה כפוף מלא להנחיות העורכים'. הבטיח - ואחרי כמה שבועות התחיל לעשות להם את המוות.

למרות שלא חשבת במאה אחוז שהוא מתאים לתפקיד.

"נכון".

אז למה? רק כי השר ביקש?

"זה השפיע עליי, אין ספק. אני מודה ומתוודה שזה השפיע. אתה בא ושוקל על כפות המאזניים: שקט לרשות השידור, סיוע בהבראה שלה - מול קפריזה אישית שלך כמנכ"ל. אמרתי לעצמי: אין לו ניסיון בטלוויזיה? אני אהיה המורה שלו. אבל כשאולמרט ביקש, ניסיתי להסביר לו שאין לנדב הרבה סיכוי מכיוון שבוועד המנהל יש חמישה חברים שלעולם לא יצביעו בעדו. אמרתי לו: 'תיקח את זה בחשבון'. מיד במקום הוא דיבר עם ראשי האגודות. אבל אז הגיע המכרז, וקרה בדיוק מה שצפיתי. אולמרט ביקש שאחרי הישיבה אני אצלצל אליו. טלפנתי. הוא קיבל את זה נורא. אמר לי: 'נתחשבן, תודה, שלום' - וסגר. סיפרו לי שהוא אומר: בראל לא התאמץ שיהיה רוב לנדב, פעל מאחורי הקלעים נגד המינוי - ועוד מעט הוא ייקח את הפקל'ה וילך. ואני, איזה פקל'ה כבר יש לי? אז לא לקחתי כלום ולא הלכתי, אבל אומרים שמאז הוא לא סלח".

"תראו, מקצועית אני יותר קרוב לאנשים מהטלוויזיה, אבל לא היה לי שום דבר אישי יסודי נגדו. הוא כבר שנים רוצה להיות מנכ"ל, זה לא חדש. הוא מועמד נצחי והוא מרעיל באופן שיטתי נגד המנכ"לים".

נו, זו סיבה מצוינת שלא תרצה אותו כמנהל הטלוויזיה.

"מותק, אם הייתי עשרים-שלושים שנה יותר צעיר, אתה צודק. אבל כשאתה בן 68 אתה אומר: שיחליף אותי, גמרנו, מה הסיפור?"

אלא שמבחינתו של בראל הסיפור הזה היה רחוק מלהסתיים. מבקרי הטלוויזיה והרדיו קטלו בלי הפסקה, הכוכבים של ערוץ 1 נטשו בזה אחר זה, ועדי העובדים הוציאו לו את הנשמה והשר הממונה המשיך לאותת לו שיפנה את הכיסא. בראל, האיש שתמיד התמחה בזיהוי רצונות השר הממונה לפי תנודות הגבה, התעקש הפעם שלא להבין רמזים. "ניסיתי כמה פעמים להיפגש עם אולמרט, וזה לא יצא", הוא מספר. "בינתיים התחלתי להרגיש מאוד לא טוב. גילו שיש לי בעיה עם כיס המרה. הלכתי לניתוח והיו שם, מסתבר, חיידקים שהם לא רגישים לאנטיביוטיקה. אז תפסתי בחלל הבטן חיידק כזה, לא עלינו, שלא יהיה על אף בית בישראל הכאב והסבל שעברתי. חודש שכבתי שם. טיפלתי רק בדבר אחד: שייתנו לנו אישור לגבות אגרה כדי שיהיו משכורות לעובדים. ואז פתאום אני שומע שמפיצים שהמחלה שלי סופנית ואני לא חוזר".

מי מפיץ?

הוא התקשר לשאול לשלומך?

"רק אחרי שלושה-ארבעה שבועות שהייתי מאושפז, אמרו לי שהוא מבקש שאני אצור איתו קשר. אמרתי לעצמי: 'יהרגו את החיידק, לא יהרגו את החיידק - אני יוצא מבית החולים'. ואז התקשרתי ואמרתי לו: 'אני יוצא מפה תוך כמה ימים'. אומר לי: 'יפה. כשתצא תתקשר'. הרגשתי נורא, הייתי באפיסת כוחות, אבל יצאתי, יומיים-שלושה ויצאתי. ניסיתי לקבוע איתו פגישה, והוא כל הזמן היה עסוק.

