קהילת הא-מיניים: מין פשוט לא מעניין אותם

בעולם שהשתגע בגלל גלולה כחולה, שבו פטמות זקורות, מחשופים חושפניים ורמזים מיניים אופפים אותנו מכל עבר, שבו גם למכוניות מייחסים סקס אפיל, ואפילו ספרים מנסים למכור לנו דרך המיטה – זה לא פשוט להיות דייוויד ג'יי.

ג'יי (22) מעולם לא קיים יחסי מין. לא בגלל שהוא לא יכול, הוא פשוט לא רוצה. למגזין 'ניו סאיינטיסט' הוא סיפר שהוא אף פעם לא חווה משיכה מינית כלפי אדם אחר, גבר או אישה, והוא גם לא חושב שזה יקרה לו בעתיד. ג'יי הוא א-מיני, והוא לא היחיד. אתר אינטרנט שהקים בשנת 2001, שמספק מידע נרחב על א-סקסואליות לצד פורומים לדיון, התחיל עם פחות מ-50 גולשים. כיום רשומים בו יותר מ-1,200 מבקרים מכל רחבי העולם, כולל ערב הסעודית, יפן וקובה.

עד לאחרונה האנשים האלה חשו מבודדים. אבל כעת, הודות לפורומים מסוג זה שייסד ג'יי, הם מוצאים זה את זה ויוצאים מהארון. הם מצהירים שהא-מיניות שלהם לגיטימית בדיוק כמו המיניות של סטרייטים או הומוסקסואלים. הם מדפיסים טי שרטים ומוציאים חוברות שבהן הם מדסקסים מה זה להיות א-מיני. הם מצהירים שהם לא מקולקלים, פגומים או לא מתפקדים מבחינה מינית. פשוט יש להם זהות מינית אחרת, שאין להתעלם ממנה עוד.

עד לא מזמן היה אפשר בקלות לפטור את האנשים האלה כתמהונים שהתקבצו יחד בתקופה שבה מנועי החיפוש באינטרנט נותנים תחושה מוגזמת של קהילה. אבל מחקרים בבעלי חיים, שלא זכו לפרסומים נרחבים, מראים שהתנהגות א-מינית בטבע היא לא כל כך נדירה.

באוגוסט האחרון פירסם אנתוני בוגארט, פסיכולוג ומומחה למיניות האדם מאוניברסיטת ברוק בקנדה, נתונים ראשונים על שיעור הא-מיניים באוכלוסייה. לטענתו, מספר הא-סקסואלים זהה כמעט למספר ההומוסקסואלים.

רוצים קשר, בלי מין

מלמדים אותנו שגילוי המיניות שלנו הוא תהליך טבעי. חלקנו אולי היו רוצים לאלף את היצר המיני, אבל לא לשלול אותו. אפילו רעיונות כמו התנזרות יוצאים מתוך נקודת הנחה שאנחנו בוחרים להימנע ממיניות. הרופאים אומרים לנו שאם אנחנו מאבדים עניין במין, זו בעיה שדורשת פנייה לקבלת עזרה.

לא מפתיע שאחד הדברים הקשים ביותר בלהיות א-מיני הוא לשכנע אחרים שהכל תקין אצלך. "תגידו למישהו ברחוב שאתם א-מיניים והוא יסתכל עליכם בחוסר אמון", מספר ג'יי לכתב העת 'ניו סאיינטיסט'. "ההנחה המיידית היא שאתה פשוט מאחר לפרוח".

דוגמה שממחישה היטב את האופן שבו אנשים מתייחסים לרעיון אפשר למצוא במאמר 'שמונה מיתוסים על חיים דתיים', שהתפרסם בשנת 2002 במגזין השנתי של הוועידה לבעלי מקצועות דת בארה"ב. "שאלה: איך קוראים לאדם שהוא א-מיני? תשובה: לא קיימים אנשים א-מיניים. מיניות היא מתנה מאלוהים, ולכן היא חלק בסיסי מהזהות האנושית".

אבל כעת גם אנשים מחוץ לקהילה הא-מינית מתחילים לפקפק בהנחות האלה. אליזבת אבוט, דיקאן קולג' טריניטי באוניברסיטת טורונטו, היא אחת מאנשי האקדמיה המעטים שמודעים לנושא ומאמינים שמדובר בתופעה אמיתית. מיד לאחר פרסום ספרה 'היסטוריה של פרישות' בשנת 99', התחילו לזרום אליה מכתבים מאנשים שאמרו לה שכמו נזירים, גם הם לא קיימו יחסי מין, רק שבמקרה שלהם זו לא היתה שאלה של בחירה – הם פשוט לא הרגישו צורך בכך.

חלק מהא-מיניים מעולם לא הרגישו צורך להתקרב למישהו אחר, אפילו בצורה לא מינית, ומתארים את עצמם כזאבים בודדים. אבל אחרים רוצים קשר עם גברים או נשים. יש להם רצון למצוא בן זוג שיוכלו לחלוק עימו את חייהם, אבל בלי שיצטרכו לקיים איתו יחסי מין.

