לא בבית ספרנו
"איפה אתה חי" היתה המרקחת הרגילה של ארז טל, אבל היא שובצה בזמן הלא נכון מבחינת ערוץ 2, ששקוע כולו בהכנות למכרז
אוהו, אתם מוזמנים רק לדמיין את אנחת הרווחה שהשמיעו ארז טל ואנשיו עם סיום עונתה הראשונה והאחרונה, אני חושש, של "איפה אתה חי". איך להיות עדינים? באוטוביוגרפיה של טל ("אני, שמעון") תוקדש ל"איפה אתה חי" פיסקה בודדה, וגם היא תורכב, ברובה, מסימני שאלה. "הייתי צעיר, הייתי זקוק לזמן המסך, לא ידעתי מה בדיוק אני עושה", יאמר בראיון העיתונאי לקראת צאת הספר.
המפגש המחודש עם "איפה אתה חי" בתוכנית הסיום העלה ממצאים קשים: את חוסר החשק והצחוק-שלאחר-ייאוש אפילו טל התקשה להסוות. סימני ריקבון והזנחה ניכרו בפינות. הפתולוג המשטרתי יקבע כי "איפה אתה חי" מתה מחוסר תשומת לב כשהיא מדממת אחוזי רייטינג.
ייאמר לזכות טל, כי מודעות עצמית הצילה אותו גם בתוכנית הסיום: גסיסתו הממושכת של קוקו על הבמה סימלה ביעילות את גסיסתה המפרכת של "איפה אתה חי" על המסך לאורך עונה שלמה מבלי שאיש ב"קשת" ייתן לה את זריקת החסד. יתכן שבדיוק עבור מקרים כמו "איפה אתה חי" (וגם "תעביר את זה הלאה", אם כבר מדברים) הומצא בטלוויזיה האמריקאית מושג חצי-העונה. לא עובד ואין חשק? החוצה.
שלבי הסקת-המסקנות והאיפה-טעינו כבר בוצעו בהרחבה. נותר רק לציין שוב ש"איפה אתה חי" לא היתה כה שונה מהמרקחת הרגילה הרשומה בטאבו הערוץ-שתיימי על שמו של טל – והיו לה ההברקות שלה והכישרון המתפרץ של אסי כהן. אלא שבעיצומה של עונת האנחנו-לא-כאלה של ערוץ 2, נראתה "איפה אתה חי" כמשהו שיזדקק לוועדת חריגים כדי לעבור; שריד לדינוזאורים הקדומים שהתהלכו על אדמת הערוץ בימים בהם שלטו בו רוחות הנונסנס ואלי הבידור המהיר, בטרם הפך הכל "מחויב" ומכרזי.
"איפה אתה חי" הפכה לחוליה החלשה שכן נולדה לעולם שהשתנה – הן מבחינת צרכי הזכיינית והן מבחינת התמהיל הבידורי שצורך קהל מעט מתוחכם יותר. לא צריך לדאוג לטל; מצבו יציב והוא ישוב להתלוצץ עם הקהל. ניפגש בשש אחרי המכרז.
הזוכה הראשון: לקראת שני בערב בערוץ 10
בעצם יתכן שיש לנו זוכה ראשון במכרז לערוץ 2: מדובר בערוץ 10. איך יודעים? או. תחשבו לרגע על מה שקרה כאן ביום שני שעבר, כשערוץ 10 הצליח, לראשונה בתולדותיו, להכניס שלוש תוכניות לרשימת עשרת המובילות ברייטינג היומי. "אהבה זה כואב", של דנה מודן, התברגה למקום הרביעי, וגם "משחק מקדים" של גלית גוטמן ותוכניתו של אסף הראל נכנסו לעשיריה. בלילה אחד הצליח ערוץ 10 לעשות, בפעם הראשונה, את המעשה הבסיסי ביותר של פרוגרמינג טלוויזיוני: ליצור רצף שידורי שיוביל את הצופה ביד מתחילת הפריים-טיים ועד סופו.
האם זה יחזור על עצמו? כאשר בערוץ 2 משדרים הערב סרט תיעודי על היסטוריית יחסי ישראל-ירדן, ואם להמר (וקל להמר) שצופים שהתחילו לראות את הסידרה של מודן בערוץ 10 ירצו להמשיך – זה בהחלט עלול לקרות שוב. וזה אומר שייתכן שאנחנו נמצאים על קו פרשת המים של מאזן הכוחות בין שני הערוצים. ערוץ 2 מידרדר כרגע במידרון הרייטינג משום שהזכייניות נלחמות על חייהן ולא על הצופה. עם מספרים הנוגעים לעיתים ב-13 אחוז בפריים-טיים, קל להבין כי בימים אלה צופים בערוץ 2, במקרים רבים, רק נאמניו האוטומטיים, מי שהערוץ יהיה פתוח בסלונם גם אם תשודר שם ברצף מצלמת המעקב מהכניסה לחניון הבימה. מבחינת כל השאר, שתיים מעולם לא היה תמיד ביחד, והם שוקלים אם לחדש את המנוי.
צריך להגיד:
*ללונדון וקירשנבאום: באיחור – אבל עדיין: ביצוע מעולה, תמליל גאוני. יצאתם גדולים.
*לתושבי ראש פינה: אפשר לחזור. ב"ג'עוני" שוב מגישים את הקפה הטוב הרגיל, ולא את קפה טלעד.