והוא אכן היה הבא בתור. "כשלת בתפקידך", כך כתב אהוד אולמרט במכתב הפיטורים שהיה ברור לכולם שיגיע. במכתב מעלה אולמרט שורה של טענות כלפי בראל - רובן אדמיניסטרטיביות: מינוי מקורבים, פוליטיזציה, אי-עמידה בדרישות הראויות למכרזים.

אתה באמת לא רואה שערוץ 1 זה ערוץ מת?

"איפה? זה ערוץ בשיא החיים, הכי חזק בין כל הערוצים. ערוץ 10 שובק חיים יום יום, ערוץ - 2 נו בסדר, הוא מלא כסף, ואנחנו יציבים".

מה אתה חושב באמת על ערוץ 10?

מה דעתך על גדי ויונית?

מה עם "כוכב נולד"?

"איפה אתה חי"?

"אל תסבכו אותי".

"תסלחו לי, דבר לא בא על חשבון דבר אחר. יהורם גאון זה תוכנית נוסטלגיה. ביום שישי בערב מחפשים תוכנית בידור לכל המשפחה".

"מה פירוש תוכנית דגל? מי תלה את הדגל? אתם? 'מבט' - זו תוכנית דגל".

מה עם חיים יבין באמת? כמה שנים הוא עוד יגיש?

"הוא מקבל לשנה מה שיעקב אילון מקבל לחודש. אני חושב שיש לנו מהדורה טובה, אמינה, עם כתבים מוכשרים. עודד גרנות למשל, זה תענוג לשמוע אותו. הוא הרי בא מבית יקה - מדבר ערבית".

נו, גם אהוד יערי מדבר ערבית מצוין. הוא נחשב לאורים ותומים בתחום.

"אין יהודי שיודע על תרבות ערב ומדבר ערבית כמוני. ואני אומר לכם שלאהוד יערי היו טעויות. היום אני לא רואה אותו, אבל בתקופה שעקבתי היו לו טעויות. עודד גרנות נמצא היום בשיא. ויערי, הוא כבר אין לו אותה מוטיבציה, אותו להט שהיה לו פעם".

מה אתה חושב על מיכל זוארץ?

"אני חושב שזאת התוכנית הכי טובה שיש בין שבע לשמונה בימי שישי. אני חייב להגיד לכם, יום אחד החלטתי לראות מה יש בערוץ 2 בשעה הזו. אז היתה תוכנית שמביאים איזה מישהי, דצה".

"כן. 'מהפך'. אותו סיפור כל שבוע, ריבונו של עולם. בסדר, תיקח כל בנאדם, תסבך לו את השיער קצת, תוציא לו קצת בוץ, תלכלך אותו, אחרי כן תכניס אותו, תעשה לו מקלחת, תוציא אותו מסורק. 'וואו, מה עשית לי? וואי איזה יפה, וואי מה עשית לי, וואי איזו יפה'. וזה כל שבוע. אז איפה המבקרים שיגידו להפסיק לטמטם את האנשים? ובזמן הזה אני רואה שמיכל זוארץ מביאה מישהו שידבר על קאמי, או על משהו שקשור בהווי ובמוזיקה".

אתה יודע שחלק גדול מהביקורת על כך שהתוכנית של מיכל זוארץ נמשכת, היתה על רקע קשריה האישיים עם מנהל מחלקת התוכניות, יוסי משולם.

"אז מה אתם רוצים? שנסרס את העובדים שלנו? נו באמת, אז היה ידידה של יוסי. מה קורה לכם, חבר'ה? אתם חיים בסעודיה כאן? יש מישהו בארץ הזאת שאין לו חברה או אין לו חבר?"

לא, אבל כשהחבר שלה הוא מנהל התוכניות, שצריך לקבל את ההחלטות לגביה, זה קצת מסבך את העניינים.

"אבל היא היתה כבר בטלוויזיה לפני שהוא נהיה חבר איתה. היא מנחה תוכניות ושיחקה אפילו בטלנובלה. היום נולדה?"

