זה הזמן

"אתה הוא האיש החדש / הנמשך אלי / קודם כל ראה הוזהרת / ששונה אני מכל מה ששיערת".

כך, בהצהרה כנה, בועטת ותקיפה, בחרה ירונה כספי לצאת מחדש אל העולם. אחרי שנות שתיקה רבות, היא שחררה באחרונה את הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלה כסולנית, שייצא בדצמבר. "אתה האיש החדש", נקרא השיר, שמבוסס באופן חופשי למדי על שיר של וולט וויטמן.

הטקסט נדמה כאילו הוא פונה למחזר טרי, אבל הבחירה להציב אותו כסינגל ביכורים, וגם כשיר שייפתח את האלבום שייקרא "תני לשתיקה לבעור", משגרת את האמירה שטמונה בו קודם כל אל המאזין, משחררת אותו מהדעות המוקדמות שעשויות להיות לו ומזמינה אותו לצלול לעולמה של כספי, לחקור אותו ולנסות ולמצוא את האוצרות הטמונים בו.

האזנה מוקדמת לאלבום מגלה כי שנות השתיקה וההבשלה השתלמו. כספי התגבשה והגיעה לרמת צלילות נדירה. היא מגישה רוקנ'רול פשוט, נגיש, ישיר וסוחף. יש לה קול נשי ברור ואמיץ, לחנים קסומים והגשה מושכת. הסאונד של השירים בסיסי מאוד, כמעט נזירי, ומאפשר לכספי להציג את עצמה - בלי מעטפת מיותרת.

המסע של כספי אל האלבום היה ארוך למדי. היא החלה את דרכה כבר בסוף שנות השמונים, בהרכב "גוונים כהים", שיצר אמנם מוזיקה ראויה, אבל הסגנון האפל שלו לא התאים לעידן הגראנג', והוא נבלע. כספי המשיכה, ניגנה עם כרמלה גרוס ווגנר (בס וקלידים), ולפני חמש שנים עמדה להוציא אלבום משלה - אותו גנזה ממש ברגע האחרון.

"לא הרגשתי שלמה עם השירים", היא מעידה, "והחלטתי לעזוב הכל. החלטתי להתחיל הכל מההתחלה. יותר מדי אנשים היו מעורבים, ורציתי שזה יהיה אלבום שלי, ירונה נטו, כמו שאני". ההחלטה לסגת לאחור מעידה היטב על יחסה של כספי למוזיקה ככלי לביטוי אישי. חלק משירי האלבום ההוא שרדו ונכנסו לאלבום החדש, אבל בעיבודים שונים. "השירים פחות עמוסים, פחות מסתתרים", היא מעידה, "לפעמים לשמור על פשטות זה הדבר הכי קשה, לשמור על הראשוניות של השירים, בלי לסבך אותם".

את שירי האלבום החדש היא החלה להקליט לפני כשנה וחצי, כשהיא נפגשת עם כל הנגנים (אלכס פולק, דני מקוב, צור בן זאב, עדי רנרט, אלי מגן, ימי ויסלר, שחר חזיזה, תומר הדדי), אחד על אחד - ולאחר מכן ביחד, ומגבשת את הצליל שרצתה. לאחת ההופעות הגיעו נציגי אן.אם.סי שהתלהבו, והחליטו לסייע בהקלטות שנעשו תחת הלייבל - ולהפיץ את האלבום.

הדיכאון כבר לא מגניב

המוזיקה של כספי משתבצת היטב במסורת הקיימת של הרוק הנשי בארץ, איפשהו בקו הרצף של קורין אלאל, ורד קלפטר והמכשפות - אבל אין בכך כדי לבטל את המקוריות, האינטילגנציה והרעננות שיש בשיריה, שמציגים את העולם דרך העיניים המיוחדות שלה. מלבד הסינגל, טמונים באלבום פנינים נוספות, דוגמת "היסוסים", "מראה מראה", "החזר שטחים - הסכם שטחים" ועוד. ספק רב אם מדובר בשירים שעשויים בתבנית של להיטים שיטחנו את הפלייליסט, אבל מי שייתן להם צ'אנס, עשוי להרוויח לא מעט.

"המטרה שלי היא להגיע לכמה שיותר קהל ואנשים. אני מרגישה שיש לי הרבה מה לתת", מעידה כספי, "גם דרך הרדיו וגם דרך ההופעות שמאוד חשובות לי". האופטימיות, כך נדמה, מדברת מגרונה, כשהיא מנסה להתעלם מהאמיתות הכואבות והמוכרות על מצבה של תעשיית המוזיקה בארץ.

אופטימיות וירונה כספי? למי שזוכר את "גוונים כהים", זה נשמע כמעט כסתירה, אבל כספי התבגרה. "העולם שלי יותר מורכב היום", היא מסכימה, "אני כבר לא הילדה שחשבה שללבוש שחור ולהיות בדיכאון כל הזמן זה הכי מגניב".

אחרי 15 שנה בסצינת המוזיקה בארץ, אפשר היה לצפות שכספי כבר תהיה שם מוכר, עם קריירה מבוססת וקהל אוהד. אבל זה לא קרה. כספי נמצאת כרגע בנקודת הזינוק. "אני מרגישה שהייתי צריכה לעבור את כל מה שעברתי, כדי להגיע לנקודת הזמן הזו - כשאני שלמה עם עצמי ועם המוזיקה והאלבום שלי, שאני עומדת מאחוריו לגמרי. מבחינתי, עכשיו זה הזמן הנכון".