חלק מהא-מיניים טוענים שהם רוצים להביא ילדים לעולם, אבל רובם ישתמשו בטכניקות הפריה כדי להימנע מקיום יחסי מין. "הא-מיני יכול להיות בעל או אישה של מישהו", אומרת אבוט, "אבל לחץ חברתי משאיר את רובם בארון. הם חייבים להתחבא, משום שאנחנו חברה מאוד מינית".

לדברי ג'יי, רבים מגלים את הא-מיניות שלהם בשנות הנעורים המוקדמות. הוא נותן דוגמה של נערה בת 17 ממסצ'וסטס, שסיפרה לו שחיפשה בגיל 15 את המילה א-מיני במילון, בתקווה למצוא הגדרה שתתאים לאופן שבו היא תופסת את עצמה, אך אף אחד מההסברים לא התאים. ביומנה היא כתבה: "אני לא שום דבר שיש לו הגדרה. אם יש הגדרה למה שאני מתחילה לחשוב שאני, המילה סקס לא תהיה בתוכה".

תכונה או הפרעה?

כשקייט גולדפילד, סטודנטית בת 20 ממיין, מתבקשת לתאר את תחושותיה ביחס לסקס, היא אומרת: "זה זר לי כמעט כמו הרעיון של לעלות על חללית ולטוס למאדים". אנג'לה, סופרת בת 40 ממסצ'וסטס, מסבירה את זה כך: "מעולם לא היה לי עניין במין. זה כמו אלגברה. אני מבינה את הרעיון, אבל זה לא מעניין אותי".

הגורמים לחוסר עניין בסקס משתנים מאדם לאדם. ייתכן שלחלק מהא-מיניים פשוט יש דחף מיני נמוך באופן קיצוני. חלקם מסוגלים לחוות עוררות מינית וחלקם מאוננים לשם סיפוק מיני, למרות שאפילו בזמן שהם חווים עוררות, אין להם דחף לעשות משהו מיני עם אדם אחר.

למי שמתפתה לפטור את התופעה בטענה שא-מיניות היא המצאה של אנשים שנראים רע ולא יכולים להשיג סקס, נכונה הפתעה. ג'יי, מתארת כתבת ה'ניו סאיינטיסט', אמנם לא דוגמן, אבל גם לא בחור לא מושך. למעשה, הוא מזכיר לה את ג'ון קנדי ג'וניור: גבוה וצנום, בעל עיניים כהות חומות ושפתיים של אל יווני.

כיום אין עדיין הגדרה רשמית לא-מיניים. גם באקדמיה לא נעשים כמעט מחקרים על הא-מיניות האנושית. הדיון האקדמי מתמקד בא-מיניות בצמחים, בתולעים ובבעלי חיים אחרים. אחת הסיבות לכך היא שרוב המחקרים על מיניות האדם קשורים לבעיות שהפעילות המינית יוצרת, כמו מחלות מין והריון בבני נוער. בעיות מסוג זה מביאות את הכסף למחקר, מסביר ג'ון דה למאר, מומחה למיניות האדם מאוניברסיטת ויסקונסין מדיסון.

אבל גם כשחוקרים אנשים שלא מקיימים יחסי מין, זה תמיד על בסיס ההנחה שאי פעילות מינית היא בעיה שמצריכה טיפול. 'הפרעה ביצר המיני' היא מונח שנכלל במדריך האבחוני והסטטיסטי של הפרעות נפשיות – התנ"ך של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים.

במדריך נכתב שא-מיניות עשויה להתחיל במהלך ההתבגרות ולהימשך כל החיים. היא נחשבת להפרעה רק אם הדבר גורם לאדם מצוקה. אבל הגדרה זו לא מכירה באנשים מאושרים ובריאים שיש להם סלידה מסקס ולא מרגישים כל משיכה לגברים או נשים.

"א-מיניות היא קטגוריה שעדיין לא נוצרה מבחינה חברתית", מסביר הפסיכולוג אדוארד לאומן מאוניברסיטת שיקגו, אחד המומחים הגדולים בעולם למיניות האדם. לדברי אבוט, "עדיין אין מישהו שמוכן לקבל א-סקסואליות כמשהו שאנשים נולדים איתו, בדיוק כמו עיניים כחולות".

פרישות בטבע

השאלה היא האם א-מיניות היא תופעה שמייצגת מיעוט קטן של אנשים או נתח משמעותי באוכלוסייה. המחקר המוגבל ביונקים מלמד שהתנהגות א-מינית לא נדירה. מחקרים בעכברים ובגרבילים (סוג של מכרסם), שנעשו עוד בשנות ה-80, מצאו שכ-12% מהזכרים באוכלוסייה לא מתעניינים בנקבות. מאחר שהזכרים האלה אגרסיביים, לא ניתן היה לסגור אותם בכלוב עם זכר אחר כדי לבדוק אם חוסר העניין שלהם בנקבות קשור למשיכה לזכרים.