היא מוכשרת בעיניך?

"מאוד. היא חיננית מאוד ומוכשרת מאוד".

"ברור. הרי מי זה המבקר בדרך כלל? הוא לא עוסק בכלל במקצוע. הוא חי ומתפרנס על חשבון מי שעוסק במקצוע".

אתה אומר את זה גם כשהמבקרים משבחים את עמנואל הלפרין או את דוד ויצטום?

טוב, אז מה יהיה עם מיכל זוארץ? כמה עונות היא תמשיך?

ואתה לא חושב שזו תוכנית טיפה מיושנת?

"מה?"

שהיא, איך לומר, קצת נראית משנות השמונים.

"העורך הראשי שלך בא לראיין אותי? אליו יבואו בטענות שאתה שואל שאלות מטופשות? מנכ"ל הוא לא מפיק ולא מביים, אתה הבנת אותי? אז אלה שמקטרגים, שינסו לעשות קודם כל. אל תבואו למנכ"ל ותגידו: למה אתה לא עושה? אני לא מפיק שם. אם אני אשב שם ואתחיל להפיק, תגידו לי: אתה מתערב בתוכן. מנכ"ל צריך לעשות שהרשות לא תהיה בגירעונות, לשנות הסכמי עבודה. אבל מה, קל להם לשבת על המדרגות עם טי-שירט קצת מלוכלך, לא מגולחים, ולהגיד: המקום הזה חרא. בשנתיים האלה הכנסנו 72 אנשים חדשים, אבל יושבים אותם אנשים ומנסים לחבל. הם פוחדים מדם צעיר. כל מינוי, ישימו מקלות בגלגלים".

מי, למשל?

מה יש לך להגיד על הטענות נגד מינויי מקורביך? יד ימינך זליג רבינוביץ' הפך בתוך שנתיים מעוזר צלם למפיק היומן. אשתו אילנה, העוזרת האישית שלך, הפכה למנהלת בפועל של ערוץ 33. גיסה, מאיר בר, מונה למחלקת הספורט.

"הדברים פה לא נכונים ולא מדויקים. זליג הוא סגן מנהל מחלקת צילום כבר שנתיים. צלם מעל 15 שנה. הוא לא קודם באף דרגה, וזה דבר נהוג בטלוויזיה, שהרבה אנשים מתחומים מסוימים הופכים להיות מפיקים. הוא מפיק בחסד עליון".

"הכתבת הכי זוטרה כשהגעתי, ופתאום היא טוענת שהמנכ"ל לחץ עליה? הרי היא בכלל לא עבדה מולי".

אבל היא אומרת שיש לה הקלטה של שיחה איתך, שבה אתה לוחץ עליה.

מה היו ההוראות?

לחצים פוליטיים יכולים להיות גם עקיפים.

מה לגבי דרישות של שרים להופיע?

"קורה שח"כ מסוים אומר לי: 'לא הופעתי בתוכנית המסוימת הזאת כבר חודשים'".

מי, למשל?

"תסלח לי, מה אתה רוצה, שלא אתפקד? שאני אשב רק כדי לקבל משכורת? אני לא צריך ללמד אותם, את העובדים? כולם ילדים בשבילי. אני במקצוע הזה מעל לחמישים שנה. הרי אפשר להיות סמרטוט, לקבל משכורות ורק ללכת לקוקטיילים. אבל מה, לא לנהל? לא להרים שפופרת?"

כבר כשנכנסת לתפקיד אמרת שאם ראש הממשלה ירים טלפון ויגיד לא לשדר משהו - אתה תעשה.

"זה לא מה שאמרתי. אני דיברתי על קוצנזוס שהיום התערער, על דברים שהשתיקה טובה להם: דברים שקשורים לביטחון המדינה. זו הגישה שלי. נכון, אני חושב שאני שונה מאנשים שאוהבים להפגין מרד. אצלי אין מרד באופי שלי. אבל להגיד שאני עושה מה ששרון אומר? אני הרי לא בקשר איתו בכלל".

