מהי מורשת רבין?
לידיעת השמאל: מורשת רבין אינה הסכם אוסלו, כי אם ההבנה שלא נוכל להמשיך לשלוט על עם אחר ולחיות חיים נורמליים
תשע שנים: בכירי שב"כ לשעבר טוענים כי הרצח הפוליטי הבא הוא עניין של זמן. כשלנו, משמאל ומימין, ולא למדנו דבר. לכשלונותיו של הימין אינני חשה כל אמפתיה. הסירוב המתמיד לראות את הכתוב על הקיר לא יצר ימין צודק יותר או טוב יותר, רק מסוכן יותר. בארץ הזאת, מי שמתעלם מלקחי ההיסטוריה עוד ישלם את המחיר. אם יתרחש הרצח הפוליטי הבא, הימין לא יוכל למלמל עוד "עשבים שוטים", והשמאל יאמר "לא ניכשתם", וירחץ בצדקתו.
אבל חטאי הימין אינם מענייני. על חטאי השמאל ועל איוולתו אני רוצה להכות. את משמעויותיו של רצח רבין ניכסנו לעצמנו כאילו היינו מחנה טהור וצודק, ועוד הרבנו להיכשל בהפצה של משהו, שבהעדר שם טוב יותר קראנו לו "מורשת רבין", ולא ידענו על מה אנחנו מדברים.
מי שהיה סבור כי אפשר ששני המחנות יחבקו זה את זה כאבלים וניצולי אסון אחד, ויעשו זאת במשך תשע שנים, טעה מאוד. כתמיד, יצריהם של החיים גוברים על כבודו הרגעי של המת. אי אפשר היה שהרצח הזה ימנע את הרצח הבא, כל עוד חיים בקרבנו אנשים שרצח פוליטי הוא מרכיב במשנה סדורה שלהם, שמקדשת את האדמה ואת הדם ולא את האדם.
9 שנים לרצח
זוכרים את רבין
כתבי ynet
בישיבת הזיכרון לציון יום השנה לרצח רבין, יצא רה"מ נגד רבני הציונות הדתית ואמר כי "הסרבנות מעמידה בסכנה את חיינו". בטקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל, פנתה דליה רבין בפנייה ישירה לראש הממשלה שרון: "היום אנחנו איתך, וחוששים לשלומך"
לפוליטיקאים מהשמאל, בשנה הראשונה והשנייה לאחר הרצח, חשוב היה לזהות את המורשת הזאת עם כל תג בהסכם אוסלו. כאילו ציווה להם יצחק רבין את החיים הציבוריים בתנאי שישננו השכם והערב מנטרות מתוך ההסכם הכתוב, ובעוד הם עושים כן, ישכחו מהי תרומתו האמיתית של רבין לשיח הפוליטי בישראל. ותרומה זו אינה מצויה בפרטים של חוזה, אלא בראייה כוללת. בדיוק כפי שתרומתו של מנחם בגין לחיינו לא הייתה בהתעקשות על החזרת טאבה למצרים, אלא בהכרה שנחוץ לנו הסכם שלום עם השכנה הדרומית כדי שחיינו יהיו מעט יותר נורמליים.
יצחק רבין לא היה קדוש, והניסיונות לציירו ככזה תמיד היו מכוערים ומיותרים בעיני. כמו כל מי שפעל בזירה הפוליטית כאן והגיע לראשות הממשלה, הוא היה איש מורכב וכוחני, עם היסטוריה מיליטריסטית מרשימה. הוא האיש שאמר "לשבור להם את הידיים ואת הרגליים" כשפלסטינים תלו דגלי אש"ף באינתיפאדה הראשונה. הוא האיש שזלזל במפלגת העבודה עד כדי כך שהודיע לה ביום שנבחר לראשות הממשלה בשנית: "אני אנהיג, אני אנווט". אלא שהוא היה הראשון בין מנהיגיה של ישראל שהבין כי לא נוכל לשלוט לנצח בעם אחר, לא לנצח תאכל חרב, וכי מאמציו המרוכזים של העם הזה צריכים להיות מופנים לוויתור על חזון ארץ ישראל הגדולה תמורת חלום הנורמליות.
שניהם חלומות. לו באמת היה כאן ציבור עצום שמעוניין בקיומה של אימפריה בשטחים, זו הייתה קמה. קולניותם של המתנחלים אינה יכולה להסתיר את העובדה שמספרם הכולל נמוך ממספר תושביה של עיר גדולה בישראל. ולו היה כאן ציבור שמאמין באמת ובתמים בחזון השלום, לא נתניהו ולא ברק היו נבחרים לראשות הממשלה.
כל מסע ארוך, כואב ומדמם ממלחמה לשלום צריך להתחיל בחזון. רבין מעולם לא אמר שהטרור ימוגר ושהארץ תשקוט ארבעים שנה. איש בעולם, יהא כוחו אשר יהא, לא יכול היה להבטיח זאת בסוף האלף שעבר, ודאי לא באלף הזה. אבל חלומו-חזונו של רבין התבסס על הכרה נכוחה של מעמדנו המיוחד בקרב העולם הערבי, ועל הרצון להמשיך לחיות כאן יותר מאשר עד הקמת המאחז הבא.
ואת כל זה שכחו בשמאל במאבקים היום-יומיים נגד הימין, ובמיוחד היה נוח לשכוח כשהאינתיפאדה השנייה טרפה את הקלפים. הימין הצביע על האשמים משמאל, השמאל המשיך למלמל את מנטרות אוסלו עד שנואש, ואחר-כך התווה לעצמו עוד תוכניות הזויות פחות או יותר שקיבלו גיבוי רציני של נייר כרומו והפכו בעצמן למוקש במאבקים הבלתי פוסקים של השמאל בתוך עצמו. המלים "מורשת רבין" הפכו ריקות מתוכן.
עד כדי כך שהעצרת בתל-אביב לזכרו מתויגת כ"לא פוליטית". אני חוששת שזה מעשה של ייאוש, אבל הוא מחויב המציאות, כאשר כל חצי-הבנה עם רבע-גורם-רשמי בצד הפלסטיני הופכת מייד לחלק מהמורשת הזאת לדעת השמאל, ולעוד עדות לאיוולתו של השמאל, לדעת הימין.
עצרת לא-פוליטית? סליחה – יצחק רבין מצא את מותו בתאונת דרכים או בהוריקן? לא בדיוק. יצחק רבין נרצח משום שהיה המנהיג הפוליטי הראשון בישראל שהבין כי המדינה הזאת לא תוכל לשלוט על עם אחר ולחיות חיים נורמליים. את מה שהבין, לא הבינו עסקני השמאל. את מה שלא הבינו, לא יכלו להנחיל לאיש.
אם בימין נמשכת והולכת הדמוניזציה של רבין, אם בימין מתחילה לפרוח דמוניזציה של אריאל שרון, אם הרוצח הבא ממתין לשעת כושר, אולי כבר מאוחר מדי לומר למובילי השמאל בישראל: גם אתם, באי ההבנה שלכם, עוד תהיו אחראים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