בשנות ה-90 בחנו שלוש קבוצות חוקרים נפרדות בארה"ב את השאלה הזו. במחקר אחד, איילים צעירים אבל בוגרים מינית הושמו במכלאה עם נקבות ב-18 הזדמנויות שונות. כצפוי, רובם הזדווגו נמרצות עם הנקבות, אבל כ-10% מהם לא הביעו כל עניין באקט.

האיילים שנמנעו מהאקט הושמו שוב במכלאה, הפעם עם שני זכרים או נקבות, ומבחנים התנהגותיים בדקו את מספר הפעמים שבהן הם הפגינו עניין ברעיהם (בעיטות, קולות, הרחות, נסיונות טיפוס). התברר שבין 5% ל-7% מהם ניסו לטפס, להריח ולהגיע לאינטראקציה מינית עם איילים זכרים אחרים, אך כ-2% עד 3% מהם לא הביעו כל עניין בזכרים או בנקבות. "לא היה להם שום עניין בהזדווגות", סיפרו החוקרים. ההעדפה הא-מינית נשארה גם כשערכו את הבדיקות שנה אחר כך.

החוקרים מאמינים שהאיילים הא-מיניים יכולים לשמש מודל טוב להבנת הבסיס של התנהגות א-מינית ביונקים. למרות שמחקרים כאלה יכולים להציע תובנות מסוימות לגבי אנשים א-מיניים, השוואות בין בעלי חיים לבני אדם נתונות במחלוקת ויש להשתמש בהן בזהירות רבה מאוד.

האפשרות הטובה ביותר להבנת אנשים א-מיניים מגיעה ממחקרים, ברובם סקרים, של אנשים שמדווחים שהם לא מקיימים יחסי מין. כמובן שהקטגוריה הזו לא כוללת רק אנשים שתופסים את עצמם כא-מיניים, אלא גם אנשים שלא יכולים לקיים יחסי מין בגלל גילם או בריאות לקויה.

אבל הסקרים האלה מציעים רמזים מעניינים. לאומן פירסם ב-94' את אחד מסקרי הסקס המוכרים ביותר, בהתבסס על תשובות מפורטות שהתקבלו מכ-3,500 אמריקאים. הסקר הראה שכ-13% מהמשיבים לא עשו סקס באותה שנה. 40% מהם טענו שהם מאושרים או מאושרים מאוד למרות זאת. הסקר גם גילה שכ-2% מכלל אוכלוסיית המבוגרים לא קיימו יחסי מין מעולם, אבל זה לא אומר שהאנשים האלה לא רצו לקיים יחסי מין.

המדד: תשוקה ולא התנהגות

רק לאחרונה התחיל המחקר המיני להתמקד פחות בהתנהגות ויותר בתשוקות של אנשים כמדד טוב יותר להעדפות המיניות שלהם. אנתוני בוגארט פירסם את המחקר הראשון שהעריך את השכיחות של א-מיניות באוכלוסייה, והתוצאות מעניינות.

כך, למשל, הוא בדק מחקר בריטי שפורסם ב-94' והקיף יותר מ-18 אלף אנשים. למרות שהמחקר לא בדק א-מיניות באופן ספציפי, הוא הכיל סדרת שאלות בנוגע למשיכה מינית. בוגארט מצא שיותר מאחוז מהמשיבים בחרו באופציה: "מעולם לא הרגשתי משיכה מינית כלפי מישהו בכלל".

ניקול פראוס מאוניברסיטת אינדיאנה ערכה את אחד המחקרים הראשונים בנושא. במחקר, שעדיין לא פורסם, היא איתרה אנשים א-מיניים באמצעות האינטרנט ושאלה אותם שאלות לגבי החוויה המינית, רמות העוררות המינית והתשוקה שלהם. פראוס מצאה שאנשים שמגדירים את עצמם כא-מיניים, לעיתים קרובות מקיימים יחסי מין, למרות שהם לא רוצים בכך.

אם א-מיניות היא אכן צורה של אוריינטציה מינית, ייתכן שלא יעבור זמן רב עד שא-מיניים יתחילו לזכות ביותר תשומת לב. ג'יי עובד קשה מאוד כדי להעלות את המודעות, כולל מכירת חולצות טי באתר שלו. באחת מהן מודפס: 'א-מיניות: לא רק אצל אמבות'.

"התרבות היום מוכנה לקבל גיוון מיני הרבה יותר מבעבר", אומר דה למאר. "הפעילות של הא-מיניים כיום מזכירה את תחילת המהפכה ההומו-לסבית של שנות ה-70: קבוצה של אנשים, שהתייחסו אליהם כאל מוזרים או סוטים, התארגנה ובהדרגה יצרה לעצמה זהות חיובית".

אם צריך הוכחה לכך שמשהו קורה זו העובדה שאנשים יוצאים מהארון. אבל בוגארט וחוקרים נוספים מאמינים שלתנועה א-מינית תהיה פחות השפעה ומומנטום מהמהפכה ההומו-לסבית, מאחר שהרעיון של א-מיניות לא שנוי במחלוקת. "זה לא דוחה, זה רק לא מושך", אומרת אבוט, "אבל מי יודע, אולי בעוד 10 שנים נחיה בעולם שבו יהיה מאוד קול להיות א-מיני".