"הוא לא אמר במילים האלה. הוא אמר: 'אני לא מתערב בענייני רשות השידור'. בוא אני אגיד לך משהו: אתה לא יכול להתחשבן עם אדם פוליטי על המילה. אני קיבלתי מאות ציטטות ממנו שהוא רואה את יהורם גאון. אז אף פעם אל תיקח מילה של פוליטיקאי, אתה מבין? אני קיבלתי לפחות שש פעמים דיווחים ממקורות שאני מכבד על כך שהשר הממונה רצה להדיח, וראש הממשלה אמר לו: 'אתה לא יכול, אל תפגע בו'. יש אנשים שאומרים: לא, זה הבן שהלך יחד עם אולמרט, בלי האבא".

אתה מתכוון לעמרי?

"יש שמועות שהוא עומד מאחורי המבצע הזה, אני לא יודע. אומרים לי שהוא לא אוהב אותי".

"פעם אחת היינו בבית קפה בתל-אביב, ולמרבה הצער הפגישה הזאת הותירה אצלו משקע. זה היה לפני המכרז למנהל הטלוויזיה. הוא מאוד תמך באמנון נדב ורצה לשמוע אם הוא מקובל עליי. הם חברים מאוד טובים, ויכול להיות מאוד שהוא התאכזב כשנדב לא נבחר. אבל אני, כמנכ"ל רשות השידור, נמנעתי מלדבר על המכרזים, גם עם העובדים וגם עם אנשים מבחוץ. היחיד שהסכמתי שהנושא יידון איתו זה היה השר הממונה. אני שמעתי שהוא אמר לאנשים שהוא לא יכול לסלוח על העניין של המכרז".

"לא, לא. הוא רק הפך להיות קר קצת".

תגיד, למה בכל זאת תמיד, עוד מהתקופה שהיית מנהל הטלוויזיה לפני עשר שנים, נדבקת לך התדמית הזו של עושה דברם של הפוליטיקאים?

"מה אני אגיד לכם? נעשה לי עוול. כל האנשים שתוקפים אותי על העניין הזה, יש להם סיבות אחרות. אומרים על החברים שיש לי במערכת הפוליטית. אבל למי יש יותר חברים? לי או לכתבים והעורכים שלנו? אתה נוגע בעורך, כבר יש לך ארבעה חברי כנסת או שרים שמתקשרים. היום צלצל אליי מישהו, אומר לי: 'תשמע, האיש (אולמרט) יושב עם ועדים ומדבר נגד ההנהלה'. זה פעם ראשונה שאתה שומע ששר יושב לאכול צהריים עם אנשים שמתמודדים במכרזים. לא יודע, אני לא ראיתי, רק שמעתי, אולי זה לא נכון - אבל שידברו נגדי על פוליטיזציה? אז שידברו, I could'nt care less, אני שלם עם עצמי, שלם עם מצפוני".

גם השבוע, בעיצומו של סכסוך הדמים, בראל עוד קיווה שאולמרט יתעשת ברגע האחרון ויבין שיכולים להיות להם ימים יפים ביחד, כמו שהיו לבראל עם כל שריו. "אני לא יודע כמה אולמרט מאמין בטענות שלו", הוא עוד מנסה לייצר פתח לעתיד משותף, "יכול להיות שפשוט זה בגלל האחרים, שהלעיטו אותו בכל הזבל הזה נגדי; כל מיני גורמים אינטרסנטיים".

"לא. זה הדבר האחרון שאגיד עליו. אבל אם אני בא ואומר: אם אין שום סיכוי לשום הבנה, אז מה נעשה במשך שלוש שנים שעוד יש לי בקדנציה שלי?"

אז אתה לא באמת מאמין שהלעיטו אותו, זה טקטי.

"לא. זאת אומרת, זה הדבר הכי לוגי לעשות אותו, לנסות ולראות את העניינים פחות מחמירים. הרי אתה יכול גם לבוא ולהגיד שבינינו לפלסטינים אף פעם לא ישרור שקט. אז מה יהיה?"

ברמה האישית, תוכל לסלוח לו?

ואם לא?